שיעורי הרב שלמה אבינר


== אתרוג משומש - ההידור של חת"ם סופר ==

[ערך והוסיף מקורות: הרב מרדכי ציון]


שאלה: האם מותר להשתמש באתרוג שנהפך לצבע חום משום רוב תשמישו?

תשובה: זה מה שקוראים אצל הלמדנים: ההידור של החת"ס. הוא מובא בחידושיו של החת"ס על מס' סוכה (לו א) ביחס לאתרוג מנומר: "ומ"מ נ"ל שרוב פעמים נולד בחוה"מ באתרוג נימורים מכח משמוש ידים ורוב נענועים, ונעשים מקומות מנומרים, ומי יודע אם הוא ממראה אתרוג, כי אי אפשר שתמיד יהיה מראה אתרוג באותם הכתמים ובהרות שנולדו מזיעת הידים. ונ"ל דאכתי הוי הדר, כיון שבאו ע"י מצותו, וזהו הודו והדרו. וקצת ראיה לזה מהגמרא (פסחים סה ב) שבח הוא לזרעו של אהרן שילכו בדם עד ארכובותיהם. ובודאי דבעלמא קרינן בהו הקריבהו נא לפחתך, אלא שזהו הדרם, וה"נ דכוותיה. וכעין גרדומין דאתו משיורי מצוה, וכעין מים משיורי טהרה".

כתוב בשו"ת התעוררות תשובה לרבי שמעון סופר, נכד של החת"ס (ג, תלב) שכל חידושו של החת"ס הוא דוקא בחוה"מ דיש לומר סברא זו אבל לא ביו"ט שני דהוי ספיקא דיומא. ועיין שם בהערות עקבי סופר (אות ב) שדן עם אחיו אם הוא הדין היום דידעינן קביעא דירחא.

ובחזון עובדיה (סוכות עמ' רנט-רס), כתב הגר"ע יוסף על זה: "ולפע"ד לדידן מיהא דלא בעינן הדר בכל ימי חוה"מ, וכמו שפסק מרן בשו"ע (תרמט ה), שכל הפסולים מחמת מומים (כגון חזזית ומנומר), זהו רק ביו"ט הראשון, אבל בשאר ימים כשרים. ודאי דמכשרינן בכה"ג. אבל לדעת הרמ"א שפוסל כל שבעה בחזזית וכיו"ב, יש מקום לדון אם יסמכו על סברת החת"ס הנ"ל . אלא שבספר ישיב משה לג"ר טורצקי (עמ' פג) כתב בשם הגרי"ש אלישיב שאין נוהגים כאן לפי קולא זו. ע"ש. והסומך על החת"ס לא הפסיד, כי יש לו על מה שיסמוך. בפרט דהוי כעין ספק ספיקא להיתרא (ומה שכתב החת"ס דהוי כעין גרדומין במצוה, אין כוונתו לראיה, אלא כעין סמך וזכר לדבר. ע' בשו"ת חתם סופר יו"ד ס' רנו, בד"ה ומה שהקשה. ודו"ק)".

וכתב בשו"ת ציץ אליעזר (ט לב): "העתקתי את דבריו כי הוא חידוש גדול בהלכה ונדמה שלא מרגישים בו מכיון שזה נמצא בפירושיו ולא בתשובותיו והוא נחוץ מאד למעשה כי עינינו הרואות בהרבה פעמים שנעשה האתרוג בכנ"ל בימי החג ולא פעם הלב נרתע מזה ודואגים ונאנחים אם אפשר לצאת עוד בזה יד"ח ומחפשים בצער לקחת לצאת באתרוג חבירו, וכבר כתב המבי"ט ח"ג סי' מ"ט דטוב לצאת ידי חובה באתרוג שהוא קנוי בממונו מלרדוף אחר שאינו שלו וצריך שחבירו יקנהו לו במתנה ואולי אינו גומר בלבו להקנותו ונמצא שאינו יוצא ידי חובת נטילת לולב ואתרוג ע"ש, אבל לפי הוראת הח"ס הנ"ל אין מקום לחששא בזה ואין צורך לחזר אחר אתרוג של חבירו. וזכורני שפעם הראתי דברי ח"ס אלה לת"ח מופלג אחד והיה לי מאד אסיר תודה על המרגניתא הזאת שהראתי לו באמרו שתמיד הוא מודאג מאד כשקורה לו מזה באתרוגו בימי החג ואינו יודע להחליט בנפשו אם האתרוג מראה פסול בו כבר או לא, אבל עם דברי הח"ס נתיישבה דעתו, דלפי"ז תו אין מקום לדקדוק בזה, בהיות דלדברי הח"ס יוצא דגם אם כבר נעשה כעין מנומר ממשמוש היד מ"מ הוא כשר וזהו הודו והדרו".

ובשו"ת ישיב משה (עמ' פב-פג), נשאל הגרי"ש אלישיב: האם אפשר להשתמש בקולא של חידושי החת"ס בפרק לולב הגזול דף ל"ו, באתרוג מנומר ונקלף ע"י משמוש היד בעת מצות הנטילה והנענועים, שעדיין כשר מאחר וזה רביתיה (טבע) המצוה, ושיירי מצוה – גרדומין וכו'. והשיב: לא. ונשאל שוב: האם לא סומכים על זה בגלל שזה נכתב רק בחידושיו על הדף ולא בשו"ת שלו, הלכה למעשה? והשיב: ביהודים כאלה אין חילוק בין סמכות תשובותיו וסמכות חידושיו, הכל הלכה למעשה, אבל כאן אין נוהגין לפי קולא זו (וכן מובא בס' הסוד עמ' קסט). אגב, גם הגאון מטשעבין היה סבור שאפשר להביא ראיה להלכה גם מדברים שכתב החת"ס בחידושיו, לא רק בשו"ת (שו"ת ודרשת וחקרת להג"ר אהרן יהודה הלוי גרוסמן ח"א עמ' רסח. ומובא בס' שר התורה 296).

ופעם סיפר לנו ר' יעקב יהושע בוים – חסיד בעלז – שכל החסידים באים ליטול את ד' המינים שנטל בהם האדמו"ר, ומרוב שימושו האתרוג הופך לחום. פעמים רבות העיר האדמו"ר שיש לאתרוג את הידור החת"ס.

אמנם מובא בשם החזו"א שגם החת"ס לא נתכוון לומר שזהו מהודר וחשוב יותר – וכפי שאומרים העולם בשם החת"ס שאדרבה זהו הדר טפי – אלא כוונת החת"ס היא, שמראה חום שנגרם ע"י משמוש אינו פסול, משום שעדיין עליו תורת הדר, כיון שמראה זה בא ע"י מצותו (אורחות רבנו ח"ב עמ' ערה. זכור לדוד ח"ב עמ' קסט. סוכת הלויים עמ' קלח). ואמר הגר"מ הלוי סולוביצ'יק שגם הגרי"ז מבריסק החמיר בכך, ואחר שנעשה האתרוג ממושמש, וניכר בו המראות הבאים מחמת הזיעה והמשמושין, היה אומר שצריכים כבר אתרוג אחר (זכור לדוד שם. סוכת הלויים שם).

ומה שהחת"ס הביא ראיה מהגמרא בפסחים לדין זה, יש להזכיר מה שכתוב במועדי הראי"ה (עמ' שג): "הגר"י הוטנר שליט"א מספר, שבערב פסח אחד, ליוה גם הוא את הרב [מרן הרב קוק] בשובו מן הכותל, והנה הולך ובא לקראתנו הרב ר' יוסף חיים זוננפלד ז"ל. הרב הזדרז והקדים וברך אותו בברכת חג כשר ושמח, והריח"ז החזיר לו ברכת חג והוסיף: אני מברך אותו שלשנה הבאה אראהו שוב כאן, כשהוא טובל רגליו היחפים בדם! [כוונתו היתה שמרן הרב, שכהן הוא, יזכה להקריב קרבנות פסח בבית המקדש, ורמז לדברי הגמרא – פסחים סה ב – 'שבח הוא לבני אהרן, שילכו עד ארכובותיהם בדם' של קרבנות הפסח"].

ובס' מפי אליהו (עמ' 174), סיפר הג"ר מרדכי אליהו: בהלכה (שו"ע או"ח פט א) נפסק, שאת האתרוג והלולב יש ליטול לכתחילה לא לפני הנץ החמה, אך אם נטלו אותו קודם לכן, החל מעמוד השחר, יצאו ידי חובתם.

מספרים זקני בגדד, שאצלם היו נוהגים לברך על נטילת לולב קודם הנץ החמה, כבר מעמוד השחר, משום שקהילתם היתה גדולה מאוד, והיה מחסור באתרוגים ובלולבים, כך שהיו צריכים להקדים ולברך משל הציבור או משל הרב.

שנה אחת ביקשו ממרן גאון עוזנו ותפארתנו הרי"ח הטוב בעל ה'בן איש חי' זיע"א, לנענע באתרוגו ולולבו, והסכים.

הציבור שנכח שם מנה שמונה מאות איש, וכולם רצו לזכות לנענע בלולב של הרב. כך עברו האתרוג והלולב מאיש לאיש, עד שמרוב משמושים קמל האתרוג וירד מהידורו ומיופיו.

כשבא הגבאי להחזיר לו את האתרוג, חשש לצער את הרב. עטף אותו בנייר, וכך מסר אותו לבן איש חי.

כשפתח הרב את העטיפה וראה את שקרה לאתרוג, קרא בהתרגשות: מעולם לא זכיתי לברך על אתרוג כל כך מהודר, שבירכו עליו כאלף יהודים לפניי, וריחו ריח גן עדן עדיין נודף ממנו!


*פורסם בשאילת שלמה 408

[[קטגוריה: מאמר]] [[קטגוריה: סוכות (מאמרים)]] [[קטגוריה: סוכות - הלכה (מאמרים)]]