שיעורי הרב שלמה אבינר


== אתרוג הגזול ==

[ראיון ברדיו כל חי]


שאלה: 
יש אנשים שמייבאים אתרוגים ממרוקו ומקלבריה באופן לא חוקי, בלי לשלם מכס ובלי הבדיקות הנצרכות ממשרד החקלאות. מה דעת ההלכה בעניין?


תשובה:

יש ארבע בעיות:

'''א.''' הכשר רבנים - אולי יש בעיה בכשרות האתרוג. אולי הוא מורכב או נפל הפיטם וכדומה. אדם החשוד על גניבה גם חשוד על הכשלת אחרים. צריך לקנות אתרוג רק עם הכשר רבנים (עיין קצשו"ע קלו, א).


'''ב.''' אתרוג מארץ ישראל - צריך לקחת אתרוג מארץ ישראל ולא מחוץ לארץ. בספר שדי חמד (ח"ד מערכת למ"ד כללים כלל קמא סעיף לב ד"ה ומצאתי אצלי) כתב שקיבל מכתב מבעל הערוך השולחן, שכתב וז"ל: "הנכון לאיש הישראלי לבכר פרי ארצנו הקדושה על פרי ארץ העמים, איה כבודו יתברך איה כבוד התורה הקדושה, שבפסוקים רבים השתבחה בשבחה של ארץ ישראל, איה כבוד משה רבינו שהתחתן אעברה נא ואראה הארץ הטוב ומה שונים דרכנו מדרכי רבותינו חכמי התלמוד שלהי כתובות דר' אבא מנשק כיפי דעכו ור' חייא מגנדר בעפרה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה ואילו האנשים מגנדרים בעפרא דארץ אחרת, ומנשקים פירותיהם, וישליכו פריה וטובה של ארץ הקדושה ככלי אין חפץ בו".

והג"ר מרדכי אליהו היה נוהג לברך על אתרוג מארץ ישראל, ובכל ערב סוכות היה מגיע לבית הג"ר אליהו שליח של הבבא סאלי, שהביא אתרוגים ממרוקו, ואומר כי הבבא סאלי ציווה אותו שקודם ילך לבית הג"ר אליהו וייתן לו את האתרוג המהודר ביותר. הג"ר אליהו היה מברך על אתרוג של ארץ ישראל ומנענע בו, ולאחר מכן היה מנענע גם עם האתרוג המהודר ממרוקו, של הבבא סאלי.

סיפר הג"ר אליהו – פעם אחת שאל אותי הבבא סאלי: "האם קיבלת את האתרוג ששלחתי אליך"? אמרתי: "כן". אמר לי: "ומה עשית באתרוג שלי"? אמרתי לו: "נענעתי". הוא הנהן בראשו, הרים את עיניו, הסתכל והסתכל ולבסוף אמר לי: "עשית נענועים, הא?! אבל לא בירכת עליו"! 

הייתי צריך לפייס אותו. יום אחד בעודי לומד בספר "ערוך לנר" ראיתי ששם הוא כותב: "ועתה קיבלתי אתרוג ממרקא (מרוקו), מהודר ויפה שלא ראיתי כמותו". 

הראיתי את הספר לבבא סאלי, והוא שאל אותי: "איפה כתבו את זה"? עניתי לו: "בפולניה". אמר לי הבבא סאלי: "פולני אומר שהאתרוג המרוקאי כשר, ואתה אומר שלא"?!

אמרתי לו: "בוודאי שהאתרוג כשר. אבל אני מברך על אתרוג של ארץ ישראל".

לאחר שהג"ר אליהו מספר את הסיפר הזה הוא היה שואל: "מניין ידע שאני לא מברך על האתרוג שהביא לי? אין זאת אלא שהיתה לו רוח הקודש" (אביהם של ישראל ח"ג עמ 116-115)!

ונשאל הג"ר חיים קניבסקי: מה עדיף – אתרוג לא מהודר מא"י או אתרוג מהודר מחו"ל? והשיב: "מארץ ישראל".


'''ג.''' מצוה הבאה בעבירה - כתוב בירושלמי בפרק לולב הגזול (סוכה פ"ג ה"ה) שיש שלושה סוגים של מצוה הבאה בעבירה: א. יש לאדם גם מצוה וגם עבירה. ב. אין לו מצוה בכלל, רק עבירה. ג. המצוה עצמה נהפכת לעבירה. מובא שם משל למה הדבר דומה: אדם מכבד את השלטון בכסף שהוא גנב מהשלטון עצמו. "נעשה סנגורו קטגורו". 

לא תגנוב יותר חמור מלא ליטול אתרוג.


'''ד.''' שותף לעבירה - יש דיונים בשולחן ערוך או"ח תרמט, א אם אדם שקונה ד' מינים גזולים אם יוצא ידי חובתו או לא, אמנם פה האתרוג עצמו לא גזול, אבל פשוט שאם הוא עושה כן הוא שותף לעבירה. חז"ל אמרו: לא העכבר גונב, אלא החור גונב (גיטין מה א). וכתוב בשולחן ערוך (חו"מ שנו, יא): לקנות מגנב, "עוון גדול הוא, שהרי מחזיק ידי עוברי עבירה וגורם לו לגנוב גנבות אחרות שאם לא ימצא לוקח, אינו גונב". 


לכן, צריך לקנות אתרוג אך ורק בהכשר רבנים. וכל זה גם באתרוגי ארץ ישראל הנמכרים בשווקים בארץ. יש חיוב שהמוכרים ישלמו מס הכנסה (עיין שו"ת שאילת שלמה ב, שעה). ויש טוענים שמס הכנסה מעלים עין מאלה שאינם משלמים, אבל זה לא מתיר את הדבר. הוא מעלים עין, לפעמים משום שזה אישור אבל לפעמים משום שפשוט אין להם כח. לכן אסור לקנות בלי חשבונית. אתמול מס הכנסה פשט על מאות דוכנים ומחסנים והטיל קנסות איפה שלא היו חשבוניות, הרי לנו שאין מחילה. 

כתב במסילת ישרים פרק יא: שאיוב העיד על עצמו (איוב לא, ז): "'ובכפי דבק מאום'...והבט יופי המשל הזה, כי דימה הגזל הבלתי נגלה כדבר המתדבק ביד האדם, שאף על פי שאין האדם הולך לכתחילה לטול אותו ונשאר דבק מאליו, סוף סוף בידו הוא כן הדבר הזה, שאף שלא יהיה האדם הולך וגוזל ממש".

לכן וודאי אדם צריך לוודא מאיפה הוא קונה את האתרוג שלו כמו שאומרים הרבנים החשובים באמריקה: "צריך KOSHER VE-YOSHER".

חג סוכות כשר ושמח!


*פורסם בשאילת שלמה 298

[[קטגוריה: מאמר]] [[קטגוריה: סוכות - הלכה (מאמרים)]]