שיעורי הרב שלמה אבינר

אש צולבת

[הרב שלמה אבינר]

שאלה: הרב, אני באמת משתדל לאהוב את כולם, בין אלה שמסכימים אתי, בין אלה שאינם מסכימים איתי, את הימין ואת השמאל גם יחד, ואני חוטף אש צולבת משני הכיוונים.

אלה אומרים לי: "משוגע, ימני משיחי, בלתי שפוי, מתנחל, כובש פרימיטיווי המשתלט על עם אחר, הורס אשיות הדמוקרטיה, קיצוני. נשמח לדוש את בשרכם במכות נאמנות, פשטני, מתלהב, משיחי אטום, גנגסר חמוש, לא רציונלי, צריך לבלום את הסחף הפשיסטי שלך, אויב העם המסכן את השלום האזורי, וכולי וכולי".

ומנגד, האחרים אומרים לי: "מטומטם, נאיבי, גלותי המנסה לרצות את הפריץ השמאלני. רכרוכי בלי גבורה השם מקלות בגלגלי המאבק נגד כוחות הרשע, באהבה השלומיאלית שלך. אתה לא מבין שרק תקיפות תעזור נגד כוחות השחור, מחניף עם "אהבת חינם" לראש הממשלה הדורסני! אתה לא מבין שהאסטרטגיה החיובית של "התחברות" פשטה את הרגל. השאיפה שלך 'להתנחל בלבבות' הביאה אותנו לעברי פי פחת. חלש! פחדן! מתחסד תמים שלא מבין שעם עיקש תתפתל, מגרשי יהודים גרועים יותר מבולשביקים. עיוור הנוהג במתינות כלפי עוכרי ישראל, הערב-רב שעלה לגדולה. את הרשעים לא מנצחים בחיוכים אלא בהרתעה נגדית. מתרפס ויפה נפש, ועוד ועוד".

הרב, סליחה שהארכתי, אם כי יש לי עוד הרבה, אך אני כבר עייף. אני מקשיב בסבלנות לכולם, עונה להם שיש בנו אהבה והיא תנצח, שירושלים חרבה על שנאת חינם ותיבנה באהבת חינם - וזה מרגיז אותם עוד יותר.

סתם מתקיפים אותי לא לעניין. סתם.

תשובה: הבנתי את העיקרון. אל תיקח ללב. ריח חריף של אלימות מילולית מתפשט באוויר. זה ריח מפתה, משכר וממכר. ב"ה אלו חריגים. אחוזים בודדים. אינם מייצגים אף אחד, אלא את עצמם בלבד. יוצאים מן הכלל המאשרים את הכלל, שאנחנו עם אוהב. היזהר. כל קבוצה והקיצוניים שלה. אך כולם הם אחינו בשרנו, גם אם משפילים אותנו. כל ההתקפות, העלבונות, וכל ההסתות נגדך, שלא לעניין, הן סימן טוב. סימן שאין להם מה לומר לעניין.

אשריך שנתפסת על דברי התורה של אהבת האומה. זה גורלם של ההולכים בין השבילים, לחטוף אש צולבת משני הכיוונים. כבר כתב מרן הרב קוק: "הנני תמיד נתון בין השבילים" (אורח משפט עמ' רנד). כל אלו פצעי אוהב. אל תשים לב. לכשיתעייפו יפסיקו. המשך לדבר בשכל ובאהבה ובאמונה.

ומעשה שסיפרו לרבי נחמן מברסלב: "יש חכמים בעיניהם האומרים דברים של שטות". השיב: "בקרוב יכלה אצלם הכל, כי קל ומהרה לא יהיה להם מה לספר". ואמר על כך משל נאה באחד שהלך בדרך ופגע בו גזלן וגזל ממנו את כל ממונו. אחר כך אמר הנגזל לגזלן: "איך אבוא לביתי בלי ממון? הייתי נע ונד מביתי כל כך זמן ועתה איך אבוא ריקן לביתי. ובכן אני מבקש ממך שתהיה יורה בקנה השרפה (=רובה) שלך על הכובע שלי, כדי שהיה ניכר שפגע בי גזלן" וכן עשה הגזלן. אחר כך ביקש ממנו עוד שיירה באיזה מקומות אחרים בבגדיו. בסוף השיב לו הגזלן: אין לי עוד פילווער (-אבק שריפה). ואז כשהשיב הגזלן שאין לו עוד פילווער, ענה הנגזל: אין לך עוד פילווער! תפס אותו בצווארו, התגבר עליו ולקח בחזרה את ממונו, והנמשל מובן לשומעים (חיי מוהר"ן).

וגם אתה ידידי, אל תיקח ללב, אל תשיב מלחמה שערה, חכה שייגמר להם הפילווער, ואז יפסיקו, ותחזור האהבה והאחדות. ב"ה, אנחנו עם נפלא. מלא אהבה הדדית גדולה. אף אחד לא יצליח להרוס אותה. אדרבא, מתוך הקשיים נצא עוד יותר אוהבים.