שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

הבדלים בין גרסאות בדף "אשה כראש קהילה (מאמר)"

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

מ (Maale העביר את הדף אשה כראש קהילה ל־אשה כראש קהילה (מאמר) בלי להשאיר הפניה)
 
(אין הבדלים)

גרסה אחרונה מ־11:03, 18 ביולי 2016

אשה כרבה לקהילה

שאלה: האם אישה יכולה לשמש כרבנית קהילה? מתחוללת סערה בארצות הברית בענין זה, אנא יואיל כבוד הרב לחוות דעת תורה בעניין, ישמעו חכמים ויוסיפו לקח. ואל נא יטען הרב שכבודו במזרח וארה"ב בסוף מערב, שהלא הרב שהסמיך את האישה הנ"ל לרבנית, גם הוא מירושלים.


תשובה: זה אינו רעיון טוב. מהי מטרת המהלך? אם המטרה הינה שנשים תוכלנה לתת הדרכות, הרי נשים נתנו הדרכות במשך כל הדורות. מן הדין, מי שיודע הלכה יכול לפסוק בענייני הלכה, ולא צריך לכך סמיכה (רמ"א יו"ד רמב, יד). ישנם רבנים רבים שאין להם סמיכה. כידוע, לחפץ חיים לא היתה סמיכה, עד שהיה לו בה צורך כדי לקבל ויזה, והג"ר חיים עוזר גורודזנסקי נתן לו. כתוב בפתחי תשובה (ח"מ ז סק"ה), שאף שאישה פסולה לדון, מ"מ אישה חכמה יכולה להורות הוראה.

כלומר, אישה שיודעת הלכה יכולה להדריך, וכך היה בכל הדורות. דבורה הייתה תלמידה חכמה. כתוב בבבא בתרא (קיט, ב): "בנות צלפחד חכמניות הן". ובגמרא מובא על ברוריה וילתא שהיו תלמידות חכמות. הג"ר עובדיה יוסף פסק בשו"ת יחוה דעת (ג, עב) שמצוה לקום מפני אשה חכמה בחכמת התורה. יש לקום לפני אשת חבר, ויש לקום לפני תלמידה חכמה (עיין כל המקורות שם).

כיצד ידעו לשאול את אותן נשים? באופן טבעי. כמו שידעו באופן טבעי שיש לשאול שאלות את הגר"מ פיינשטיין והג"ר אהרן קוטלר. רוב השאלות שרבנים מקבלים היום אינם עניינים חדשים, אלא עניינים שכבר נפסקו בספרים. בכל בית ספר לבנות ישנן תלמידות חכמות שמלמדות דינים והלכה לבנות, וזה לא דבר חדש.

כתב הג"ר משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה, (או"ח ד, מט) שבעיקרון אשה יכולה לקיים מצות ציצית, אבל הכל תלוי במגמה: "אבל פשוט שהוא רק בחשקה נפשה לקיים מצות אף כשלא נצטוותה, אבל מכיון שאינו לכוונה זו אלא מצד תורעמותה על השי"ת ועל תורתו אין זה מעשה מצוה כלל אלא אדרבה מעשה איסור שהאיסור דכפירה שחושבת דשייך שיהיה איזה חלוף בדיני התורה היא עושית גם במעשה שחמיר". בדומה לזה, כתב הג"ר פיינשטיין (שם יו"ד ב, מה) לגבי מינוי אשה כמשגיחה. הכל תלוי במגמה, האם העיקר הינו חיזוק התורה. גם לדבר מצווה, צריך כוונות טובות. עם ישראל רצו מלך, וקיימת מצוה למנות מלך. ברם, לא היו להם כוונות טובות, אלא רצון להיות ככל הגוים (שמואל א ח, כ. סנהדרין כ, ב).

לכן, אין צורך שנשים תשמשנה כרבניות קהילה, אלא איש על מחנהו ואיש על דגלו. יכול להיות שישנן נשים עם כוונות טובות, ויש להן לאן ללכת. במדרשת נשמת קיימת תוכנית יועצות הלכה. הן לא מקבלות סמיכה, אבל הן לומדות ומלמדות הלכה.


לסיכום, במשך כל הדורות, היו נשים חכמות שלימדו, והן אינן צריכות תואר רב, שזה סגנון רפורמי. ויש להוסיף, שאני אומר כאן את דעתי האישית, אך רבני אמריקה צריכים לפסוק בשאלה זו.