שיעורי הרב שלמה אבינר

אשה אינה קמצנית

[הרב שלמה אבינר]

שאלה: נעלבתי כאשר קראתי בדברי חז"ל: "האשה עינה צרה באורחים יותר מן האיש" (בבא מציעא פז א). בעלי מזמין אורחים ואני טורחת עבורם ואין עיני צרה. גם אינני מבינה איך חז"ל למדו זאת מן הפסוק: "מהרי שלוש סאים קמח סולת" (בראשית יח ו)? הם מסבירים: "כתיב קמח וכתיב סולת" (בבא מציעא שם) ורש"י מסביר "היא אמרה קמח והוא אמר סולת". מנין להם? הרי הכל דברי אברהם?

תשובה: את צודקת שנעלבת. כמובן, אנו מאמינים בדברי חכמינו הקדושים, אך את צודקת שנעלבת.

קודם, נשיב על השאלה השניה. על כך כמה פירושים.

1. אברהם אמר: "שלוש סאים". שרה שאלה: "קמח"? אברהם השיב: "סולת".(שבות יעקב).

2. אברהם אבינו, ודאי שעינו לא היתה צרה, שהרי דיבר מעט ועשה הרבה. אבל יש גירסה הפוכה בכתב יד ישן של רש"י: "הוא אמר קמח והיא אמרה סולת" (הגדת פסח מעשה ניסים לרבי עקיבא מליסא).

3. יש מסבירים שאם מודגש בגמרא שהיא הציעה סולת, סימן שזו תופעה נדירה ועל פי רוב, אישה עינה צרה (הבעל שם טוב).

4. בפרקי אבות למדנו "יהי ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האישה". מה הקשר בין שלושת החלקים? אם תקשיב לאישתך, היא תמעט את מידת הכנסת אורחים שלך. לכן, שרה אמרה: סולת, כדי לרמוז לאברהם אבינו שהכנסת אורחים היא דבר יקר (מהר"ם אלשך).

5. הביטוי קמח כולל כל המינים, גם הגרוע, לכן כיוון שעינה של שרה צרה, אברהם אבינו הדגיש: סולת (תורה תמימה).

נשאלת השאלה העיקרית מדוע מאשימים אישה בצרות עין כלפי אורחים, והרי היא זאת שכה טורחת? המהר"ל מפראג מסביר שהיא מקנאה באורח. למה לא תיחשב גם היא לאורחת? למה לא יתייחס אליה בעלה יפה, כמו לאורח? ויותר מכך, האורח אוכל בחינם והולך לו, והיא כל כך עמלה! לכן בראותה כמה בעלה מכבד אורחים, כואב לה הלב, והיא מקנאה באורח, ובצדק (חידוש אגדות בבא מציעא).

וכן, לצערנו, פעמים רבות מכבד הבעל את כל העולם, חוץ מאישתו. היא מוסרת נפשה בשביל שלמות המשפחה ובולעת עלבונות, ובעלה מנצל זאת.

ראו כמה אבינו הקדוש, יעקב, נענש מפני שפגע ברחל אמנו כפי שמוזכר בספר מסילת ישרים: "יעקב, על שחרה אפו ברחל שאמרה לו :'הבה לי בנים', אמרו במדרש, זה לשונו: אמר לו הקדוש ברוך הוא: כך עונים את המעוקות?" (פרק ה').

אז איפה אנחנו, הדלים, עומדים?!

הרבה פעמים האיש מרגיש עליונות מזויפת. ולדעת הפסיכולוגים, התנשאות הגברים נובעת מתסביך נחיתות. לכן עדיף שיאחזו במידת הענווה ויברכו בקול רפה "שלא עשני אישה", כפי שכותב אחד מרבותינו הקדמונים מפרובינציה שנולד לפני שבע מאות שנה, רבי קולנימוס בן קולנימוס בן רבי מאיר הנשיא, בסוף שירו "מצא אישה מצא טוב":

אבינו שבשמים/ שעשית ניסים לאבותינו באש ובמים/ הפכת אור כשדים לבל תשרף בחומה/ והפכת דינה במעי אמה/ והפכת המטה נחש לעיני אלפי רבבן/ והפכת היד הטהורה לבן/ והפכת ים סוף ליבשה/ וקרקע הירדן ארץ נגובה וקשה/ ההופכי הצור אגם מים/ חלמיש למעינו מים/ מי יתן ותהפכני מזכר לנקבה!/ אילו זכיתי בכך כמה חננתני טובה/ גברת הבית הייתי וחניתי לביתי מצבא!/ אבל מה אדבר ומה אומר?/ למה אבכה ולמה אתמרמר?/ אם אבי שבשמים גזר עלי/ ונתן בי מום קבוע, אי אפשר להסירו מעלי/ והדאגה במה שאי אפשר- כאב אנוש וחבל./ ולא יועילו בה תנחומין של הבל./ אמרתי: אשא ואסבול/ עד אגוע ואבול./ ואחר שכך למדתי מפי השמועה / שמברכין על הטובה ועל הרעה/ אברך בקול נמוך, בשפה חלושה / "ברוך אתה ה' שלא עשני אישה!"