שיעורי הרב שלמה אבינר

ארץ שלי

[הרב שלמה אבינר]

אנו נמצאים בזמנים קשים של מאבק על ארץ ישראל לכל מלוא רוחבה ולא מהיום אלא מזמן קום המדינה ועוד לפני כן.

הרי זה פלא, שהעם היושב בציון, קשה לו להגדיר לעצמו: זו ארצי! איפה מצאנו דבר כזה בהיסטוריה של אומות העולם: זו-ארצו-ולא-ארצי.

שמא תאמר: כולם מודים שזו ארצנו אלא מוכנים לוותר? –הנכונות לוויתור פירושה: אין זו ארצנו חלילה. עם בריא עלי אדמות אינו מוכן לוותר על ארצו. אם אדם יטען: זו אשתי אך אני מוכן לוותר עליה חצי שבוע לטובת השכן – בכך הוא מצהיר שהיא אינה אשתו, אלא משרתת שלו המספקת כל מיני צרכים. כך לענינינו סימן שאין זו ארצו, אלא סתם שטחים לשימוש. הוא אינו זקוק לכל כך הרבה שטחים, כמו שאינו זקוק לכל כך הרבה משרתות.

פלא גדול, איך קרה שכך אנו מתייחסים לארצנו?! יש גרוע יותר והוא האומר: היא אפילו לא משרתת אותי ואיני רוצה לגור בה אלא בחוץ לארץ. מוכן אני לסגור את כל מדינת ישראל.

לפחות, האומר: ארצי משרתת אותי, גר בה ומוסר נפשו עליה בצבא, הוא גם טוב יותר ממי שגר בה אך מוכן להקים פה פדרציה אזורית, נישואים משותפים.

פלא הוא שראשי ממשלה בישראל אינם מעיזים לומר בקול רם: זו ארצנו. ראש ממשלתנו אפילו אמר: זה כיבוש! סליחה שבטעות לקחתי את המשרתת שלך; כשתובעים ממנו: אחזיר אותה מיד! סיבת הפלא הזה פשוטה מאוד ועצובה מאוד: הגלות הנוראה, כל כך הרבה צרות, פוגרומים, עלבונות, עד כדי כך שאין לנו אומץ וביטחון עצמי לומר: זו ארצנו.

רבי אברהם בן עזרא תמה איך ששים ריבוא צעירים חמושים בנשק פחדו מהמצרים מול ים סוף ולא לחמו נגדם. הוא משיב, שהקושי אינו מעשי אלא נפשי: מי שהיה עבד זמן רב כל כך אינו מסוגל להרים ראש על אדונו. בכל מצרים רק אדם אחד הלך בראש מורם, בלי פחד לומר את האמת: שלח את עמי - זה משה רבנו. מדוע? כיוון שהוא לא גדל כעבד אלא כבן חורין בארמונו של מלך – לא מתרפס, לא כפוף ולא פחדן.

אנו מבינים שעם משועבד מאתיים שנה הפך לפחדן, וקל וחומר עם שהיה בגלות נוראה אלפיים שנה, עבר כל כך הרבה פוגרומים וגירושים וכל כך הרבה גזרות: תתנ"ו, ת"ח-ת"ט והשואה! איך יהיה לנו בטחון עצמי?!

כך כותב רבנו הרב צבי יהודה הכהן קןק: הזעזוע, החבלה הנפשית הנוראה של השואה, היא המונעת מאתנו לדפוק על השולחן ולצעוק: זה שלי! (לנתיבות ישראל א צד).

האמירה הזו: זה שלי! היא נוסחת קסם הפותרת את כל הבעיות! הא כיצד? הרי יש לחצים מבפנים ואויבים מבחוץ? נכון שזה שלך אך יש להיות מציאותי?

זה הפוך! כיוון שאינך אומר: זה שלי! יש לחצים וטרור.

אתה מתייחס אל אשתך כאילו היא משרתת שלך, וזו אם כל הצרות. כיוון שעל אשתו, אדם מוכן למסור את הנפש, אף אחד לא מעיז לגעת בה. כאשר העם אמר: זו ארצי, לא אוותר על מאומה ממנה, ואני מוכן למסור את הנפש עליה – כבר אין צורך למסור את נפש, כי לא יעיזו לגעת בארצו.

הדיבורים על נכונות לפשרה טריטוריאלית בגלל הטרור הם הם הגורמים לטרור. כי אויב, כמה מרושע שיהיה, וכמה טפשי שיהיה, לא יצא למערכה ביודעו מראש שאין לו תקווה. אך עם מהסס הוא הזמנה לטרור חלילה.

אנשים טובים ויקרים, שמוכנים למסור את הנפש על העם והארץ, אינם מבינים באיזה כיוון פועל תרשים הזרימה: נכונות לוויתורים - טרור. הם אינם אנשים רעים חלילה, הם אנשים מבולבלים, נבוכים. ד' ישמור עליהם ויחזיר אותם אל נתיב האורה.

זו נוסחת הקסם: זה שלי! שלי, כי ריבונו של עולם נתן לי, כי ההיסטוריה שלי כאן, פה נולדתי, פה צמחתי, פה נבניתי ופה בניתי. את מלכותי בניתי פה לפני שהיו על פני כדור הארץ נוצרים ומוסלמים. אלא מפני חטאינו גלינו מארצנו, והם ניצלו זאת כדי לתפוס לנו את המקום. זוהי שחיתות שאין כמותה, רשעות ואכזריות! לא הם בנו את הארץ הזאת לפני אלפי שנים אלא אנו הצמחנו וצמחנו. משל לשני בני זוג שמתחתנים בגיל צעיר, עשרים-עשרים וחמש, טרם התגברו די הצורך, אך הם מתגברים יחד תוך כדי תנועה. מאז מקדם באנו לארצנו, התבגרנו יחד, בנינו את עצמנו ונבנינו בה. "אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה"

אנו והארץ הזאת, בני זוג מקדמת דנא. גם אם בינתיים היו כעין גירושין או כעין אלמנות, "זכרתי לך חסד נעורייך" (ירמיהו ב ב).

זה שלי, על פי ד', על פי התורה, על פי ההלכה, על פי ההיסטוריה, על פי המוסר, על פי הצדק, ואפילו על פי אומות העולם בהצהרות בלפור וסן רמו. מכל צד ומכל פינה – זה שלי.

לא תיקח את אשתי, אפילו לחמש דקות, כי היא שלי, ואיני חייב לך שום הסבר. רק שאבין שאינה משרתת שלי שאפשר למוכרה לחצי שעה. אלפי שנה חיית בלי ארץ, ופשוט שכחת מה זו ארץ.

אבל יש בעיות? – אין בעיות! יש נישואים ואין מדברים כל הזמן על גירושים! האקסיומה הראשית היא שאין מתגרשים, ועתה ניגש יחד לפתרון הבעיות, כמו שכל עם בארצו פותר בעיות. יש לעיתים בחיים בעיות בלתי פתירות המצריכות שנתאזר בסבלנות. אך אסור שלנוכח כל בעיה נעלה אפשרות של גירושים, אלא זו ארצנו לנצח ולנצח נצחים.

זו זכותי וזו חובתי, כמו שהאמירה: זו אשתי, היא זכות וחובה גם יחד. אני בונה-נבנה בארץ הזאת. הכל עניין אחד.

זו מילת הקסם: זה שלי! בגלל הגלות הנוראה שכחנו דברים פשוטים. יש לחזור עליה מאות ואלפי פעמים, ערב ובוקר וצהרים, עד שיהפכו חלק מעצמנו.

נוסחת הפלאים – לומר: זה שלי!