שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

ארץ ישראל - מצוה לשמה (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

ארץ ישראל לשמה

אשרינו שזכינו לחזור לציון ולהיות עסוקים במאבק על ארצנו. כמובן, לא על הבית אנו נאבקים, כי כל אחד יכול להשיג לעצמו בית במקום אחר, אלא על ארץ ישראל אנו נאבקים, או ליתר דיוק על המצוה הגדולה של יישוב הארץ על ידי עם ישראל. העם היושב בציון, עובר משברים רבים ועדיין מתעכב מלקיים את התורה בשלמותה, אבל מצוה אחת יש לו, לעם היושב בציון: זו מצות יישוב הארץ. כבר מאה ועשרים שנה אנו, כל בית ישראל, מוסרים את הנפש על המצוה הזאת - בעלייה, בבניין ובצבא, וצריך להיאבק שלא יחמסו מאתנו את המצוה הזאת, שאינה סתם מצוה אחת מן המצוות, אלא היא מצוה השקולה כנגד כל התורה כולה, כי המצוה הזאת של ארץ ישראל כוללת גם את חזרת עם ישראל לתורה לאטו, גם את האהבה בין הבריות וגם את החינוך. וכמו שבשיבת ציון ראשונה בא עמלק, "אשר קרך בדרך" (דברים כה יח) - קירר אותנו (רש"י) - כך בימינו יש שמקררים אותנו מן המצוה הזאת, ועלינו להתחמם ולחמם את העם היושב בציון. כמו שאומר ה"שפת אמת" בפרשת שלח, שארץ ישראל נקנית בחשק ובעמל. אין זו מצוה קלה, זו מצוה קשה מאוד, אבל כשיש חשק, עושים אותה בשמחה, וכשאין חשק - קשה. כמו נישואין, שאסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה (קידושין מא, א) שאם בני הזוג אינם אוהבים זה את זה, קשה להם, אי אפשר שיהיו נשואים באונס. כך גם אי אפשר שיהיו נשואים עם ארץ ישראל באונס, אלא רק בפיתוי. "פיתיתני ד' ואֶפָּת" (ירמיה כ, ז).

כתב מרן הרב קוק: "שואלים במה זכה דורנו לגאולה. התשובה פשוטה היא, הוא זכה מפני שעסק במצוה היותר גדולה שבכל המצוות, במצוה השקולה, ככל כל התורה כולה, מפני שהוא עסק בגאולת ישראל. ולא רק עסק, אלא הוא עוסק ויעסוק בלא הרף בגאולתו, וכח אלוהי זה מרוממהו ומשגבהו בישועה" (שמונה קבצים ז רא).

כמובן, התורה אינה מצוה אחת בלבד, אך לעתים נוצר מצב שהכל עומד על מצוה אחת. יש פסוק: "לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק" (ישעיה ה יד). למה יורדים לשאול, לגהינום? כי אין חוק, אין מצוה. "אמר ריש לקיש: למי שמשייר אפילו חוק אחד" (סנהדרין קיא, א). מי שמזלזל אפילו במצוה אחת ירד לגהינום. "אמר רבי יוחנן: לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי" (שם), הקדוש ברוך הוא אינו אוהב שמדברים כך. בדרך זו, איש מעם ישראל לא יגיע לעולם הבא, מלבד בודדים, שהרי מי אינו נכשל ולו בדבר אחד?! אלא אומר רבי יוחנן: "אפילו לא למד אלא חוק אחד" (שם). אם הוא מקיים מצוה אחת, יש לו חלק לעולם הבא. דברי שני רבותינו הם מעל הבנתנו. לשיטת ריש לקיש, כבר אמרנו שכמעט אף אחד לא יגיע לעולם הבא! אבל גם דברי רבי יוחנן שדי במצוה אחת בשביל חלק לעולם הבא הם כאילו פתח להפקרות. שתי הדעות ההפוכות גם יחד, קשות.

לכן מסביר רבי יוסף אלבו, שיש כאן חקירה גדולה האם התורה הזאת האלהית נותנת שלמות בכללה או בחלקיה (ספר העיקרים ג כט). האם חובה לקיים את הכל או די בחלק. הוא מקשה על דברי רבי יוחנן: אם די במצוה אחת, אז למה יש בתורה כל כך הרבה מצוות? אם אפשר לרפא חולה בתרופה אחת למה להכניס בו בית מרקחת שלם. "לשווא יעשה בפעולות רבות מה שאפשר לעשות בפעולה אחת"! גם על ריש לקיש הוא מקשה, "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז כ), אם כן כלל ישראל יורדים לבאר שחת, ואדרבה ידוע שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.

הוא משיב: יש דברים שיימצאו על הצד היותר טוב ולא על צד ההכרח. מקיימים מצוה אחת, יש חלק לעולם הבא. עוד מצוה - יותר טוב. עוד מצוה - עוד יותר טוב, "כמו כפילת החושים", עם עין אחת טוב, עם שתיים יותר טוב. עם יד אחת אפשר לעשות הרבה דברים - עם שתיים הרבה יותר.

רבי יוסף אלבו מביא כהוכחה לדבריו את דברי הרמב"ם בפירושו על המשנה: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" (סוף מכות). וקשה להבין, אדרבה, אם יש כל כך הרבה מצוות, מי יוכל לעמוד בכולן?! משיב הרמב"ם: כי כשיקיים האדם מצוה אחת מתרי"ג המצוות כסדר וכהוגן ולא ישתף עמה דבר מכוונת העולם בשום פנים, אלא יעשה אותה לשמה מאהבה... הנה זכה לחיי העולם הבא... ואם מצוות רבות, אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהן על מתכונתה ושלמותה.

על כן, אומר רבי יוסף אלבו, ריבוי מצוות אינו מעמסה, אלא אדרבה, הוא ריבוי אפשרויות עבור האדם לזכות לעולם הבא.

אבל כמובן, על מצוה אחת, יזכה לחלק קטן בעולם הבא. ככל שירבה במצוות, יזכה לחלק גדול יותר. על כל פנים, די במצוה אחת להציל את האדם מלרדת לבאר שחת (ספר העיקרים שם).

ברור שהמצוה האחת הזאת אינה מתירה עבירות או זלזול במצוות אחרות. אך, אומר מרן הרב קוק, בזכות מצוה זו, יש לו אחיזה בנצח. "ובזה יצדק הרעיון של 'ופערה פיה לבלי חוק' למי שלא קיים אפילו חוק אחד, אבל אם קיים חוק אחד במילואו, יש שהמילוי חוק זה לקח את כל לבבו, את כל רוחניותו ואומץ חיל נשמתו. ומה שכל החוקים האחרים הם ממנו עזובים ושכוחים, לא יוכלו לפגום פגימה ניצחת בנשמתו, ויכול להיות כלי מחזיק ברכה לישראל ולעולם" (שמונה קבצים ח, עח).

אבל תנאי אחד יש, שיעשה מצוה זו בשלמות, מה שגם כולל שיעשה אותה לשמה. שְלמה לִשְמהּ. וב"ה כבר מאה ועשרים שנים, עם ישראל מקיים מצות ארץ ישראל לשמה, עולה לארץ לשמה, בונה את הארץ לשמה, ולוחם מלחמות ישראל לשמה. נכון שהיו שעלו לארץ עקב פוגרומים ברוסיה אבל 97.5% נסעו מערבה לכיוון אמריקה, ורק 2.5% התעוררו לאידיאל עמוק יותר מאשר הצלת חיים ועלו לארץ לשמה. גם בניין הארץ היה לשמה. גם הצבא הוא לשמה. ברור שאיננו מלאכי השרת, ותמיד מתערבב קצת לא לשמה, אבל העיקר, רובו ככולו הוא לשמה.

מה שעשה עם ישראל בארצו עד כה היה לשמה, ומתוך כך אנחנו מבינים שגם ההמשך אינו יכול להיות אלא לשמה. שום חשבונות לא ידביקו את האומה לארצה, אלא רק האידיאל הגדול של ארץ ישראל, המצוה הגדולה לשמה. לא כלכלה ולא בטחון אלא לשמה. לא מאזן אימה ולא לחץ אלא לשמה. לשמה!