שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

אנשי האיסתירא בלגינא

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

אנשי האיסתירא בלגינא

[הרב שלמה אבינר]


אנשי האיסתירא בלגינא הם ציבור רחב בעולם החוצה עמים דתות ומעמדות. הסיסמא שלהם היא "איסתירא בלגינא קיש קיש קריא" (בבא מציעא פה ב). כלומר אם יש מטבע רומי קטן הנקרא stater בתוך כד ריק – לגינא, הוא מקשקש קיש-קיש, לעומת כד מלא מטבעות שלא ישמיע קול. כיוון שאותם האנשים הנם ריקים, אז הם מוצאים נחמתם בהשמעת קולם, ומרבים להתרברב להפיץ הגיגיהם לכל עבר.

הם מהווים בכל חברה מיעוט קטן אבל קולני וצעקני, שהתקשורת מתענגת בו ומטפחת אותו ומחפשת אותו כזבוב העורג אחר הלכלוך.

כי אותם אנשי הקיש-קיש, הם מקור תמידי ולא אכזב לחדשות פיקנטיות בכל עת מצוא. הם עושים חדשות, אבל אינם עושים הסטוריה.

מי שעושה הסטוריה, זהו הזרם המרכזי ה-mainstream , של הסולדים מקיצוניות, העובדים נאמנה בשקט ובבטחה, ומביאים לעולם ברכה. וכיוון שכך, הם שמחים בחלקם ועסוקים בעבודתם.

אבל אנשי הריק, כיוון שאינם יוצרים, הם שרויים בכעס. הלוא כך לימדנו מרן הרב קוק: "יסוד הכעס בא מצד חסרון היצירה הרוחנית" (אורות הקודש ג רמג). ולכן: "כשרואים אנו איזו כיתה או מפלגה מדברת תמיד את דבריה בכעס, הרי לנו סימן שאין לה דעת, שאין לה תוכן במה למלא את הריקניות שבה, והיא כועסת על עצמה באמת, אלא שהאגואיזם בא ומכריח אותה להטיל את הארס של כעסה על אחרים" (שם, רמד).

איש האיסתרא בלגינא הוא ריק, לכן הוא מרעיש, שאם לא כן, לא יידעו שהוא קיים. אולי הוא בעצמו לא יידע שהוא קיים, אז הוא מרעיש קיש-קיש.

אבל 99% עושים הסטוריה. כמובן לא כל אחד הוא רמטכ"ל, אבל יש חלק בהסטוריה לכל חייל. לא כל אחד הוא ראש ישיבה, אבל יש חלק בדבר ד' לכל לומד תורה. לא כל אחד הקים את המדינה, אבל החי בה ועובד בה, יש לו חלק באותה עשייה גדולה. לכן כל אלה מרגישים טוב, חשים מלאות, שמחים בשמחה של מצוה.

אבל אנשי האיסתרא בלגינא אינם מפרנסים אלא את העיתונאים וכמובן את עצמם. לפעמים הם מטילים צל על כל קבוצתם שהיא מורכבת מאנשים טובים וישרים. למשל יש חרדים שמבטאים את מורת רוחם על ידי שריפת פחי אשפה, וזה למורת רוחו של כמעט כל הציבור החרדי, שמוצא עצמו מוכתם באשפתות. אכן, איני חרדי, אך אני מעריך חרדים ואוהב חרדים. אך את אותם שורפי אשפה – איני מעריך.

אך למה לי להצטער מאנשי הקיש-קיש של אחרים, שיהיו חרדים, חילוניים או שמאלנים. ציבור ציבור והאיסתרות שלו. גם לנו יש כמה מטבעות שחוקות המקשקשות בתוך כדם הריק את אותם הסיסמאות הבלתי מתכלות: אנו נגד המדינה (של כופרים), נגד הממשלה (הפושעת) נגד הצבא (המושחת), אנו לא נתגייס לצבא כי ממילא הוא לא עושה כלום כל היום (מלבד לעקור יישובים), ואנו נסרב פקודה (אמנם איננו מתגייסים לצבא, אבל בכל זאת נמצא דרך לסרב פקודה). שכחתי את ההתנגדות הכרונית למשטרה (שהם נוהגים כמו נאצים) ולכל הזרם המרכזי (שהם לא אנשים רציניים).

אך יש לדעת שזו בעיה בלתי פתירה, תמיד יהיו אנשי איסתירא בלגינא, אנשי קיש-קיש קריא. כיוון שהחיים לא יהיו תמיד מתאימים למה שאנו רוצים, יש להבין שתיתכנה תגובות שונות. לכן היחס למפלגת הקיש-קיש צריך להיות מורכב משניים: א. לא להתרגש. זו מחלת ילדות. ילדות ממושכת. ב. אהבת ישראל וכבודם, כי הלוא אחינו בשרנו הם.