שיעורי הרב שלמה אבינר

אני רוצה להתחתן!

[הרב שלמה אבינר]

אמא, אבא, אני רוצה להתחתן, יותר ממה שאתם רוצים שאתחתן. אני מתגעגעת לבן זוג, לילדים משלי. לכן, אנא הניחו לי. אל תלחצו עלי. אל תיאנחו: "מה יהיה, מתי כבר תתחתני?". אל תטיפו לי מוסר. אל תזרו מלח על פצעי. האמינו לי שאינני זקוקה לתזכורת. יש לי תזכורות רבות. כאשר אני חוזרת מחתונה של חברה, אני באה הביתה מצוברחת, כאילו ננעץ לי סכין בלב. אני מתביישת מעצמי אבל אני מקנאה. אני שמחה בשביל חברתי ויחד עם זה עצובה. קרועה בין רגשות סותרים. מבולבלת. חשה שנותרתי הרווקה היחידה בארץ. אז אנא, אל תוסיפו לי צער.

אל תשכנעו אותי שהבחור טוב. הוא בחור טוב מאד, אך לא בשבילי. אני לא יכולה סתם להתחתן עם בן אדם, ולחיות אתו כל החיים באותו בית כמו שני זרים. אם אהיה בודדה עם בעל, מה יצא לי מזה?

אל תדאגו, אני נפגשת עם בחורים, גם אם אינני מדווחת לכם. אחרי כל פגישת נפל, אני חוזרת שבורה ורצוצה, מרוקנת, חולה ומותשת. יש לי חשק לומר לעצמי: די, גמרנו! לא רוצה יותר! לוקח לי כמה ימים להתארגן נפשית ולהשתקם, ואני שוב נפגשת, ושוב מתוסכלת. באמת, אבא, אמא, לפעמים אני תוהה מאיפה צמחו הבחורים האלה שאתם אני נפגשת, מאיפה הם צצו.

לא, אני לא בררנית! אני לא מפונקת! אני מוותרת. בסדר, אחבוש כיסוי ראש; בסדר, אלבש חצאית, הבנתי שבחור ירא שמים ידון אותי על פי מראה חיצוני, בסדר, ויתרתי.

בסדר, אני מוכנה לאחד קצין/לא קצין, תלמיד ישיבה/לא תלמיד ישיבה, אקדמאי/לא אקדמאי, ישיבה גבוהה/ישיבת הסדר, ישיבה תיכונית/תיכון דתי, קצת חרדי/בכלל לא חרדי, שדורש שבנינו יהיו קצינים/לא יהיו קצינים, ילמדו בישיבה/לא ילמדו בישיבה... בסדר!!! אני מוכנה לכל. טלוויזיה בבית/בלי טלוויזיה בבית. רווק/אלמן/גרוש. הפנמתי שאלמן/אלמנה וגרוש/ה אינם סוג ב' אלא סוג א. בסדר, מוכנה למישהו מהישוב, מהשכונה, אפילו בנו של השכן. הלל בים העצמאות/לא הלל ביום העצמאות. אתם רואים? אני לא בררנית. אני מוותרת על דברים לא כל כך חשובים בלב שלם ובנפש חפצה. התאמתי את עצמי להיצע ולביקוש, אני לא תולה קופת שרצים על אף אחד, ולא פוסלת איש על הסף. בסדר!

אך שאלה קטנה יש לי: האם מותר לי לבקש להיות מאושרת כל החיים - או גם זה לא?!

האמינו לי, אני לא שולחת את הבחור לחקירה אצל רבני המדרשה כאילו הוא חשוד כמחבל עד אשר יוכיח ההפך.

באותה הזדמנות, אנא מכם, אמרו לסבא ולסבתא, לדוד ולדודה, לשכן ולשכנה, לחבר ולחברה, שיעשו לי טובה ויניחו לי. ולא יחדרו לי לנשמה. למה הם כאלה אכזריים. סליחה שנסחפתי, אבל בבקשה, שיפסיקו לתת לי עצות. הם חושבים שמפני שהם נשואים באושר, הם הפכו למומחים לעצות?! אני מכירה בעל פה את כל העצות. אני הפכתי מומחית עולמית לעצות, יכולה לכתוב חוברת הדרכה לרווקה - שאינה זקוקה לה.

אנא חסכו ממני הערכות, שסך הכל הוא בחור במצב טוב, ואם חסרות לו ארבע שיניים זה לא נורא ואפילו מוסיף לו חן לחיוכו, ואם הוא שתקן כרוני ומייאש זה סימן של עומק הפנמה. על כך אני אחליט בעצמי. הרי אני מתחתנת ולא אתם. בסדר?

סליחה אם נפגעתם. לא התכוונתי. אני מאד מעריכה את ההתעניינות שלכם, אך אני אפנה אליכם. ואם אתם רוצים ליזום שיחה, גם זאת אעריך, אך בתנאי שתשאלו אותי לפני כן אם אני מעוניינת, כמו שעושה דודה סינדי שלפני נושא רגיש שואלת: do you want to talk about it?

אמא, אני יודעת שקשה לך ושאת על סף התמוטטות. אבל אנא, עשי זאת עם אבא, לא אתי. לי יש די משלי. רק לפני יומיים נפגשתי עם בחור מרגיז שראיין אותי שעה שלמה ולא חייך אפילו פעם אחת. אני לא מבינה מה יש לו בראש. דעו, זה נורא מתיש להיפתח כל פעם לפני מישהו אחר. ובכל זאת לא התייאשתי. הרי זה סימן שאני באמת רוצה להתחתן, וגם לחבוק תינוקות. אז אין צורך להאיץ בי. תסמכו עלי. לכן גם תגידו לכולם, כולל לזקנים ולזקנות שבבית כנסת, להפסיק לחדור לפרטיות שלי ולהתערב לי בחיים: "נו, מה איתך? את יוצאת עם מישהו? הזמן עובר. אם תמשיכי כך בסוף תגמרי לבד בגיל שלושים". אני זוכרת! אני לא מחפשת מלאך וגם אני לא מלאכית! כל הדיבורים המעיקים האלה כבר נמאסו עלי.

אגב, אמא, תמיד הערכתי אותך כחכמה, נבונה, דעתנית, אינטליגנטית, אז אולי תאמרי לי מה קרה לך שמרוב דאגה לי את פונה לכל מיני קוסמים ומכשפות, מגידי עתידות, עושי סגולות ושאר סוכני אמונות תפלות, מתוך תקווה שמהם תבוא לי ישועה. באמת אמא, מה קרה לך? אמא!

עוד משהו, אל תנסי לשכנע אותי שלא צריך אהבה. שהעיקר זה בחור טוב וגידול ילדים, ושלא פלא שלא התחתנתי עד עכשיו. באמת, אני לא מחפשת חוויות מסעירות, אני לא מחפשת ניצוצות. אבל אני לא יכולה להתחתן עם מישהו שכלפיו אינני מרגישה כלום. בלי אהבה ובלי קשר נפשי גם לא אהיה אמא טובה.

די! די! אתם לא עוזרים לי. תסמכו עלי. אני עושה את כל מה שביכולתי: פגישות, שבתות פנויים-פנויות, מפגשים שונים עם אפשרות להיכרויות. כשאני רואה בחור מתאים, אני יוזמת, אחרי שרב אמר לי שאין בזה משום איסור צניעות ושזה טוב. אני באה לבושה יפה ולא זרוקה. אני מתייעצת עם רבנים. אני לא צריכה ביקורת, אני צריכה עידוד ותמיכה.

יהיה בסדר, אמא, אבא, אני אתחתן. אתם עוד תשמחו בחתונתי ותחבקו את ילדי...

יהיה בסדר.