שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

אני כבר לא מקנא

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

אני כבר לא מקנא

[מ"מקור ראשון"]


אני כל כך משתדל ולא מצליח בכלום. איני מדבר על הצלחה לימודית והצלחה מקצועית, מזה כבר התייאשתי לגמרי. אני מדבר על הצלחה בלימוד תורה ובמצוות, בעבודת ד' ובמידות טובות. אני פשוט דורך במקום. אותם הקשיים הרוחניים שהיו לי לפני שנה, שנתיים, חמש שנים, עשר שנים – עדיין יש לי עכשיו. אני באמת משתדל ולא מצליח, אצל אחרים הכל הולך בקלות.. למה נבראתי כזה לא יוצלח? זה מעצבן, זה מדכא, זה מייאש, זה מצער, זה מתסכל. אני מקנא באחרים, כן, מקנא. אני יודע שזה לא יפה, אז תציעו לי פתרון אחר.

זו באמת לא התמודדות הוגנת. אני מרגיש את עצמי בחדר חשוך ואת האחרים בחדר מלא אור. הם הולכים וצועדים בבטחה ובשמחה כאשר הכל פתוח לפניהם, ואני מועד, מסתבך, מתבלבל, מתקשה, מתפתל.

כך חשבתי הרבה זמן, הרבה שנים. הייתי נותן לעצמי ציונים לעומת אחרים ויוצא כל פעם נפסד. מפסידן כרוני.

עד שהבריק לי רעיון גאוני. אני איני גאון אבל הרעיון היה גאוני, מתנה מן השמים. אחדל מלתת לעצמי ציונים לעומת אחרים, אלא אתן לעצמי ציונים לעומת עצמי. ומאז הפכו החיים לגן עדן. נכון שההישגים שלי ירודים משל חברי, גם כשרונותַי ויכולותַי ירודים. אך לעומת היכולת שלי אולי אני עולה עליהם. זהו הסוד בשתי מילים: כפי כוחי.

זה הסוד, לא אני המצאתי, אלא מצאתיו במשנה ברורה בתחילת השולחן ערוך. כמובא בהתחלה שהרי איני מוכשר לצעוד כל כך הלאה. אם כן, בהתחלת הפרק הראשון: "כי הכל תלוי לפני השם יתברך אם עושה כל אשר בכוחו לעשות" (שו"ע או"ח א ס"ק יב). מאז אני שמח בחלקי. זכיתי להיות 'שמח בחלקי' ולא רק על חלקי החומרי, מה שמוזכר בפרק אבות פרק רביעי, אלא גם על חלקי הרוחני, בתורה במצוות, במידות, בעבודת ד', מה שמוזכר בפרקי אבות פרק ששי. גיליתי שהקדוש ברוך הוא אינו הישגי, אינו שופט את האדם על פי התוצאה, אלא על פי המאמץ "לפום צערא אגרא" (סוף פרק חמישי של אבות). השכר הוא לפי העמל המושקע.

אם חברי מצליח הרבה יותר ממני, מה בכך! "אחד המרבה ואחד הממעיט, בלבד שיכוון לבו לשמים" (ברכות יז א). וזה בדיוק מה שאני עושה: כמיטב יכולתי לשם שמים. כן, אני מתאמץ, אני רץ. "הוי רץ למצוה קלה כבחמורה, כי אין אתה יודע מתן שכרן של מצוות" (אבות תחילת פרק ב) השכר הוא על הריצה!

אני כבר לא מקנא באף אחד. אם כך סידר לי ריבונו של עולם, סימן שזה בדיוק מה שאני צריך. "אין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלוא נימה" (יומא לא. מובא במסילת ישרים בפרק יא על קנאה). "איש על מחנהו ואיש על דגלו".

נכון שהתקיים כי "במחשכים הושיבני" ואז הכל הרבה יותר קשה. אבל אדרבא, כל דבר קטן שאני מצליח לעשותו הוא יקר מאוד מאוד בעיני ריבונו של עולם. כל פינה קטנה של אור שוקלת יותר מנחלי... של חברי הנמצא בחדר מוצף אורה.

כל כך הרבה פעמים חשתי את עצמי רחוק מדי, חשתי שאיני מתחבר אליו, שהרגש שלי כהה – לעומת חבריי שמתרגשים וטועמים כי טוב ד'. עכשיו אני מבין שאדרבה, זו הזדמנות עבורי לעבוד את ד' לשמה – לא כדי שאתחבר ואתרגש, אלא בשביל ד', רק בשביל ד'. לא בשבילי, אלא הכל בשביל ד'. אין לי הרבה, אבל כל המעט הזה, הכל בשביל ד'. אני כבר לא מקנא. אני שמח. תודה לך, אלי, שנתת לי את הנפש הזאת.


  • פורסם בשאילת שלמה 325