שיעורי הרב שלמה אבינר

אנו בדרך הנכונה

לעיתים, זמנים קשים עוברים על עם ישראל. אך כמו שכתוב בספר מסילת ישרים (פרק יט), המבחן הוא דווקא באותם הזמנים. אם אדם אוהב את ד', אך בעת צרה אהבתו מצטננת, איננו קובעים שהוא לא אוהב כלל, אלא שאהבתו תלויה בדבר, ולא אהבה שלמה. גם בתחילת ספר מסילת ישרים (פרק א) כתוב שהחיים מלאי משברים וקשיים. לכן, אין להיבהל ממשבר.

ההגדרה של משבר היא: תופעה בניגוד לרצון. תמיד יש תופעות כאלה בחיים, אך אין זו סיבה לעצור אלא יש להמשיך.

יש דברים בחיים שאי ההצלחה מלמדת אותנו לחדול. למשל, קניתָ עט בכמה עשרות אגורות והוא אינו כותב, אל תבזבז שעות כדי לתקנו. השלך אותו לפח וקנה חדש. אך יש דברים שאסור להתייאש כי זה טבעם - לא להצליח בנקל. אלו עניינים שבהם נתקלים תמיד בקשיים ולכן יש להתחזק בהם: "ארבעה צריכין חיזוק ואלו הן: תורה ומעשים טובים, תפילה ודרך ארץ" (ברכות לב, ב).

א. לימוד תורה הוא דבר קשה: לומדים, קשה להבין, שוכחים. אך לא יאמר אדם: אני מתייגע בתורה כל כך הרבה שנים ואני עוד לא תלמיד חכם. לא כן! יש להתאמץ ולהתעקש.

ב. תפילה. מתפללים, אך יש תפילות שאינן מתקיימות וקשה להתפלל. "קוה אל ד'", לא הולך, "חזק ויאמץ לבך וקוה אל ד'!"

ג. מעשים טובים. אדם מיטיב לזולת ובתמורה חוטף סטירות. אין דבר! התעקש והמשך!

ד. דרך ארץ, רש"י קושר זאת לענייני פרנסה, "דרך ארץ - אם אומן הוא, לאומנותו; סוחר הוא, לסחורתו; אם איש מלחמה הוא, למלחמתו". אבל חכמים מוכיחים שהכוונה לארץ ישראל שנאמר, "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלהינו". ולפי זה, 'דרך ארץ', כולל דרך ארץ ישראל, הדרך להתהלך בארצנו.

בכל אלה יש להתחזק ולהתעקש.

אלו ארבעת הדברים שצריכים חיזוק, וגם אז אין ההצלחה מובטחת. למשל, יהודה המכבי לחם בקרב קשה של מעטים נגד רבים. חייליו שאלוהו: היש סיכוי לנצח? השיב: ודאי. שוב שאלו: בטוח שננצח? השיב: לא, אנו עושים מה שד' ציווה עלינו, וד' הטוב בעיניו יעשה.

יהודה המכבי למד זאת מיואב בן צרויה, שר צבא ישראל, בפסוק שהבאנו קודם: "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלהינו וד' יעשה הטוב בעיניו" (שמואל בי יב). ד' הוא שיחליט אם נצליח או לא.

אנחנו בדרך הנכונה! כלומר שיבת ציון, בניין הארץ, הקמת המדינה, הצבא, תחיית האומה בארצה, תחיית התורה בארצה. זאת הדרך הנכונה אך היא דרך ארוכה.

בכל הדברים שצריכים חיזוק, הדרך ארוכה, יש קשיים, משברים ונפילות, אך אין זו סיבה להתייאש. קורה לכל גיבור שהוא מסתבך בקרב. זה אמנם עצוב, מכאיב ומרגיז, אך אין זו טרגדיה, אין זה סוף העולם. טרגדיה היא להיות מנוצח בלי קרב. מי שמנוצח בקרב - ינצח בקרב הבא.

גם קצין קרבי טוב מובס לעתים, וגם הורים מחנכים מעולים נכשלים לעתים. הזוג הראשון עלי אדמות, בנם נרצח על ידי אחיו. זו טרגדיה נוראה, אך לבסוף אדם הראשון התעשת והוליד את שת, שאנו צאצאיו. לאברהם אבינו היה בן שנעשה ערבי. צרה נוראה, ובכל זאת הוא המשיך.

קורה שנופלים, יש לדעת לקום ולהמשיך ואפילו להרוויח מן הנפילות ולצאת ברכוש גדול מן הצרות. לא מיד אמנם. תחילה מתהלכים עצובים, כעוסים ומאשימים - והמגיב כך סימן שיש לו לב רַגַש ונפש בריאה. אך אחר כך משלימים ואפילו רואים את הרווח. אם כן הדרך נכונה.

הרי יושבים מסביבנו שלוש מאות וחמישים מיליון אויבים ובפנים עוד שלושה מיליון, שכמה מעצמות אדירות עומדות לצדם. צבא הוא מצוה גדולה: הצלת העם, הצלת הארץ וקידוש השם. כאשר גויים באים ורוצחים יהודים - זה חילול השם.

כאשר יהודים מתגוננים, נלחמים, כשיהודי אחד נמצא בסכנה ומיליון יהודים קמים לעזרתו - זה קידוש השם.

צה"ל הוא קידוש השם גדול. מדינה היא דבר טוב! צבא הוא דבר טוב! עלינו להמשיך! איננו מתייאשים! לא מהמדינה ולא מהצבא ולא מהציונות! שום דבר לא השתנה! יהי רצון שתחזינה עינינו.

• פורסם בשאילת שלמה 342