שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה אחרונה מ־15:08, 30 באוקטובר 2019

אני בן 16 ואמי חשבה שאני נער מרדן. ולמה מרדתי? כי היא מנעה ממני רפואה מקובלת וחיסונים. היא האמינה ברפואה טבעית, כגון שמנים, צמחים וקריסטלים. היא גם הייתה נגד חיסונים ואכן לא חוסנתי. היא גם דיברה על זה גלויות עם כל האורחים והסבירה שהחיסונים שייכים לקונספירציות גדולות של רופאים רודפי כסף. האורחים לא ראו עניין להתווכח, הקשיבו בנימוס, ואני הרגשתי מבוכה גדולה. וכן הייתה מפרסמת כל הזמן באינטרנט מידע נגד חיסונים ומדגישה כמה בריאותי טובה. הייתה מקדישה כל יום שעות על כך.

הכי חמור היה כל פעם שחליתי. הייתה מרפאה אותי בקריסטלים וסוגי תה מוזרים. וזה היה קורה לי רבות, כיון שלא השתמשנו באף תרופה נורמלית או בחיסון. גם ממחלה פשוטה כמו שפעת, לא הצלחתי להתרפא. אפילו פחדתי לצאת החוצה בחורף.

אמי הייתה מבלה כל הזמן עם נשים אחרות שהתענינו בסוג זה של דברים מוזרים. זה נעשה בלתי נסבל. הרגשתי שהיא הולכת ומשתגעת, וכל פעם שניסיתי לדבר איתה, הייתה משיבה לי בפשטות שעברתי שטיפת מוח.

אלא יום אחד, היא חלתה מאוד. אמנם לא באופן כה חמור, כיון שהייתה לה מערכת חיסון טובה, כי הוריה טיפלו בה בצורה נורמלית בהיותה ילדה בעזרת תרופות וחיסונים. אבל הפעם, היא השתעלה הרבה. אז ניסתה קריסטלים, שמנים וצמחים. אך להפתעתה זה לא פעל, ומצבה החמיר מיום ליום. בהתחלה השתעלה, אחר כך קיבלה חום, הזעה וכאבים בחזה. הייתי אומר לה: אבא בבקשה, נלך לרופא.

הייתה עונה מתוך החום הגבוה שלה: לא, לא, כל זה קונספירציה ענקית, יש רק תהליך של הוצאת כל הרעלים הרעים מגופי. הייתי גם כעוס וגם בפניקה, כי אמי פעלה בצורה טיפשית ולא יכולתי לעשות מאומה. הייתי חש אין אונים ומיואש. לא יכולתי לקנות תרופות וגם לא היו בבית. אז ביקשתי מחברים והחבאתי במזונה. אני יודע שזה בניגוד לאתיקה, אבל לא היה אכפת לי, כי הרגשתי שהיא גוססת. קיוויתי שהתרופה תפעל מהר, אבל אמי שמה לב, כנראה בגלל הטעם. על אף מצבה, היא קמה ממיטתה, באה לחדרי, כולה חיוורת ומזיעה ואמרה לי בקול חולני: ניסית להרעיל אותי?!

אז פתאום היא אבדה הכרה ונפלה. ניסיתי להעיר אותה וצעקתי: אמא! אמא! אך היא לא התעוררה. טלפנתי לקרוא לעזרה ואמבולנס הביא אותה לבית החולים. לכל אורך הנסיעה פחדתי שהיא תמות. התברר שהייתה לה דלקת ריאות, והם התחילו מיד בטיפול. הרופא אמר לי שזה נס שלא נדבקתי גם אני. אך לא היה שום נס, הייתי מאוד נזהר, חובש מסכה, ומחטא את עצמי בכל דרך אפשרית.

כאשר מצבה השתפר והתייצב, דיברתי איתה שם בחדרה, היא חייכה אליי, והתחלתי לבכות כאשר ראיתי שהיא מרגישה טוב. אבל אחר כך שוב התמוטטתי. היא אמרה לי: תביא לי את הקריסטלים שלי. לא יכולתי להאמין. התחלתי לצעוק עליה: אמא, הייתה לך דלקת ריאות! לולא עזרת הרופאים, היית מתה!

רצתי הביתה, לקחתי את כל הקריסטלים, כל השמנים ,כל המשחות וכל אשר לה, שמתי בקופסה, הרסתי הכל, וזרקתי לפח.

כאשר חזרה הביתה וגילתה מה עשיתי, כעסה עליי. אמרתי לה: אני כל הזמן חולה, בגלל שאת לא נותנת לי בחירה. עתה זה התור שלי לא לתת לך לעשות מה שאת רוצה.

בסוף הסכימה שאקבל חיסון וכן שנקנה תרופות. אמנם היא לא הפסיקה עם כל הטיפולים המוזרים שלה, וגם קנתה חדשים. אבל לפחות, אני מחוץ לתמונה.

מסקנה: אל תאמין בדברים מוזרים.

• פורסם בשאילת שלמה 620

ראה כאן: https://www.youtube.com/watch?v=KAUkAijhXyA