שיעורי הרב שלמה אבינר

אל תמכור נשמות בכסף נוצרי

[הרב שלמה אבינר]

שאלה: מארגונים נוצריים אוהבי ישראל, כגון 'קרן ידידות יהודים נוצרים' 'קרן ידידות ירושלים', ושמות דומים, מוזרם כסף רב למטרות טובות, לגופים פרטיים, ציבוריים או ממלכתיים, למען עליה וקליטה, לחינוך וספרי לימוד למשפחות נזקקות, לישיבות ולהפצת התורה, לאנשים במצוקה ולקופות תמחוי, לגופים חילוניים ודתיים, חרדים ולאומיים דתיים, לכשליש של ישובי יש"ע ועוד ועוד - סכום עתק של כמאה מיליון דולר לשנה. הם גם תומכים במדינת ישראל ולוחצים חזק על הממשל האמריקאי בכיוון פרו-ישראלי. האמנם הנוצרים כבר אינם נגדנו?

תשובה: מה שהם תומכים במדינת ישראל זה משום שהם רואים בה שלב בהתגלותו המחודשת וקימתו לתחיה של המשיח-האל-האדם שבו הם מאמינים. אותם 'אוהבי מדינת ישראל' הם הם הנוצרים שעל ידם נשרפו ונשחטו מאות אלפי יהודים, ובחסדי ד' עלינו כבר אין בכוחם לשרוף את גופותינו, אך הם ממשיכים לשרוף את נשמותינו – "גדול המחטיאו מן ההורגו". הם מזרימים מאה מיליון דולר לשנה לתמוך בארץ ישראל ובה בעת - מאתיים מיליון דולר למיסיון בארץ ישראל. הכל תחת קורת גג אחת. נותנים כסף וגונבים נשמות. מארגנים מפגשים יהודים-נוצרים, דיאלוגים, ועדות משותפות, ומפזרים חומר מיסיונרי לרוב.

זאת תוכניתם הכוללת כפי שעולה מפרסומיהם: לנדב סכומי כסף גדולים כדי לרכוש את אמוננו, לפרוץ את מחסום ההרתעה היהודית הטבעית וליצור לגיטימציה. אוי לנו כי אנו מכניסים במו ידינו את כוח הטומאה למוסדות החסד והתורה הקדושים והטהורים שלנו. אגב, מרבית העולים שהנוצרים מסייעים להם לעלות מחבר העמים, אינם אלא גויים.

שמא תאמרו: "זה בסך הכל כסף! מה אכפת לנו מה מקורו? העיקר שנשתמש בו לטובה". זה מזכיר שברומא העתיקה התקינו בתי שימוש ציבוריים תמורת תשלום. תמהו בסנאט: "מזה ניקח כסף?!" השיב אספסיאנוס-קיסר הרשע: "לכסף אין ריח". אך לכסף של הנוצרים יש ריח, ריח של שרפת עשרות אלפי גופות וריח שרפת עשרות אלפי נשמות – עד עצם היום הזה. הייתם מקבלים כסף מארגון הקשור במישרין או בעקיפין לסחר קטינות?! מה ההבדל?

על הפסוק: "ותראו את שיקוציהם ואת גילוליהם עץ ואבן כסף וזהב" (דברים כט טז), הסביר גדול אחד: בתחילה, עבודה זרה נראית כדבר משוקץ ומתועב שאין הדעת סובלתו, אבל במשך הזמן מתרגלים והיא נראית כעץ ואבן שאינו משוקץ ומתועב, לבסוף נראית נחמד ככסף וכזהב.

כל אלה אינם דברי מוסר והתעוררות בעלמא אלא הלכות מפורשות. כך פסקו גדולי דורנו, הלוא המה מרן הגר"א שפירא, הגרי"ש אלישיב, הג"ר נסים קרליץ, הג"ר דב ליאור רבה הראשי של חברון, הג"ר שמואל אוירבך, הג"ר שמחה הכן קוק רבה של רחובות, הגאונים של בית הדין של העדה החרדית, וכן הוקם לעניין זה בית דין מיוחד מטעם הרבנות הראשית לישראל, ועוד רבנים גדולים באמריקה.

כאמור האיסור חמור מאד בגלל כמה טעמים, שכל אחד מהם מספיק:

1. המקבל צדקה מגויים בפרהסיא גורם לחילול השם נורא (סנהדרין כו ב).

2. הוא מחזק את המשך קיומם וגורם אריכות לשלטונם (ביבש קצירה תישברנה. בבא תברא י ב).

3. הוא מאדיר את הדת הנוצרית, שהרי אין מדובר בגוי נוצרי פרטי שתורם אלא בכנסיות נוצריות ובזה הוא קרוב לאביזרייהו בעבודה זרה שמייקר שם אלילים, שהרי הם מאד מפרסים זאת ומתפארים בזאת.

4. הוא מסייע ומכשיר את פעולות המיסיון בעתיד, והנו שותף למעשה הנורא ומתחבר לאנשים שקוראים להתנצר. בל נשכח שעד עצם היום הזה הם חותרים לכך שכולנו נתנצר. למשל אותם נוצרים אוהבי ישראל, ארגנו מחנה בחוץ לארץ, מחנה עבור נוער יהודה ושומרון, ושטפו אותם שם כמעט יום יום בתעמולה מיסיונרית (ועיין עוד בנדון "באהבה ובאמונה" 230 – 231. ויגש ויחי תש"ס).

זה מזכיר לנו את תשובתו של האפיפיור לד"ר הרצל בח' בשבט תרס"ד, לאחר שדחה מכל וכל את בקשתו של הרצל להכרה בעם היהודי ובציונות, והבטיח לו בציניות גסה: "אם אדוני יבוא לפלסטינה ויישב בה את עמו, אנו נכין כנסיות וכמרים כדי לטבול את כולם".

לפני שמונים שנה, היישוב היהודי בארץ ישראל בכלל ובירושלים בפרט היה במצוקה נוראה של עוני ומחלות שאי אפשר לתאר, ואז גופים נוצריים החלו לספק תרופות וטיפולים רפואיים במחיר מוזל.

כתב מרן הרב קוק "מכתב מזהיר" : "המסיתים, זאת היא צרת ארץ ישראל בכלל וצרת ירושלים העתיקה בייחוד. ההסתה, ציידת הנפשות, היא מתמדת בפעולותיה המזיקות לנו זה שנים רבות". "והנה בימים הראשונים הטובים מאלה, באומץ הרוח ורגשי החיים העצמיים של ישראל… אז בימי צרה ומצוקה עמדו אבותינו ורבותינו הקדושים כחומת ברזל… ובאיסורים חמורים מאד הזהירו את העם להרחיק את דרכו מעליה ולא יקרב אל פתח ביתה, שלא יהנה מטובתה… היו ימים אשר היה קשה בירושלים ובא"י בכלל למצוא עזרת רופא ואמצעים של רפואה, ובמסירות נפש ברחו אבותינו בני ארץ ישראל מלהילכד". "והנה עתה, רבותי ואחיי האהובים, העיניים נחשכות מראות, כי התחילה הפרצה המגואלת הזאת להיראות… ומאלה אשר מלאים הצטדקות כשמוכיחים אותם… הם הם הערבים על כל נפש אבודה והולכת לטמיון, על ידי מה שמקררים את היוּרָה של האיסור הנוראה הזה… וערבים הם האנשים הללו בעד כל הפעולות השמדיות העלולות לצאת על ידי ההתגרות השפלה הזאת".

"על כן, קולי קול מר צורח… חדלו לכם אחי מדרכי שאול הללו… זכרו את האיסורים הנוראים והחמורים שגאוני עולם קדושי הדורות נוחי נפש ז"ל זי"ע הודיעו בקדושתם, איסורים היוצאים ממקור הקודש" (אגרות הראיה, כרך ד עמ' עד-עו).

ולסיום אספר לכם סיפור. לפני כעשרים שנה, הגיע אלי לפתע כומר נוצרי, שבמסגרת פעולותיו למען הגאולה הנוצרית השלמה ראה לנכון לעודד בניין בית המקדש, וחשב על-פי שם ישיבתנו "עטרת כהנים" שאנו עוסקים בהכנת כהנים ובחידוש עבודת המקדש. הוא בא בהצעה: "יש באמריקה חמשים מיליון נוצרים פרוטסטנטים פונדמנטליסטים, כל אחד יתרום לכם כל שנה דולר אחד למען המקדש, כך יהיה לישיבה שלכם תקציב שנתי של חמישים מיליון דולר". אתם יודעים מה עיניתי לו? – מילה אחת: "לא".