שיעורי הרב שלמה אבינר

אל תהיה בררן

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר


[מ"מקור ראשון"]


שאלה: אחת הבעיות ברווקות המאוחרת היא שככל שהזמן חולף נעשים בררנים יותר, בניגוד להיגיון הפשוט האומר שככל שהאדם נעשה גדול יותר לכאורה עליו להתפשר. נדמה שהסיבה לכך היא שהרווקים המבוגרים נפגשו עשרות ואף מאות פעמים, וככל שרואים יותר אנשים שלכל אחד יתרונות מסוימים, מחפשים מישהו אשר יכלול בתוכו את כל היתרונות, ולמעשה לא נראה שיש אמנם אדם כזה. החיסרון הגדול בכך, שכאשר הם נפגשים עם אדם חדש הם אינם פותחים דף חלק, אלא באים עם משקעי העבר, ואם כן כיצד ניתן להתעלם מכל ההיסטוריה של כל אחד ולבוא חדשים למפגשים?


תשובה: נראה שזו על פי רוב בעיה של בנים ולא של בנות. אכן הבררן מצדיק את עצמו: "חיכיתי כל כך הרבה זמן, אז שלא יהיה לשווא ושלפחות ארוויח מזה". זאת הסברה הנפסדת של המפסידנים הכפייתיים: "שיחקתי והימרתי והפסדתי, אבל עכשיו ארוויח, זה מוכרת להיות, ואז אפצה את עצמי על ההפסדים".

אכן זה ניצחון של הדמיון על השכל. לצערנו רוב האנשים חיים חיי דמיון. במקום לחשוב בשכל ובדעת באופן הגיוני, הם מעדיפים לחשוב על מה שנעים ונחמד להם, גם אם אינו נכון. כמובן, מנוסת התבונה הזאת לא פוגעת רק בשידוכים, אלא גם בנישואים אחר כך, וכן בתחומים אחרים בחיים, וגורמת נזקים נוראים. לכן על האדם לעשות טובה לעצמו, ולהבין בשכל ובדעת, שהוא הגורם רעה לעצמו.

מעשה בבחור ששאל: "הרי מן השמים בת פלוני לפלוני אז היכן בת הפלוני שלי?" והתשובה: "הפסדת אותה, מפני שלא היתה 100% תפורה לפי מידותיך, רק 90%. לכן התחתנה עם מישהו אחר, שמתאים לה ב 80%, אבל הם גישרו על הפערים וחיים באושר". כלומר נישואים אינם שונים משאר ענייני החיים שמורכבים מהתאמה טבעית וממאמץ. עיין מסילת ישרים פרק ראשון, שהאדם נמצא בעולם במלחמה חזקה. כל דבר עלי אדמות מצריך מאמץ. כך מוסבר גם בסוף פרק שישי.

מי שחושב שיוכל לחיות נישואים באושר בלי להשקיע בקשר, חי בדמיון. מי שחושב שימצא בת זוג שמותאמת בדיוק למאוויו, חי בסרט.

זה חלק מעבודת ד' של מציאת בן זוג - להתאמץ, לשוחח, לגשר על פערים, לראות את הדברים בפרופורציה ובפרספקטיבה נכונות, להתייעץ עם חברים ועם אנשים מנוסים יותר.

פעם שאל בחור את רבו: "אני פוגש בחורה, אך יש לה חסרונות א ב ג ". השיב לו הרב: "יש לה עוד הרבה, תגלה אותם אחרי החתונה".

"הרב מכיר אותה?" – " לא". – "אז איך הרב יודע?" – "אני עוקב אחרי המין האנושי יותר מחמשת אלפים שנה, ושמתי לב לטיבם של אנשים. אתה מחפש מלאכית. מלאכית אינה קיימת. גם לו היתה קיימת לא היתה מתחתנת אתך כי אינך מלאך. למשל יש לך חסרון שהנך בררן, וזה יהיה לרועץ אחרי הנישואים. אם כן, זהו שידוך מעולה: לא-מלאך עם לא-מלאכית. ממש ענבי הגפן בענבי הגפן. לא גפן 100% אלא רק 90%. מזל טוב".

לצערנו, לרווקים המבוגרים יש שם רע שלא כדאי להיפגש אתם. כי אם הם נשארו זמן כה רב בלי להתחתן, סימן שהם בררנים יתר על המידה, ואין לתלות בהם תקוות. כמובן, זו הכללה לא צודקת. יש גם רווקים ענווים מאוד וללא דרישות מופרזות, אלא שהם טרם מצאו את בת זוגם. לכן על כל רווק מבוגר, לעשות חשבון נפש, שמא הנו בררן יתר על המידה, ואם כן, לעשות תשובה. למעשה יש שתי אמות מידה כדי להתחתן: הערכה ואהבה.

א. הערכה בנויה בעיקר על לב טוב ומידות טובות. אם ישנם, הכל יסתדר.

ב. אהבה היא לא הליך רציונלי. ודאי שבת זוג צריכה למצוא חן, אך גם בזה אין להגזים, ולהיות שבוי בפרטים חסרי משמעות, כגון שאינה די רזה למשל, כי אז מה יהיה כאשר בעזרת ד' תיכנס להריון אחרי החתונה. יש לעכל לאט מבחינה רגשית פרטים שוליים, כדי לאפשר לאהוב.

ובעיקר לא להתייאש. הרבה רווקים ורווקות התחתנו בגיל מבוגר והם חיים עתה באושר.


  • פורסם בשאילת שלמה 321