שיעורי הרב שלמה אבינר

המהר"ל בפתיחת ספרו תפארת ישראל מביא את הגמ' המפורסמת: על מה חרבה הארץ? ולכאורה השאלה פשוטה ואומרת הגמ' בנדרים ובבמ"צ ששאלו את הנביאים והמלאכים והם לא ידעו לענות, אלא שהיה חסר הקשר לתורה. הייחס לתורה.

התורה מתחלקת לפחות ל2 חלקים:

חלק א'- זה תורה מצוות מעשים טובים. לימוד וקיומו.

חלק ב'- הזיכוך הפנימי, הנשמתי של האדם. שבמעמקי נשמתו הוא נעשה טהור וקדוש. הוא מלא בצמאון לאמת והצדק. וזה דבר שהחכמים לא ראו ואפילו המלאכים והנביאים לא ראו. זה רק רבש"ע ראה. והחלק הזה הוא העיקר של האדם.

האדם לא רק עושה טוב אלא הוא בעצמו טוב. טיהור וזיכוך מידות הנפש. ואפשר לקרוא לזה מידות טובות. "מה הוא רחום אף אתה רחום"

כותב ר' חיים ויטאל בספרו שער הקדושה חלק א שער ב': המידות הם הכנות.. לקיום המצוות. האם אדם יקיים מצוות או לא- זה תלוי בתוכן הפנימי שלו. והתוכן הפנימי הוא יותר חמור אע"פ שאנשים לא מייחסים לו חשיבות. אם אדם בעל גאווה, אז מה בכך.. אבל חז"ל אמרו כל אדם גס רוח כאילו עובד ע"ז. כי זה חורבן של האישיות. וכך אמרו על מי שכועס.

למה אנשים לא מייחסים לזה חשיבות? כי זה גנוז עמוק בתוכינו. לא רואים. וכזה פורץ- אומרים לא נורא. איך קוראים בעברית מודרנית כוחות נפש שגנוזים בעומר האישיות ולא רואים אותם? קוראים לזה תת מודע. יש מודע ויש תת מודע. אדם חושב שהוא עושה מדבר ע"פ המודע, אך זה לא נכון, מה שמנהיג אותו זה התת מודע, וארח ישהוא עושה המודע בא ומתרץ.

התת מודע זה מה שרבש"ע ראה. והנביאים ראו את המודע. המילה תת מודע זה מילה של פרויד אך היא הייתה קיימת עוד הרבה לפניו ונקראה ע"י ר' ישראל מסאלנט שהיה תלמידו של ר' יוסף זונדל מסלנאט שהיה תלמידו של ר' חיים מוולואזין שהיה תלמידו של הגאון מווילנא, אשר ביסס את הדרך הזאת- שצריך לא לתקן רק את המודע אלא גם את התת מודע. והוא קרא לזה כוחות בהירים וכוחות כהים.

כוחות כהים היינו כוחות אשר אינך רואה.

וזה נקרא באוה"ק גתיקון פנים ותיקון חוץ. צריך את 2 התיקונים. תיקון פנים זה יראת ה'. תיקון חוץ זה לימוד תורה. צריך את שניהם.

התורה רוצה שני דברים תיקון פנים ותיקון חוץ. מצוות מעשים טובים ותורה וזיכוך פנימי של האדם

ואיך עושים את זה? צריך להחדיר את החוץ לפנים. את התיקון חוץ לתוך התיקון פנים. להחדיר את הכוחות הבהירים לכוחות הכהים.

"וידעת היום והשבות אל לבבך"- ידעת המודע תשיב אותו אל לבבך- הלא מודע. כל תיקון חוץ משפיע על הפנים, אך זה נעשה לאט. כל מי שחוב שזה מידי- הוא מתייאש. הוא לומד תורה ומקיים מצוות ולא חש בשינוי. אך כך זה. זה נעשה לאט.

וכך היה ר' עקיבא אשר למד 40 שנה ולא הרגיש כלום! ואז הוא הבין שהתיקון נעשה לאאט לאט בהתמדה ובשימור. זה לוקח זמן עד שהלימוד חודר עמוק. מתוך שהכוחות המאירים של המודע חודרים אל הכוחות הכהים בתת מודע.

רמב"ם ה. דעות: "כיצד ירגיל אדם עצמו במידות אלו? יעשה וישנה וישלש.. עד שיהיו מעשיהם קלים עליו..." בהתחלה זה קשה. קשה מאוד לאדם להתנהג ע"פ מידות שזרות לנפשו, ולאט לאט זה נעשה לו קל. קשה לאדם ללמוד תורה. התורה היא מעל האדם, ולכן זה קשה. זה לא האדם, אלא מעליו. התורה היא מעל ההגיון של האדם. היא ההגיון הפנימי הגנוז אך צריך עמל גדול ע"מ לחשוף את זה. בהתחלה זה קשה אבל לאט לאט זה נעשה קל.

דברי תורה אומר ר' עקיבא קשים כברזל. כי כתוב התורה זה מותר וזה אסור. זה טוב וזה רע. זה לא מסטיק שאדם מכין ע"פ רצונו, אלא זה קשה.

אם כן, יש 2 מגמות: המעשים המצוות והלימודים והטהרה הפנימית. אי אפשר להגיע לטהרה הפנימית בצורה אחרת. אדם שומע שירי קודש ומתרגש זה לא עושה אותו בעל זיכוך פנימי. אנחנו לא נגד קלטת, אבל זה עדיין לא זיכוך פנימי.

"הכל לפי רוב המעשה" ומסביר שם הרמב"ם בפ. על המשניות- לא ע"י התלהבות חד פעמית נעשים המצוות חלק ממנו, אלא ע"י שינון וחזרה. התמדה.

לכן ר' ישראל מסלאנטר אימץ את ספר חשבון נפש שכתב ר' מנגל מסנטוב. השיטה שלו נלקחה מהאמריקאים. ואמר לתקן כל שבוע מידה אחת. 13 מידות. כאשר אתה מגיע ל13 הרושם של המידה הראשונה כבר נמחקה ולכן תחזור עליה. וכך בכל מחזוריות השנה. וכאשר תיקנת מידה אחת- תכניס לרשימה מידה אחרת. והמידות שלו הם אמת: זריזות, חריצות, כבוד, מנוחה, נחת, ניקיון, סבלנות, סדר, ענווה, צדק, קימוץ ושתיקה.

אלה דברים כלל אנושיים. אלו מידות טובות כלל אנושיות. אבל לא דיי בכך. ולמה? מסל"ש כ'- היצר הרע הוא איש מלחמה. הוא מלומד בערמומיות ואי אפשר להמלט ממנו אלא בחוכמה רבה ובהשקפה גדולה. היצה"ר הוא ערמומי. הוא לא אומר לך עשה עבירה אלא אומר לך זה לא עבירה. זה טוה. זה בשביל כלל ישראל. ומה עושים עם ערמומי? תהיה בעצמך ערומומי. שכך אמר יעקב- אם לבן ערמומי אז אני אחיו לערמומיות.

מסביר השלה שהוא תיקן את חטא האדם הראשון, כי הנחש היה ערמומי.

ברכות יז: "לעולם יהיה אדם ערום ביראה" אבל איך אני ערום עם היצה"ר שלי? דע את האויב. שהיצרים של בני האדם שונים. וצריך לבלוש אחרי החולשות שלו, נקודות התורפה שלו ומתוך כל לטקס עצה. זה לא כתוב באף מקום- איך להיות ערמומי. ואי אפשר לכתוב את זה כי לכל אחד יש יצר שונה. זה אישי. זה כתוב בספר החיים. אדם צריך להכיר את כוחות הנפש שלו הטובים והגיבורים והחלשים. ועל פי זה לבנות אסטרטגיה לעצמו.

במוסר אביך בהקדמה מסביר הרב שכל אחד צריך לכתוב לעצמו ספר מוסר. לא חייב לחדש, יכול גם לקחת ממה שכתבו חז"ל.

"הן יראת ה' היא חוכמה" וכפי הסבר המסל"ש שם ובפירוש הרצי"ה ופירוש הרב קוק במוסר אביך- יראת הק לא יכולה להיות חוכמה קנויה מהזולת.

האדם לבד. "אם אין אני לי מי לי". האדם נמצא לבד. הפסיכולוג יכול לעזור לך אבל יעזור לך כדי שלא תצטרך שאני יעזור לך, אך אם אתה חושב שאני אעזור לך ואני אהיה במקומך- אז חבל על הזמן. האדם יש לו כוחות טובים ויש לו כוחות חלשים, והוא לבדו מול רבש"ע. וצריך למצוא בספר החיים שלך תחבולות, עורמה, דרכים ונתיבים איך אתה יכול להתגדל בתורה, מצוות ומידות טובות. קנה לך רב וקנה לך פינקס. ובפינקס תעקוב אחר עצמך. זה דרכון שאיתו אפשר ליסוע לעוה"ב.

השאלה הכבדה שנשאלת: מה הקשר בין לימוד תורה ותיקון מידות? אם אתה לומד ספרי מוסר אז אני מבין, אע"פ שספרי מוסר אפשר ללמוד בלי לתקן את עצמו. מה הקשר בניהם?

כבר הרמב"ן חשב על זה ואמר באגרת הרמב"ן : "כאשר תקום מן הספר חפש בספר אשר למדת אם יש בו דבר אשר תוכל לתקן". לאחר הלימוד אתה צריך לבדוק אם יש משהו ממה שלמדת שאתה יכול לתקן אצלך. זה טוב. אבל זה לא מספיק. אני אחסוך לי את כל מסכת גיטין ואני אלמד איך להתנהג עם אישתי והחברים.. אלא במנורת המאור נר ג' כלל ח' חלק ב פרק ה' "מעשה נורא בשם מדרש תנחומא מעשה בחסיד אחד שהיה מתייחד במקום אחד והיה לומד בו מסכת חגיגה והיה מהפך בה כמה פעמים.. עד שלמד אותה היטב והיתה שגורה בפיו ולא היה יודע מסכת אחרת מלבדה. כיוון שנפטר מן העולם היה לבדו בביתו, ואף אדם לא היה מכירו. באה דמות אישה והרימה קולה בבכי עד שנתקבצו ההמון ואמרה להם סיפדו לו, שזה כיבדני כל ימי! ומייד ישבו וספדו לו והתעסקו בכל צרכי קבורתו. ושאלו אותה מה שמך?

ואמרה חגיגה שמי! ונעלמה מיד אחרי קבורתו.

זהו האדם שלמד בכל ימיו רק מסכת אחת.

ה. תלמוד תורה של בעל התניא ב,ח: "לא עליך המלאכה לגמור וכך ירושלמי סוף שביעית....." הסיבה לבעל התניא היא כוח הזיכרון של האדם.

או שנסביר אחרת- שלא היה להם כוח תפיסה מהירה. לוקח זמן להבין.

וכך אנחנו באמת לומדים 10 דפים בזמן... זה לא הדף היומי שהוא אידאל אחר. זה מסכת אחרת. אדם שסיים את כל הש"ס. יש אנשים שאם לא היה את הדף היומי לא היו לומדים כלו, אך בגלל שיש את הדף היומי זה העמוד שדרה שלו. אך הישיבה זה לא דף יומי, זה דרך אחרת. רב אשי לקח לו 30 שנה לסיים את הש"ס משניות. והוא היה לומד גם לימוד מהיר. כל 30 יום היה מסיים את כל הש"ס.

בישיבות אנחנו לומדים כמו הסיפור הזה של החסיד, לא צדיק, חסיד!

ועיין במסל"ש שהצדיק הוא זה ששומע לדברי חכמים. והחסיד זה מי שהוא אוהב את זה, הוא דבוק לזה. כמו אותו חסיד. ואנו חסידים של אותם 10 דפים.

ספר תורת הבית של הח"ח: נושא הספר הוא שגם בעל בית צריך ללמוד תורה. פרק ו': "עיין במנורת המאור שמביא בשם מדרש תנחומא על אותו חסיד....

אנחנו לומדים בישיבה בצורת הגר"א. שאנחנו מאוהבים בלימוד שאנחנו לומדים. זאת אישתך. אתה מאוהב בלימוד אתה מאוהב בגמרא הזאת. ואתה דבק. וזה לא משנה מה אתה לומד, זה חודר פנימה אל האדם.

כמובן זה לא פותר את האדם בלימוד בספרי מוסר. שהרי המלאך שהיה מתגלה לר' יוסף קארו בסוף פרשת בהר בספר מגיד מישרים לקרוא כל יום דברי מוסר מספר חובות הלבבות.

אנחנו רק הסברנו איך אדם לומד ועל ידי זה מתקן עצמו. שהלימוד מתקן אותו על ידי מה שהוא מאוהב בלימוד. ועדיף קצת באהבה ובדבקות מאשר הרבה בלע המעלות האלו. כמו שעדיף להתחתן עם אישה אחת באהבה ובדבקות ולא עם כמה נשים....

עצם לימוד התורה הוא מזכך את הנפש אך עם זה צריך הוא ללימוד מוסר.

צריך להיות נשוי עם התורה. והרי יש לו כבר אחת? עיין בסוף ספר תומר דבורה אשר מסביר שאפשר להיות נשוי לאשתך ולהיות נשוי לשכינה. הנישואים לשכינה מגבירים את האהבה אל אישתך.

"ראה חיים עם האישה.." 2 פירושים בגמ': א. פרנסה. ב. לימוד תורה.

==

==