שיעורי הרב שלמה אבינר

==האם לאכול בט"ו בשבט מפירות שבעת המינים שיובאו מחו"ל, או מפרות ארץ ישראל שאינם כאלו?==

שאלה: האם בט"ו בשבט קיימת עדיפות לאכול פירות שנשתבחה בהן ארץ ישראל, אע"פ שהן מתוצרת טורקיה, או שמא עדיף לאכול מפירות שלא נשתבחה בהן ארץ ישראל, אך גדלו בארץ ישראל, כגון תפוז, שהוא 'עולה חדש'?

תשובה:

א.	במשנה ובגמרא, ט"ו בשבט אינו מוזכר בתור יום של שמחה, אלא בתור ראש השנה לאילנות. משמעות הדבר היא, שתאריך זה מבדיל בין פירות השנה שעברה לפירות השנה הבאה לעניין הפרשת תרומות ומעשרות (ראש השנה טו, ב). בדברי רבותינו הראשונים מוזכר ט"ו בשבט כיום שאין אומרים בו תחנון (מנהגי מהרי"ל), וכן נפסק בשולחן ערוך (או"ח קלא, ו). במגן אברהם מובא שמנהג האשכנזים להרבות ביום זה באכילת מיני פירות של אילנות (מ"ב שם ס"ק לא), וכן מנהג הספרדים ("פרי עץ הדר" - סדר לימוד לליל ט"ו בשבט). ומרן הרב קוק כתב: "על פי המנהג יש בו [בט"ו בשבט] איזה רושם של יום חגיגה, של התעוררות לתחייה יישובית בארץ הקודש" (אגרות הראיה ב, עמ' סא). לכן, מנהג קדום להרבות באכילת פירות אילנות בט"ו בשבט.


ב.	מפורש בגמרא במסכת סנהדרין (דף צח, א): "אמר ר' אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח) 'ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא'". ומפרש רש"י: "'מגולה מזה' - כשתתן ארץ-ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר". ע"פ סימן היכר זה של ריבוי פירות בארץ קדשנו, הסבירו מרן הרב קוק (בהרבה מקומות כמו אגרות ראיה א - רלו, רמד, שמד. ב - לה, לז, קסד, רי) ורבנו הרב צבי יהודה (עי' שיחות הרב צבי יהודה – א"י עמ' 21, 164, 189, 201, 245, 270, 295) שברור הדבר שכבר התחילה הגאולה. ארץ ישראל לא נתנה את פירותיה בעין יפה כל השנים שהגויים שלטו בה, ומאז שיבת ציון הנה היא שבה וחוזרת לתת את פירותיה בעין יפה. 

כששמע החפץ חיים על ראשית ההתישבות בארץ, אמר: "הנה הענין מתחיל כבר" (מובא בלנתיבות ישראל עמ' [רב] עדר ועמ' [רה] רעח. ועיין בכתבי החפץ חיים עמ' 44). אמנם, הרבי מסטמאר כתב בס' 'ויואל משה' (שלש שבועות ס' סו) שריבוי הפירות אינו מהווה סימן לגאולה, משום שכתב המהרש"א (שם בחידושי אגדות בפירושו השני) ע"פ הגמרא בשבת (ל,ב): "רבן גמליאל וקא דריש: עתידים אילנות שמוציאין פירות בכל יום, שנאמר (יחזקאל יז, כג) 'ונשא ענף ועשה פרי', מה ענף בכל יום - אף פרי בכל יום". לשיטתו, הסימן הינו נס גמור ושינוי הטבע. עוד הוסיף, שצריך שיהיו פירות משונים, כמו שהביאו המרגלים. וכתב הג"ר כשר ב'התקופה הגדולה' (עמ' 47 בהערה): "דבריו הם נגד פשטות דברי חז"ל ופי' הראשונים ואחרונים וביחוד הגר"א ולכן אין צורך כלל להשיב על דבריו" ומסופר בס' 'גדול שימושה' (עמ' כט): "לשאלה, מה נאמר למפקפקים מתוך הציבור החרדי על תחילת גאולתנו, ענה: "אנחנו לא קראים! אנחנו יהודים של גמרא, ושם (סנהדרין צח, א) מדובר על הקץ המגולה, שאם ארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה לעם ישראל שקרבו לבא, אז אין לך קץ מגולה מזה. ואלו דברים מפורשים". לכן, פירותיה של ארץ ישראל הם מסימני הגאולה, וכדאי לאכול אותם בט"ו בשבט שהוא יום חגה של תחיית עמנו בארצנו.


ג.	ישנו עניין נוסף לאכול דווקא מפירות ארץ ישראל, בשל קדושתם המיוחדת, כמו שכתב הב"ח. הטור (או"ח ס' רח) אומר שלא לברך "ונאכל מפריה ונשבע מטובה" בברכת 'מעין שלוש'. וכי באנו לארץ ישראל בשביל אכילת פירות וגרגרנות? באנו לארץ ישראל משום מצות ישוב הארץ, וקדושת ארץ ישראל. כוונת הטור לגמרא בסוטה (יד, א), "דרש רבי שמלאי: מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י - וכי לאכול מפריה הוא צריך, או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא כך אמר משה: הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי". לכן, לדעת הטור זו גרסה שאינה נכונה. 

ברם, הב"ח אומר שודאי יש לומר מילים אלו, כי השכינה שורה בארץ ישראל, והיא נספגת בפירות. השכינה הינה דבר רוחני, אבל היא גם שוכנת בדבר גשמי, בארץ ישראל, ואף נבלעת בתוך הפירות. כאשר אתה אוכל פירות שגדלו בארץ ישראל, אתה כביכול ניזון מן השכינה. "אז תתענג על ד'...והאכלתיך נחלת יעקב אביך" (ישעיהו נח, יד) - אתה אוכל את נחלת יעקב אבינו, ואתה ניזון מן השכינה ששורה בארץ. ואכן, כך נפסק להלכה. ובספר שיחות לספר במדבר (עמ' רסג), כתב הג"ר אביגדר נבנצל שעדיין יש להקשות: הרי הגמרא הוציאה מכלל אפשרות, שמשה רבנו רצה להיכנס ארצה כדי לאכול את פריה – וכי לא ידעה הגמרא שיש קדושה בפרות? ותירץ הג"ר נבנצל שדווקא משה רבנו, שהיה מאוכלי המן שעליו בירכו 'המוציא לחם מן השמים' (ס' חסידים תתתת"מ) – לגביו נאמר שלא יתכן שהתאווה לפרות א"י, כי זכה למאכל רוחני גבוה יותר. אך לנו אין מן, וודאי שזו מעלה עבורנו לאכול מפריה הקדוש של ארץ ישראל, וממילא יש להתפלל על כך (אמנם עיין בחסד לאברהם, נהר כא עין הארץ, שקדושת המן וקדושת פירות א"י הן שוות).


ד.	השכינה שורה בארץ ישראל לא רק באופן בכללי, אלא גם באופן פרטי, בכל גרגיר אבק ארץ ישראל. בחוברת "הראי"ה קוק זצוק"ל" מהרב שמואל ברוך שולמן (עמ' נו ועי' חיי הראי"ה עמ' ר וס' מלאכים כבני אדם עמ' 404), מסופר על הרבי הקודם של לובביץ' – הריי"ץ, שפעם ביקר בארץ ונפגש עם מרן הרב קוק. מרן הרב שאל אותו: מהי מטרת ביקורו של כבודו? השיב לו האדמו"ר: "כיוון שרגיל אני להשתטח על קברי אבותי הקדושים מדי שנה ושנה, ועתה בגלל שלטון ה'בולשוויקים' ברוסיה אי אפשר לי לעשות כן, באתי אפוא להשתטח על קברי הצדיקים בארץ הקודש". הגיב מרן הרב: בארץ ישראל, בכל שעל ושעל של אדמה, בכל מקום שהוא, יש בו קדושה, ובאמת, בכל מקום ראוי להשתטח, ככתוב בסוף הגמרא בכתובות (קיב, א): ר' אבא היה מנשק כיפי דעכו.

מרן הרב באר שקדושת ארץ ישראל איננה רק קדושה כללית, אלא היא שורה בכל ישוב, בכל מקום פרטי. הרב המשיל זאת להמון כוכבים שיש ביקום, ובכל זאת כשאסטרונום מגלה כוכב חדש, הוא נותן לו שם, כותב על כך מאמרים ומתלהב, אעפ"י ששנם מיליארדי כוכבים. וכשם שכל כוכב יקר, כך כל מקום שבארץ ישראל יקר. כל פרור של ארץ ישראל הינו יקר ולא מיותר, לא רק כל מילימטר מעוקב, אלא אפילו כל גרגיר בודד. ואם בגרגירי האדמה של ארץ ישראל ישנה קדושה, הלא ודאי שהקדושה נספגת בפירות, והשכינה שורה בהן.


ה.	יש להעיר, שאפילו לעפר א"י הנמצא בחוץ לארץ יש קדושה מיוחדת. כמובן, לעפר ארץ ישראל הנמצא בחו"ל אין אותה קדושה כעפר ארץ ישראל הנמצא בארץ, כמו שמובא בספר דולה ומשקה (עמ' שח), שנשאל בו הג"ר חיים קניבסקי, הלוקח עפר מארץ ישראל לחוץ לארץ ודר עליו, האם קיים מצוות יישוב ארץ ישראל? והשיב: לא. על כל פנים, קיימת חשיבות לעפר ארץ ישראל אפילו בחו"ל. יש מנהג שבני חו"ל שמים עפר מארץ ישראל בקברים (המהדרין שמים עפר הר הזיתים שבמזרח ירושלים), וזה מובא ברמ"א יו"ד שסג. כתב הג"ר יחיאל מיכל טוקצינסקי בספר גשר החיים (ח"א פכ"ג אות י), שהמקור למנהג זה הינו מהירושלמי (כלאים ט, ג), רבי בר קיריא ורבי אלעזר היו מטיילים, וראו ארונות מתים המובאים מחוץ לארץ לא"י לקבורה. אמר רבי בר קיריא, מה הועילו אלו, קורא אני עליהם (ירמיהו ב, ז), "ותבואו ותטמאו את ארצי", במותם, "ונחלתי שמתם לתועבה", בחייהם. אמר לו ר"א, כיוון שהם מגיעים לא"י, נוטלים עפר ומניחים עליהם, ונאמר (דברים לב, מג), "וכפר אדמתו עמו". הקשה הג"ר טוקצינסקי, אמנם שם מדובר כשהביאו את המת לארץ ישראל, אמנם עפר ארץ ישראל בחו"ל, היכן מצאנו שיש בו משום קדושת ארץ ישראל וסגולתה? וכן ראינו במשנה חלה (ב, ב), שעפר א"י בחו"ל פטור ממצוות התלויות בארץ, ועפר חו"ל בא"י חייב במצוות התלויות בארץ, א"כ נראה שהכול תלוי היכן נמצא העפר, ומה יתרון לשים עפר מארץ ישראל בקבר בחו"ל, והרי דינו כדין עפר חו"ל? ותירץ הג"ר טוקצינסקי, שבעפר ארץ ישראל יש מסגולת הארץ, שקדושת הארץ חלה על האוויר והאדמה ביחד, שניהם יחדיו מהווים את חיוב המצוות התלויות בארץ, שבלי העפר אין ארץ, וגם הוא מהגורמים לחיוב המצוות. לפי זה, יש בעפר קדושה, גם אם לא קדושה מלאה, עכ"פ יש בו משהו מקדושת הארץ וסגולתה. לכן, יש ערך לאדמת ארץ ישראל אפילו בחו"ל.


ו.	מובא בס' שיח הפסח (עמ' קה) שהג"ר חיים קניבסקי הסתפק באחד שאכל גם מפירות א"י וגם מפירות חו"ל, שעל פירות א"י יש לומר בברכה אחרונה 'ועל פירותיה', ואילו האוכל מפירות חו"ל צריך לומר 'על הפירות' (שו"ע או"ח רח, י). ויש לדון האיך יש לנהוג במקרה זה, ומתחילה חשב לפשוט שיש לברך 'על הפירות' (כחו"ל), שהלשון 'פירות', משמע כל הפירות שאכלו, אלא שאח"כ שאל את אביו בעל הקהילות יעקב, הסטייפלער, ואמר שיש לברך 'על פירותיה', כי פירות ארץ ישראל חשובים יותר, וכן השיב לו אח"כ גם חמיו הגרי"ש אלישיב.


ז.	וסיפר רבנו הרב צבי יהודה בלשלשה באלול (סי' עח) על הנהגת מרן הרב קוק: "לחיבת קדושת פירות ארץ ישראל, היה משתדל ליטול ידיו לאכילתם, באמרו שמשום זה אינו בכלל הגנאי של הנוטל ידיו לפירות (חולין קו, א), וכמו שהורה כן לענין נטילת ידיים לפירות שביעית (שבת הארץ, קונטרס אחרון ס' כה)". ובשבת הארץ שם הוסיף מרן הרב וכתב: "וכהאי גוונא כתבו רבוותא בתראי (או"ח קנח, ה) במי שמוטל ידיו [לפירות] משום כבוד הברכה". וכוונתו היא למפורש שם במשנה ברורה ס"ק סג בשם האחרונים.  


ח.	לכן, וודאי פרות ארץ ישראל עומדים במדרגה גבוהה יותר מאשר תאנה שבאה מטורקיה. כמובן, ישנה חיבה למינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל, אבל ישנה חיבה יתרה לפירות שגדלו בארץ ישראל. כשאוכלים מפירות ארץ ישראל אנו ניזונים מן השכינה, מסגולת א"י ומסימני הגאולה. סיפר לי חבר שנסע להאיטי, ושם נפגש בט"ו בשבט עם הקהילה היהודית, והם עשו סעודת ט"ו בשבט. על השולחן נערמו ערמות של פירות מרהיבי עין, עשרות סוגי פירות. אבל כשהוא אמר להם: הבאתי לכם פרי מארץ ישראל, עיני כולם נצצו בדמעות. הוא הוציא מתיקו שקית חרובים יבשים, חומים וקשים, וחילק אותם בין כולם. הם ממש התנפלו על החרובים מארץ ישראל, כל אחד קיבל בדל חרוב ואכל אותו בתענוג עצום. ככה זה, לפירות ארץ ישראל יש איכות שונה (ומובא בפירושו של הרב על ספר בראשית "ראשית" עמ' 36).


ט.	וסיפר הג"ר מרדכי אליהו: פעם הייתי בחו"ל בשבת והגישו בסעודה שלישית זיתים גדולים ומשובחים, כל זית כמו אגוז. אמרו לנו המארחים: מה זה שאומרים על ארץ ישראל "זית שמן ודבש"? הנה, באמריקה הזיתים יותר משובחים מזיתי ארץ ישראל, בוודאי אין בארץ ישראל זיתים כאלו טובים. אמרתי לעצמי, כיון שהם הוציאו לעז על ארץ ישראל, אני לא אטעם מהזיתים הללו. בכל זאת, גודלם של הזיתים סיקרן אותי, והנה ראיתי שכתוב על הקופסא בקטן מאחור שהם מיוצרים בארץ ישראל בקבוצת יבנה. אמרתי להם: זה השפע של ארץ ישראל. אתם מתפעלים מהפירות של ארץ ישראל, ואתם טוענים שזה גידולי אמריקה? כמובן שאחר כך אכלתי מהם, שבהם נתגלה שבחה של הארץ (אביהם של ישראל ח"ג עמ' 113).
*
נלקח משאילת שלמה 109

[[קטגוריה:מאמר]] [[קטגוריה:ט"ו בשבט (מאמרים)]]