שיעורי הרב שלמה אבינר

שאלה: האם מותר לאכול לפני תקיעת השופר?

תשובה: קיימת מחלוקת בין האחרונים. יש האוסרים כמו במצוות אחרות כדי לא לשכוח לקיים את המצוה, ויש המתירים כיוון שיש על האדם את אימת יום הדין וודאי לא ישכח לקיים את מצוות תקיעת שופר, וגם לא מצינו איסור בדבר. לכן, מי שצריך לאכול לפני תקיעת שופר יש לו על מי לסמוך, והמחמיר תבוא עליו ברכה.

[דעתו של הגרי"א הנקין שאסור לאכול לפני תקיעות השופר כמו במצוות אחרות כדי לא לשכוח לקיים את המצוה (וכן כתב נכדו בשו"ת 'בני בנים' א, יד-טו). עיין 'מגד גבעות עולם' (ח"א עמ' סה) שפסק הגרמ"פ שאסור לאכול לפני התקיעות. גם ה'חפץ חיים' לא אכל לפני התקיעות, אך כל הבחורים בראדין נהגו לאכול. ומובא ב'ארחות רבנו' (ח"ב עמ' קפא) שהגרי"י קניבסקי, לא עשה קידוש לפני התקיעות אף שהיה חלש והיה לו קשה מאד לצום, אמנם לפני התפלה שתה תה עם סוכר. כך גם הרבי מסטמאר, הג"ר יואל טייטלבוים, החמיר על עצמו לא לקדש ולאכול לפני תקיעות שופר, אפילו בשנותיו האחרונות ('זמירות דברי יואל – יום טוב' עמ' רנא).

גם הג"ר אהרן לייכטנשטיין, ראש ישיבת הר עציון, נוהג לא לאכול לפני תקיעת שופר. חשוב לציין את מה שכתב הג"ר משה שטרנבך בס' 'מועדים וזמנים' (א, ד) שה'חזון איש' אמר שבמקומות בהם נהגו לקדש ולטעום אסור לכהנים לישא כפים, כיוון שנעשים כמקום שמצוי בו שכרות ואין לישא בו כפים. ברם הוסיף הג"ר שטרנבך: "והמנהג פשוט לישא כפים במוסיף דראש השנה אף במקומות שמקדשין וטועמין, רק ראוי להזהיר הכהנים שלא לשתות רביעית יין או שאר דברים המשכרין".

אמנם, יש מתירים מפני אימת יום הדין ומפני שלא מצינו איסור בדבר (הגרצ"פ פרנק ב'מקראי קודש – ימים נוראים' כט ושו"ת 'מנחת יצחק' ה, קיא). כתב הגר"מ שטרנבך שיש עניין גדול לאכול לפני תקיעת השופר, שהרי אנו מחוייבים במצות שמחת יום טוב בראש השנה (שו"ע או" רס, תקצג) ובהרבה מקומות מתאחרים בתפלת היום עד שתים או שלוש שעות אחר חצות ונוצר חשש לביטול מצות שמחת יום טוב, לכן נהגו להקל בזה כמה גדולים וצדיקים מפורסמים ואין כח בידינו למחות ('מועדים וזמנים' שם).

בספר 'מקראי קודש – ראש השנה' של הג"ר משה הררי (עמ' רפא) מובאת הנהגה שלמד הג"ר אברהם שפירא מהגרי"ז סולוביצ'יק בהשתתפות במניינו: פעם אחת הג"ר שפירא איחר למניין הקבוע שלו בראש השנה, הגיע ב'נשמת כל חי' ונאלץ להתפלל במקום אחר. הוא הגיע למניין של הגרי"ז מבריסק זצ”ל, ושם ראה שהגרי"ז מקדש ואוכל לפני התקיעות. מאז נהג הגר"א שפירא להקל ולאכול לפני תקיעות. ברם, אמר הגר"א שפירא שרבנו הרב צבי יהודה לא אכל לפני תקיעת שופר (שם עמ' רפד).

הג"ר שלמה זלמן אוירבך פוסק שיאמוד כל אדם בעצמו עד כמה הוא צריך לכך ולא יקדש ללא צורך, אך אם צריך לאכול אין לו להחמיר. באותו עניין היה מספר שהגרי"ז מבריסק אחז ביד הגרש"א יודלביץ (ששימש כבעל תוקע אצלו) בהפסקה שקודם התקיעות והורה לו לקדש ולטעום כדי שיהיה לו כח בשעת התקיעות, וכן נהג הגרש"ז אוירבך לפעמים עם בעלי התקיעה בבית מדרשו ('הליכות שלמה – מועדים' עמ' כב הערה 4).

בס' 'שרי המאה' (ח"א עמ' 5) מספר הרב י.ל. מימון על הרב צבי הירש לוין, רבה של ברלין, שפעם בראש השנה מצאו אביו כשהוא יושב ואוכל לפני התקיעות. שאלו אביו: "הירשל, כלום אין אתה יודע שאסור לאכול קודם התקיעות?” השיב הילד: "ידעתי, אבא, ידעתי. אבל מכיוון שכל עיקרה של מצות תקיעת שופר הוא כדי לערבב את השטן שלא יקטרג, משום כך רציתי גם אני לערבב אותו - הרי השטן בוודאי יודע שאסור לאכול קודם התקיעות וכשיראה שאני אוכל יהרהר בלבו: 'בוודאי כבר תקעו ישראל בשופר' – ולא יקטרג”...]