שיעורי הרב שלמה אבינר

שאלה: האם מותר לאכול לפני תפילת מוסף בראש השנה, הרי אין אוכלים לפני מצווה כגון שופר?

תשובה: כתוב: "ויראת מאלהיך" (ויקרא יט, יד), והכוונה היא שכל אחד יעבוד את ד' על פי האופן הטוב ביותר עבורו. יש אדם שאם אינו אוכל הוא נעשה חלש כל כך, עד ש"והיה כאוב מארץ קולו" (על פי ישעיה כט, ד) ונראה כרוח רפאים מתהלך, הוא אינו מצליח להתפלל ואין לו כוח להקשיב לשופר. לאדם כזה יש מצווה לאכול, הוא אוכל לשם שמים - כדי שיהיה לו כוח להתפלל. וודאי יש לו מעלות אחרות, אך את המעלה הזאת, לקום בבוקר ולהיות מוכן מיד, חסר לו. אדם כזה אם אינו אוכל באופן מסודר הראש שלו משובש, המוח צריך סוכר ואם אינו מקבל סוכר הוא נעשה כבד. שאר אברי הגוף מצליחים לתפקד, אינם זקוקים לסוכר כל הזמן, אך המוח זקוק לסוכר. עובדה שאדם שראשו כואב וכבד שותה כוס משקה ממותק ותוך דקה הוא מרגיש מצוין.

מכל מקום, יש אנשים שלא מפריע להם אם הם אוכלים או לא.

תלמיד חכם בא למרן הרב קוק ושאל אותו: "שכחתי אם ברכתי ברכת המזון, מה הדין?”

אמר לו הרב: "ידוע שברכת המזון היא מצווה מן התורה, וספק מן התורה לחומרא, לכן אתה צריך לברך”.

ענה אותו תלמיד חכם: "אני יודע שזה הדין, אבל אני חושש מאוד מברכה לבטלה”.

ידע מרן הרב שתלמיד חכם זה מברך ברכת המזון בכוונה עצומה ואמר לו: "כבודו לא בירך ברכת המזון, כי כבודו לא אכל בכלל"

חזר אותו תלמיד חכם הביתה והתברר שהוא באמת לא אכל. הוא לא שם לב לכך שהוא לא אכל, אלא פתאום עלתה במוחו מחשבה: "מה עם ברכת המזון?” לזה הוא שם לב. כלומר, יש אנשים שאינם מרגישים אם אכלו או לא.

יש הבדלים בין אדם לאדם מבחינת הרגשת הצורך באכילה. יש אדם שאוכל ואוכל ונשאר רעב, ויש אדם שאוכל מעט וכבר אינו רעב. יש מרכז במוח האחראי על הרגשת הרעב ועל תפקודים נוספים והפקודות שהוא נותן שונות מאדם לאדם. לכן זה עניין אישי.

לגבי אכילה לפני תקיעת שופר, באמת יש מחלוקת בין האחרונים.

יש האוסרים כמו במצוות אחרות כדי לא לשכוח לקיים את המצוה (הגרי"א הנקין וכן נכדו בשו"ת "בני בנים" א יד-טו). מובא ב"ארחות רבנו" (ח"ב עמ' קפא) שהגרי"י קניבסקי, ה"סטייפלר", לא עשה קידוש לפני התקיעות אף שהיה חלש והיה לו קשה מאד לצום, אמנם לפני התפלה שתה תה עם סוכר. כך גם הרבי מסטמאר, הג"ר יואל טייטלבוים, החמיר על עצמו לא לקדש ולאכול לפני תקיעות שופר ואפילו בשנותיו האחרונות ("זמירות דברי יואל" – יום טוב עמ' רנא).

גם הג"ר אהרן לייכטנשטיין, ראש ישיבת הר עציון, נוהג לא לאכול לפני תקיעת השופר. יש לציין מה שכתב הג"ר משה שטרנבך ב"מועדים וזמנים" (א, ד) ש"החזון איש" חשש שבמקומות שנהגו לקדש ולטעום - אסור לכהנים לישא כפים, כיוון שנעשית כמקום שמצוי בו שכרות ואין לישא בו כפים. ברם הוסיף הג"ר שטרנבך: "והמנהג פשוט לישא כפים במוסיף דראש השנה אף במקומות שמקדשין וטועמין, רק ראוי להזהיר הכהנים שלא לשתות רביעית יין או שאר דברים המשכרין".

מנגד, יש מתירים לאכול לפני תקיעות השופר כיוון שיש על האדם את אימת יום הדין וודאי לא ישכח לקיים מצוות תקיעת שופר, וגם לא מצינו איסור בדבר (הגרצ"פ פרנק ב"מקראי קודש – ימים נוראים" כט ושו"ת "מנחת יצחק" ה, קיא). כתב הגר"מ שטרנבך שיש סיבה גדולה לאכול לפני תקיעת השופר, שהרי אנו מחוייבים במצות שמחת יום טוב בראש השנה (שו"ע או" רס, תקצג), ובהרבה מקומות מתאחרים בתפלת היום עד שתים או שלוש שעות אחר חצות, ונוצר חשש לביטול מצות שמחת יום טוב, לכן נהגו להקל ואין כח בידינו למחות, שכן נהגו להקל בזה כמה גדולים וצדיקים מפורסמים ("מועדים וזמנים" שם).

בספר "מקראי קודש – ראש השנה" של הג"ר משה הררי (עמ' רפא) מובאת הנהגה שלמד הג"ר אברהם שפירא מהגרי"ז סולוביצ'יק בהשתתפות במניינו: פעם אחת הג"ר שפירא איחר למניין הקבוע שלו בראש השנה, הגיע ב"נשמת כל חי” ונאלץ להתפלל במקום אחר. כך הוא הגיע למניין של הגרי"ז זצ"ל מבריסק, ושם ראה הגר"א שפירא שהגרי"ז מקדש ואוכל לפני התקיעות, ומאז נהג הגר"א שפירא להקל ולאכול לפני תקיעות. ברם, אמר הגר"א שפירא שרבנו הרב צבי יהודה לא אכל לפני תקיעת שופר (שם עמ' רפד).

הג"ר שלמה זלמן אוירבך פוסק שיאמוד כל אדם בעצמו עד כמה הוא צריך לכך ולא יקדש ללא צורך, אולם בודאי אם צריך לאכול אין לו להחמיר. באותו עניין היה מספר שהגרי"ז מבריסק אחז ביד הגרש"א יודלביץ, ששימש כבעל תוקע אצלו, בהפסקה שקודם התקיעות והורה לו לקדש ולטעום כדי שיהא לו כח בשעת התקיעות, וכן נהג הגרש"ז אוירבך לפעמים עם בעלי התקיעה בבית מדרשו ("הליכות שלמה – מועדים" עמ' כב הערה 4).

לסיכום, מי שצריך לאכול לפני תקיעת שופר יש לו על מי לסמוך, ומי שמחמיר - תבוא עליו ברכה.