שיעורי הרב שלמה אבינר

א. תפילה בישיבה עדיף

האם עדיף שכולם יתפללו בראש השנה ביחד בישיבה, באותו המניין, או שעדיף שכל אחד יתפלל במניין לחוד, לפי הנוסח שלו?

תפילה זו עבודת ד' שבלב וברגש ולכן כל אחד יתפלל איך שליבו מושכו, לפי הרגש האישי.

אבל למי שבכל זאת שואל, נענה שידוע שהכלל הגדול שלהתפלל במקום בו אדם לומד גובר על כל המעלות האחרות. כך מצאנו בגמרא (ברכות ח, א ) שרבי אמי ורבי אסי התפללו על יד העמוד, במקום בו למדו, אפילו בלי מניין, כי חשיבות התפילה במקום בו אדם לומד גובר אפילו על תפילה במניין. כך אפילו נפסק בשלחן ערוך (או"ח צ, ח) אלא שכתוב שלא לנהוג כן, כדי שלא ילמדו עמי הארץ לעשות כך, וזה יגרום ביטול לתפילות במניין.

לכן כיום אמנם צריך להעדיף להתפלל במניין גם כשזה לא במקום שלמד, אבל בכל זאת רואים ש - להתפלל באותו מקום בו לומד תורה זאת המעלה העליונה. בכך אדם מחבר את התורה עם התפילה, את השכל עם הרגש, את בית הכנסת עם בית המדרש, והוא מחבר את כל החלקים של האדם. גם בספר מקראי קודש של הרב הררי כתוב שהרב אליהו אמר שעדיף לספרדי שלומד בישיבה אשכנזית להתפלל תפילה אשכנזית במקום בו לומד, מאשר להתפלל תפילה ספרדית שלא במקום לימודו.

ב. פתרונות לציבור מעורב

כאן, בישיבה, כמחצית התלמידים אשכנזיים וכמחציתם ספרדיים, כולל כמה שהם נשואי תערובת ר"ל - דבר שמועיל כספית לישיבה, כי כשיש קרן רק בשביל אשכנזיים הם מבחינת כספית נחשבים כאשכנזיים וכשיש קרן שמיועד רק בשביל ספרדיים הם מבחינת כספית נחשבים כספרדיים, כי קרנות מוכנות לתת בשביל שיעור חצי...

על כל פנים, היות ובישיבה האוכלוסייה מתחלקת לחצי - יש פתרון, כמו בכל הישיבות שהם חצי חצי, והיא לחלק את התפילות לשניים. וכבר כיוונה ההשגחה האלוקית לדבר הזה וסידרה לנו שני ימים של ראש השנה. כתובים הרבה הסברים בפוסקים למה יש שני ימים לראש השנה, אבל אנחנו נגיד שההסבר הפשוט הוא כדי שיוכלו לעשות יום אחד תפילה אשכנזית ויום אחד תפילה ספרדית, יום אחד שחרית אשכנזית יום אחד שחרית ספרדית, ככה יותר קל לחלק.

פתרון אחר הוא כמו שנהוג בישיבת מעלה אדומים שיש שני שליחי ציבור בבת אחת שעומדים על יד העמוד, אחד אשכנזי אחד ספרדי. יש שליח ציבור ראשי ושליח ציבור משני. פעם הראשי אשכנזי ופעם הראשי ספרדי. האשכנזי אומר את הפיוט הזה והספרדי אומר את הפיוט הזה. וכך עושים קומבינציות מורכבות. ב"ה, כיוון שתלמידי הישיבה למדנים, הם מצליחים לגבור על הבעיה הזאת. מי שיודע לתרץ את התוספת גם יודע איך לפטור את הבעיה הזאת... אם זה יצליח זה דבר טוב.

אמנם זה נכון שההלכה הזאת, להתפלל איפה שלומדים, מקשה על האדם. אבל לפעמים גם להתפלל במניין מקשה על האדם. ישנו סיפור על אחד שאמר לרבו שלא יכול להתפלל במניין, כי במניין היחיד ליד ביתו הטרידו אותו, פטפטו, התפללו מהר. אמר לו רבו: "חייבים להתפלל במניין, ככה ריבונו של עולם דרש". התפילה היא לא סתם איזה ביטוי רגשי של אדם, זו עבודת ד', ולכן עושים את זה איך שד' רוצה. לכן הוא הטריח את עצמו להתפלל במניין ואמר: "אילו הקב"ה היה אומר לי להתפלל בין סוסים אתפלל גם בין סוסים". קל וחומר אשכנזיים וביניהם ספרדיים וספרדיים וביניהם אשכנזיים. ככה ריבונו של עולם דרש. לכן האידיאל הוא באמת כזה שיסדרו שיהיה חצי חצי.

ג. לא לשנות את המנגינות

אמנם, אמרתי שזה האידיאל, אך בדברים האלה קשה לכפות את האדם כי התפילה היא עבודה שבלב. ובוודאי שסתם כך לא שייך לשנות את הנוסח. אפילו לא שייך לשנות את המנגינות, אע"פ שהמנגינות הן לא בדיוק הלכה למשה מסיני. המנגינות של היהודים מרוסיה הן מנגינות של קוזקים, המנגינות ממערב אירופה הן מנגינות של שטראוס, המנגינות של יהודי צפון אפריקה הן מנגינות של ברברים והמנגינות של יהודי מצרים הם של הזמרת המצרית אום כולתום.

מנגינות שחכמים הכניסו. אין קדושה לא באום כולתום, לא בברברים, לא בשטראוס ולא בקוזקים. אבל בכל זאת כיוון שהתרגלנו למנגינות האלה, המנגינות האלה מביאות רגש דתי, ולכן כתב המהרי"ל, לא לשנות את מנגינות התפילה (ס' מהרי"ל הלכות יום הכיפורים יא ומובא בשלחן ערוך או"ח תריט, א ברמ"א). הוא צודק. הדברים האלה חשובים – אלא שלהתפלל איפה שלומדים, להתפלל יחד בישיבה, זה יותר גבוה מכל הדברים הללו.

ד. עם קדוש שרב על נוסח התפילה

אשרי עם ישראל שהם עם קדוש. הרבה פעמים אני רואה בבית כנסת שרבים אם הנוסח הנכון הוא כזה או נוסח כזה. איזה עם קדוש. גויים רבים על כסף, נשים, כבוד, ואילו עם ישראל רב אם להגיד "ויצמח פורקניה ויקרב משיחה". פעם היה חזן שאמר "ויצמח פורקניה ויקרב משיחה". אמר לו אחד: "אל תאמר 'יצמח פורקניה ויקרב משיחה'!!". והם רבו עד שהלכו מכות בבית הכנסת. אמר רבי יצחק מברדיצ'ב, "ד', תביא כבר את המשיח כדי שלא יריבו אם לומר 'פורקניה משיחה' או לא לומר 'פורקניה משיחה'!"

ופעם היה אחד שהתפלל ולא אמר 'פורקניה משיחה'. אמר לו אחד: "שליח ציבור, אתה תאמר 'פורקניה משיחה!!", כן, לא... בסוף כפו אותו הציבור והוא אמר "פורקניה משיחה". לאחר התפילה הוא חייך ואמר, "עבדתי עליכם! אמרתי 'ויצמח פורקניה ויקרב משיחה', אבל כיוונתי "לא יצמח פורקניה ולא ויקרב משיחה."

איזה עם קדוש שאלו הבעיות שלהם, שעל זה הם רבים. אשרינו שאלו המריבות. לפעמים הולכים מכות. בכל שנה יש בית כנסת אחד או שתיים, שמחלוקת על הנוסח גורם למכות, מכות עם ספסלים, כיסאות. אנשים יוצאים משם פצועים, והמשטרה צריכה לבוא ולהביא אמבולנס. אני עוד זוכר מילדותי שבבית כנסת שבו התפללתי הלכו מכות. לא זכור לי אם זה היה בשבת או ביום טוב, אם זה היה על הנוסח או על דבר אחר. אני הייתי אז ילד קטן וגם אני נתתי מכות - מדין חינוך. לא ידעתי בדיוק על מה היה הויכוח, אבל לא משנה, צריך לעשות גם שלא מבינים, נעשה ונשמע...

על כל פנים, כל אחד עושה מה שהוא רוצה, מה שלבו חפץ כי תפילה היא עבודה שבלב. אבל למי ששואל, מי שרוצה לדעת מה ריבונו של עולם רוצה, מה האידיאל, מה אמרו בגמרא, מה אמרו הפוסקים, מה אמרו חכמי הדור, מה עושים בהרבה מקומות ובהרבה ישיבות, אז התשובה היא לחלק את התפילה לשניים. אמנם זה עלול להיות מסוכן, אבל לא רחוק יש מוקד ומרפאה...

יש לנסות, ואם לא ילך, יתפלגו לשני מנינים.

ה. מתפללים ביחד - תנאי שיבוא משיח צדקנו

ביישוב קטן שיש בו עשרה אנשים, כולם סובלים ומתפללים יחד באותו מניין. אבל ברגע שיש עשרים איש יש כבר שני מניינים, שלושים - שלושה מניינים וכן הלאה. זה מפורר פרורים פרורים. שהרי בנוסח אפילו לא כל הספרדיים הם אותו דבר. מרוקאיים ירושלמי זה לא מרוקאי לא ירושלמי. וגם לא כל התימניים אותו דבר. ואילו אצל האשכנזיים אין מה לדבר, יש חסידים, יש מתנגדים, יש חסידי חב"ד, יש חסידי ברסלב, יש חסידי קרלין-סטולין. עד היום אני לא מבין למה זה ביחד קרלין-סטולין, הרי הכל צריך להיות לחוד, קרלין לחוד ולחוד סטולין, כנראה שהם לא רציניים...

ברוב המקומות זה לא הולך ביחד. יש אנשים שאוהבים להתפלל מהר, יש אנשים שאוהבים להתפלל לאט, יש אנשים ששונאים את השליח ציבור הזה ויש שאומרים שרק הוא יודע להתפלל כמו שצריך.

זה תנאי שיבוא משיח צדקנו, כשתגבר האהבה והאחווה והשלום והרעות ויוכלו להתפלל ביחד. בעתיד לבוא, כשיבוא המשיח, אני לא יודע איזה נוסח הוא יתפלל. מי יודע? נוסח אשכנז כבר מוכן לכשיבוא המשיח, שכבר עכשיו לא אומרים "ויצמח פורקניה ויקרב משיחה"...

בהרבה מקומות זה לא הולך, לא מסכימים לעשות את החלוקה הזו, אבל יש מיעוט מקומות שזה כן הולך, שלפעמים מתפללים ככה ולפעמים ככה. גם בכל בתי הספר מתפללים ככה, כי מתפללים בכיתה ובוודאי שבכיתה לא עושים כמה מניינים. אז לפעמים חזן אשכנז, לפעמים חזן ספרדי. בבית הספר זה הולך – רק אחר כך מקלקלים.

ו. כל אחד מתפלל כפי נוסח אבותיו

כל האמור הוא על שליח הציבור. בתפילה פרטית של אדם, לעצמו, כל אחד מתפלל בנוסח שלו. אמנם לפעמים זה עלול לגורם לבעיות לוגיסטיות קשות, כי שליח ציבור אשכנז אומר קודם עלינו לשבח ואחר כך שיר של יום, מה שאין כן ספרדי שקודם שיר של יום ואחר כך עלינו לשבח, אבל ב"ה אנחנו עם חכם ונדע איך להסתדר. זה ברור שכל אחד צריך להתפלל בנוסח שלו, אבל גם השליח ציבור צריך להתפלל בנוסח שלו. כך אמר הרב צבי יהודה, כל שליח ציבור מתפלל לפי הנוסח שלו ואנשים אחרים ילמדו איך להסתדר.

גם לשבטים היו תפילות שונות. האריז"ל אומר שלכל שבט יש שער מיוחד בשמים ותפילה מיוחדת משלו שנכנסת דרך השער שלו. בוודאי שאדם לא צריך לשנות הנוסח שלו. אמנם הבעל שם טוב שינה קצת את הנוסח של אשכנזיים, והכניס כמה דברים ספרדיים בפנים, אבל חכמי ישראל חלקו עליו, אבל היו גם שהחזיקו בשינוי, כמו האדמו"ר מצאנז (שו"ת דברי חיים ח"ב ס' ח), אבל זה עניין ייחודי לבעל שם טוב. אנחנו לא צריכים לשנות את הנוסח של אבותינו, של אבות, אבות, אבות אבותינו, ולכן שליח הציבור מתפלל כפי נוסח שלו וכל אחד לפי תפילתו.