שיעורי הרב שלמה אבינר

איפה אתה ריבונו של עולם?

[הרב שלמה אבינר]

שאלה: רציתי לפנות אליך, בתקווה שאולי אתה תוכל לעזור לי. אני רוצה להאמין במשהו, אני מרגישה שהנשמה שלי זועקת לזה, והשכל שלי גם מבין שאין הצדקה לקיום העולם הזה, ללא תכלית. אבל אין לי סיפוק רוחני ממה שאני עושה בתור דתיה.

ואני בכלל לא מבינה את כל המצוות, החוקים. אני מבינה ומאמינה בנוכחותו של אלוקים, אני מרגישה שיש ישות רוחנית שמעל העולם, אך איני מרגישה את מעמד הר סיני או כל משהו אחר שמקשר את אלוקים לתורה. בינתיים אני ממשיכה לקיים את המצוות בתקווה שזו הדרך. אין לי מענה לשאלות שלי.

איך בדיוק אני יכולה להתמודד אתן? כשאני שואלת שאלות באמונה, זורקים אותו לים הבירורים עם כמה ספרים, לפעמים גם לאחר שמנסים לעזור לי קצת.

אצלי זה לא נתפס ש"ככה ההורים שלי חינכו אותי אז ככה אני אעשה" או ש"הדרך שלהם לא נכונה, זה מה שנשאר". לא, אני ממש לא מסכימה עם הגישה הזאת!

הרב, אני ממש רוצה לדעת איך אני יכולה שלא לחשוב שאולי יש פה מקח טעות.

אולי מישהו המציא תיאוריה שלמה, והיא נקנתה בידי עם שלם. בטח כל מי שישמע את המשפט האחרון יזדעזע, ולא יסתכל לי בפנים יותר, אני מבינה, שבתור אחד שמאמין בזה בכל נפשו, זוהי התגובה אבל מי יודע אם אין משהו גם בתיאוריות שלכאורה נראות משונות.

וגם אם קיים הקב"ה, אם אנחנו העם הנבחר, אז עקרונית, זה היה צריך להיות שלעם ישראל, שהוא יותר אוהב יהיו קצת הקלות בכללים, כמו לדוגמא אבא שיש לו בן שהוא יותר אוהב, הוא ינסה לא להכביד עליו ולגרום לו על ידי כך למעט סלידה, אלא הוא ינסה להקל בכללים וללכת לקראתו. למה מי שנולד יהודי אז זה, להבדיל אלפי הבדלות, כמו חתונה קתולית? לא במובן חלילה של להתנצר אלא שבזה שהוא נולד יהודי, זה מחייב אותו, וברגע שהוא לא עושה את המצוות הוא מקבל על זה עונש, אפילו אם הוא תינוק שנשבה.

מצד אחד, באמת מה יכול להיות שנותן את הכוח לעם ישראל להרים ככה את הראש ולשרוד את כל הדורות ולהיות העם בהרכב האנושי הנפלא ביותר עלי אדמות ועם גאווה לאומית!

ומצד שני, בעצם כל המכתב הזה הוא הצד השני. הצד של הנוער המבולבל שגדל פה.

הרב, במכתב הזה הקצנתי בכוונה חלק מהדברים. כדי לקבל את התשובה המלאה הצגתי את השאלות במערומיהן על מנת למנוע מהשאלות הגדולות האלו לפרוץ מאוחר יותר בדרך שהיא הרבה פחות טובה. מודה לך מאוד ומחכה לתשובה.

תשובה: אשרייך שיש לך געגועים לד', צימאון לד', תשובה לד'. אשרייך שאת רוצה לפגוש את ריבונו של עולם וזה לך האושר הגדול ביותר בחיים. אשרייך שכאשר את מרגישה מרוחקת זה לך הצער הגדול ביותר, ולפעמים הוא נדמה לך כל כך רחוק שהכל מתערפל ואת מתחילה לשאול שאלות שמא אינו נמצא כלל. ואם חלילה הוא אינו נמצא, אז מה יישאר לנו שיצא. מהיכן נשמתם תימצא, מהיכן הגעגועים שלך לד', הנובעים מעומק נשמתך, יימצאו. אשרייך שאת מחפשת, ולכן את תמצאי. כי יגעת ומצאת - תאמין. ואחרי שתמצאי, יתכן שהאור ייעלם, ותצטרכי לחפש שוב, רצוא ושוב כמראה הבזק. ואז תפגשי את ריבונו של עולם במדרגה גבוהה יותר, עליונה יותר, נשגבה יותר, אמיתית יותר, עמוקה יותר. ושוב זה לא יספק אותך ותחפשי הלאה, כך לא תהיה לך מנוחה, ותלכי מחיל אל חיל, וחוסר המנוחה הזה הוא יהיה עבורך המנוחה הכי גדולה.

כי איננו מאמינים בריבונו של עולם בגלל איזו הוכחה חיצונית, הן מדעית הן הסטורית, אנו מאמינים בד' משום שהוא קרוב לנו, כי אנו חשים את קרבתו בחוש האמוני שלנו הגנוז בעומק נשמתנו. אנו חשים את מציאות ד', כמו הילד הרכוב על כתפי אביו שחש את מציאות אביו, כמו שאדם חש שהוא חי וקיים ואינו זקוק להוכחות על כך, כמו שאדם אוהב את החיים, רוצה להמשיך לחיות ואינו זקוק להוכחות על כך, כמו האדם הרואה את האור ואינו זקוק להוכחות שיש שמש.

לא בגלל הוכחה כלשהי הוא מאמין. אלא להפך, כיון שהוא מאמין, הוא רואה את יד ד' הפועלת בכל. אמר הרב קוק שאם כופר היה נוכח בבריאת העולם, ושומע: יהי אור, ורואה את כל העולם מתמלא אור – הוא ממשיך בכפירתו. לא בגלל נסים אדם מאמין, אלא מכיון שהוא מאמין הוא רואה נסים בכל, ומודה "על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהרים, הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך כי מעולם קיוינו לך". משום שאת מאמינה בד' את חשה מציאותו בכל נשימה שאת נושמת, בכל חיוך שאת מחייכת, בכל שיר שאת שרה, בכל לטיפה של השמש, בכל מילה של תורה, בכל מעשה של חסד, בכל פרק הסטורי של עמנו הענק.

מעמד הר סיני לא יצר אמונה בד' יש מאין. האמונה כבר היתה קיימת לפני כן מזמן אברהם אבינו, מזמן נוח, מזמן אדם הראשון. אצל חלק מהמין האנושי היתה זכה וטהורה, אצל חלק אחר מלאה בלבול וטומאה, מרד ורשעה. אך היתה קיימת. מעמד הר סיני, מתן תורה, זיכך את האמונה, טיהר את האמונה, העמיד אותה על מכונה, לימד שמשה אמת ותורתו אמת. לפני כן, המין האנושי, בחיפושו אחרי אלוהיו, היה מגשש באפלה, מלבד יחידים, אשר נגה עליהם אור. במעמד הר סיני ובמתן תורה נתנה לעם ישראל, ולאחריו לכל המין האנושי, מסילה ברורה איך להגיע לריבונו של עולם, באורח זך וטהור. בעבודת ד' תמימה וישרה, במצוות, בתורה בתפילה. כך שלעולם לא נחטיא את המטרה.

לכן אשרייך שאת מחפשת את ריבונו של עולם, כי תמצאיהו בלימוד תורה ובמצוותיה של תורה. כאשר תקיימי מצוה תברכי: ברוך אתה, כי ריבונו של עולם נוכח. ואפילו כשתיהני מפרי, מפרח, מפת לחם, תאמרי ברוך אתה, כי תכירי שריבונו של עולם, הוא הוא המקור לאותם חיים הזורמים בהנאה. ומעל הכל תמצאי אותו בלימוד אמונה, בלימוד של דרכי ד', על טובו וחסדו, על גבורתו וחכמתו. אל תחשבי שבנקל, שבחינם, תזכי לאור מן ההפקר. לא יגעת ומצאת, אל תאמין. אם אדם טוען שלא יגע ומצא, אין זו אמונה אמיתית. כי כולם מאמינים בריבונו של עולם, איש לא יוכל להינתק מאמונה זו, כמו שלא יוכל להינתק מנשמתו. גם הכופר שצועק יום וליל: אין אלהים, גם הוא מאמין. אך הוא כועס וזועם על כך שהטעוהו בדרכו ואינו פוגש את ריבונו של עולם, לכן חושב הוא בתור נקמה לבטל את מציאותו. הוא אומר: ריבונו של עולם כיון שהנך מתנהג כלפי כאילו אינני קיים, גם אני מתנהג כלפיך כאילו אינך קיים. אך בתוכיותו יודעת נשמתו שהוא קיים.

את ריבונו של עולם תמצאי באור האלוהי שבנשמתך המחבר בינך לבינו. אז תראי את השכינה שוכנת בכל, בעולם ובתורה, ביחיד ובאומה, בתורה ובמצוה, גם תפגשי את ריבונו של עולם בשמחתך, וגם תמצאי אותו בצרתך. כי בכל מקום – שם הוא. גם בטובה תברכי 'ברוך אתה' וגם ברעה תברכי 'ברוך אתה', כי גם ברעה גנוזה ברכה. אבל צריך סבלנות, צריך המתנה, צריך אמונה.

אך כאשר תאמיני בד' באמונה גדולה, כאשר תאהבי את ד' אהבה גדולה, תחדלי לשאול למה לי רע, כי לא האני הפרטי שלך יהיה משוש חייך אלא כבוד ד', רצון ד', עבודת ד'. ואת ד' אפשר לעבוד בכל מצב, גם בשמחה וגם בצער.

לכן אשרייך שאת מתגעגעת, אשרייך שאת ממאנת במה שלמדת בשנים עברו, שאת ממאנת באמונה קטנה. אז, האמונה הזאת היתה גדולה, עתה קטנה היא כי את גדלת. לכן את תובעת לגדול יחד עם האמונה שלך. כן תמשיכי לגדול, כן תמשיכי לשמח את ריבונו של עולם, וכך תמשיכי לשמח את השכינה.