שיעורי הרב שלמה אבינר

[הרב שלמה אבינר]

איך יודעים אנו שעכשיו אתחלתא דגאולה? רש"י מסביר זאת בפירושו לספר תהילים, על הפסוק "למנצח לדוד להזכיר" (ע, א). את מי מזכירים? - את דוד.

רש"י מביא מדרש (מדרש תהילים שם): "משל למלך שכעס על צאנו וסתר את הדיר והוציא את הצאן ואת הרועה. אחר זמן, החזיר את הצאן ובנה את הדיר ולא הזכיר את הרועה. אמר הרועה: הרי הצאן מוחזר והדיר בנוי ואני איני נזכר. כך למעלה מן הענין נאמר: 'כי אלהים יושיע ציון... ואוהבי שמו ישכנו בה' (סט, לו-לז). הרי הדיר בנוי והצאן כנוס והרועה (זה דוד) לא נזכר. לכך נאמר: 'לדוד להזכיר', 'אלהים להצילני' (ע, ב)".

והנמשל: הקדוש ברוך הוא כעס עלינו, הרס את ארץ ישראל, זרק אותנו לגלות וגם את המלך שלנו הגלה. אחר כך, ריבונו של עולם התפייס, בנה מחדש את ארץ ישראל, החזיר את עם ישראל לארצו. אמר המלך המשיח: ומה אתי? לא יהיה משיח? - ודאי יהיה, "לדוד להזכיר", ד' זוכר את הכל ויביא משיח, אך הסדר הוא: משיח בסוף.

שיבת ציון ובניין הארץ - בלי משיח. לו היה משיח, איש לא היה שואל שאלות אם עכשיו זוהי גאולה או לא. כשיבוא משיח ידעו שהוא משיח!

פעם היה ברוסיה משיח שקר. גם בימינו, כל חודש, כל שבוע, קמה קבוצה חדשה ומכריזה על משיח אחר. מפני אותו משיח שקר, רבי חיים מוולוז'ין חשש מאד פן יבלבל את מוחם של האנשים. אמר לשלוחו: רכב מהר על סוס, אותו משיח שקר אמור לדרוש בבית כנסת פלוני בליל שבת, עצור אותו! גם אם תצטרך לחלל שבת - זה פיקוח נפש! אכן, השליח הגיע בתוך השבת, כאשר הדרשה כבר החלה. הוא דפק על הבימה ואמר: רבנו חיים מוולוז'ין מודיע שזה משיח שקר. כולם יצאו. מאוחר יותר שאל פריץ רוסי את רבי חיים: מה אתה אומר על אותו משיח? רבי חיים השיב בשאלה: ומה אתה אומר? צחק הגוי: אין זה נוגע לי. אמר רבי חיים: כאשר יבוא המשיח, זה יהיה נוגע לך וגם אתה תדע.

משיח איננו תופעה אפלולית אלא דבר ברור. אם היה עכשיו משיח, איש לא היה שואל שאלות. אבל ריבונו של עולם החליט שהגאולה תתחיל בלי משיח. כמה זמן יעבור? שנה? עשר שנים? מאה? אלף שנה? - איננו יודעים אבל קודם כל גאולה - ואחר כך משיח.

לעתים אנשים בוכים: "אין לנו מנהיגות, לא מדינית ולא רוחנית . ודאי אנו מכבדים מאוד את הרבנים אבל הם אינם מנהיגות לעילא". תשובה: הכל נכון, ובכל זאת בלי מנהיגות ובלי משיח, עשינו כל זאת! ב"ה, אנו די טובים!

החזרנו מיליונים לארץ ישראל, ממדבר שממה בנינו ארץ לתפארת - בתוך עשרים המדינות הראשונות בעולם על פי המדד הגלובלי (בדומה לציון כולל בבית ספר). תוך חמישים שנה הפכנו למדינה השמונה עשרה בעולם, מדינה עשירה, על אף ריבוי ההוצאות: ביטחון, הפרחת המדבר, קליטת עליה ועוד. ארצנו גדושה בתורה, ישיבות ואולפנות מלאות עד אפס מקום. כל זאת עשינו לבד בלי משיח. ניצחונות צה"ל במלחמות ישראל! יחסים חברתיים טובים! כמובן, יש גם אנשי ריב ומדון, אבל בגדול יש אחווה. זו המדינה היחידה בעולם שאין בה אנשים רעבים באופן חמור, שאין אנשים ברחובותיה ללא דיור.

ודאי, יש עוד הרבה לתקן, אבל ב"ה פעלנו הרבה בלי משיח. אכן, מרן הרב קוק השיב לשאלה במה זכינו? וכי אנו צדיקים יותר מדורות קדמונים? האם יש בנו יותר מידות טובות ויותר קדושה? הוא כותב: זכינו לגאולה בכך שידענו לקבל אותה. זה לשונו: "שואלים במה זכה דורנו לגאולה, התשובה פשוטה היא, הוא זכה מפני שעסק במצוה היותר גדולה שבכל המצוות, במצוה השקולה ככל התורה כולה, מפני שהוא עסק בגאולת ישראל. ולא רק עסק, אלא הוא עוסק ויעסוק בלא הרף בגאולתו, וכח אלהי זה מרוממהו ומשגבהו בישועה" (שמונה קבצים ז רא).

הרמנו את הכפפה הזאת, מה שלא עשו הדורות הקודמים. הם לא אמרו "אנו עולים במסירות נפש, אנחנו בונים, אנחנו מתגייסים לצבא". היו להם זכויות רבות שאין לנו, אבל לנו יש זכויות אלה. אז עלו לארץ צדיקים בודדים, שלוש מאות "בעלי תוספות", מאות תלמידי הבעל שם טוב, שמונה מאות תלמידי הגאון מווילנא. ופתאום, הָחֵל מהעליה הראשונה בשנת תרמ"א, עלו אלפים, ומאות אלפים - יהודים צדיקים, יהודים בינוניים ויהודים פחותים. וכך המשיכו במסירות נפש, השאירו את כספם, זהבם ומעמדם, בגלות, בארץ זרה, וחיו פה חיים קשים. גם יישבו את הארץ, הקימו ישובים בכל מקום, לקחו נשק ולחמו במסירות.

כל זאת אנו עשינו ולא דורות אחרים. אמנם לא תמיד יכלו, אבל גם לא היו מעוניינים. גם בימינו יש צדיקים רבים מסוג הדורות הקדמונים לפני כמה מאות שנים: היהודים החרדים, טובים וצדיקים, מקיימים תורה ומצוות במסירות, לומדים תורה בשקידה כל רגע פנוי, מתפללים ברצינות, בעלי מידות טובות, אבל עליה לארץ, בניין הארץ ושירות בצבא, כל זה אינו בראשם. הם לא בעד, הם לא נגד, אלא פשוט - אין זה מעניין אותם. כמובן, לעתיד לבוא, כאשר יבוא משיח, כולם יתגייסו, אבל בינתיים הם עסוקים בדברים אחרים. כך היינו, כל היהודים יראי השמים במהלך הדורות.

אבל לפני כמאה ועשרים שנה, רבים מאתנו החלו להתעניין, ראו שריבונו של עולם מושיט יד, שפתאום נפתחו שערי ארץ ישראל ואפשר לעלות. החלו לזרום ולא התעכבו עד בוא המשיח. כל מקום שאפשר היה להקים יישוב - הקימו. הקימו ערים במהירות עצומה. אחרי מאורעות תרפ"ט החליטו להקים צבא מחתרתי, ההגנה, והתאמנו בחשאי, צבא זה הפך ברבות הימים לצבא אמתי. העיקר, לא החמצנו הזדמנויות שיד ד' הושיטה לנו.

לעתים יש החמצות היסטוריות, כגון חטא המרגלים שבכו במקום לעלות, לכבוש ולהתנחל. גם בזמן בית שני, היתה החמצה, ובסיום הגלות רק מועטים עלו, כך שהכל היה צולע (עיין יומא ט, ב), אבל הפעם הזאת, לא החמצנו, ריבונו של עולם קרא לנו, והשבנו: כן. זו זכותנו. כל העם היושב בציון, איננו צדיקים כמו החרדים, אבל שמענו קול ד' הקורא ובאנו. גם החילוניים שמעו. באמת, כל הצדיקים היו צריכים להיות ראשונים, אך לצערנו, זה כן הוחמץ אבל לא עלינו לעשות חשבונות. העיקר שכלל ישראל לא החמיץ.

ודאי גם בימינו דברים רבים צולעים. ומדוע? כי אנו עשינו ולא משיח. גם משום שיהודים רבים יראי שמים אינם שותפים, אך יש להתאזר בסבלנות. עם הזמן, במשך שנים ודורות, הכל יסתדר. בראשית שיבת ציון, לפני מאה ועשרים שנה, היו לנו קשיים עצומים והתגברנו. אפילו אחרי קום המדינה, בקושי היה כסף למזון ולנשק, וגם הישיבות היו מועטות וב"ה התגברנו. איננו דורכים על המקום, ובכל התחומים אנו מתקדמים.

ד' קרא לנו ובאנו.

==

==