שיעורי הרב שלמה אבינר

אוויר טהור לילדינו

[הרב שלמה אבינר]

שאלה: אני מתלבטת קשות. מחד, הייתי רוצה שבני המגיע לגיל תיכון ילמד אך ורק תורה, כמו שראיתי ב"אגרת החינוך" (קע) של מרן הרב קוק. מאידך, אני חוששת שמא אין הוא מתאים לכך, אולי לימודי קודש מרובים ילחיצו אותו. בכלל, מניין לי שהוא עתיד להיות תלמיד חכם, בוודאי שאני משתוקקת לכך מעומק נשמתי, אך אולי הוא דווקא מתאים להיות בעל מקצוע, ובדרך זו אני סוגרת בפניו אפשרויות אחרות. כאמא, אני מפחדת לשלוח אותו לישיבה קטנה בה לומדים רק תורה.

תשובה: אין מה לדאוג ואין מה לפחד. אם כך הורה לנו ריבונו של עולם, סימן שזה טוב. לא רק קדוש וטהור אלא גם מביא אושר. הרי הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה (פרק ב) והשולחן-ערוך אינם מזכירים ביחס לילדים ולנערים רק לימודי קודש ללא שום תערובת של לימודי חול.

ודאי שהאומה נצרכת גם לאנשי אמונה ותורה וגם לאנשי מדע ומשק, אך זו החלטה יותר מאוחרת. באופן עקרוני, כותב הרמב"ם שכתר תורה מונח לפני כולם, וכל מי שירצה יבוא וייטול (שם פ"ג). כל אחד שייך להיות תלמיד חכם - אם רק ירצה. ברור שיש כאלו שאינם רוצים, מכל מקום האידיאל הוא "כל בניך לימודי ד'" וחלק מהם יהיו לתלמידי חכמים מקצועיים, כלומר רבנים, וחלק יהיו תלמידי חכמים העוסקים בענייני העולם בעזרת הסבה מקצועית בבוא הזמן. אך ילדים ונערים צריכים להתרכז בספיגת אוויר זך וטהור של תורה.

אין מה לדאוג. כך עשינו אלפי שנים ובעזרת ד' הדבר עלה בידינו. מה שכתוב ברמב"ם ובשולחן-ערוך וב"אגרת החינוך" אינו דרך ליחידי סגולה, אלא דרך לרבים. מובן שחינוך צריך לקחת בחשבון את הנתונים האישיים של כל ילד, ואם יש ילד שאינו מתאים ללמוד תורה יומם ולילה, ודאי שלא נכפה עליו. אך לא בגלל זה תחדל דרך זו מהיות דרך לכלל, למיליוני ילדים מישראל.

זאת הדרך להתמלא ביראת שמים ובמידות טובות. הרי בשביל זה אנו נמצאים עלי אדמות. לו היית רואה אותם נערים חמודים ועדינים מלאי יראת ד' טהורה ומידות של תורה, לא היה עולה ספק על לבך. לא פעם אני פוגש נערים אלה ויוצא כולי נפעם מהם, לבי נצבט על אלה שמפסידים אורה מתוקה זו, אך אני מתעודד בראותי שדרך האמת הולכת וצוברת עוצמה.

אותם הנערים מביאים ברכה לא רק לעצמם, אלא גם לאומה כולה, ודווקא בדור של תחיה נצרך הדבר, כי יש להזריק נשמה פנימית לתחייה הלאומית. פעם, חלוציות היתה לייבש ביצות ולהפריח שממות, עתה החלוציות היא לייבש ביצות של כפירה ולהפריח שממות של עניות בתורה. הביצה עמוקה ומסרחת היא, ומבינים אנו למה יש מבנינו שטובעים בה, אך לא די בכך, אלא יש למלא אותה בעוז של תורה.

את מפחדת לשלוח בנך לישיבה קטנה שמא הוא לא יצליח. הפוך! הוא לא יצליח אם את מפחדת. במה נשים זוכות? בכך שמביאות בניהן לבית המדרש (ברכות יז א). המהר"ל בדרוש על התורה, כותב שאין זה דווקא במובן הטכני, אלא בעיקר במובן החינוכי, שהן מעוררות חשק עצום אצל הילדים ללמוד תורה. לכן הקדוש ברוך הוא הקדים את מתן-תורה לנשים: כה תאמר לבית יעקב - אלו הנשים.

זאת המהפכה שאנו נקראים אליה היום, מהפכת נשים, חכמת נשים בנתה ביתה.