שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

אהבת ישראל - יש קו אדום? (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־12:59, 20 במרץ 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן " == הקווים האדומים == [הרב שלמה אבינר] '''שאלה:''' גם אני בעד אהבה ואמונה כלפי כל עם ישראל, אך ש...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

הקווים האדומים

[הרב שלמה אבינר]

שאלה: גם אני בעד אהבה ואמונה כלפי כל עם ישראל, אך שמא כבר חצינו קווים שמעבר להם אין להיסתר אלא לומר באומץ ובגבורה את אמיתתה של תורה: זה האדם המושחת, לא לנו הוא, לא לנו הוא, מחוץ למחנה מושבו?


תשובה: ודאי הגיע ולא מהיום אלא כבר בזמן משה רבינו אשר פקד בשם ד' "צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש" (במדבר ה ב). ורש"י מביא בשם חז"ל שאין דינם שווה: יש מתגרש ממחנה אחד, יש משני מחנות, יש משלוש מחנות.

האדמו"ר מאיז'ביצה מסביר שיש כאן שלשה ליקויים:

א. הזב הוא בעל תאווה, לכן הוא מגורש ממחנה שכינה וממחנה לויה של עובדי ד', אך לא ממחנה ישראל. זה נורא שאדם הוא בעל תאוות, בוודאי אין לו חלק עם אלה שחלקם הוא עבודת ד', אך הוא בכל זאת נשאר בתוך מחנה ישראל.

ב. טמא לנפש שהוא אדם עצוב על מתו, שאין לו מקום במחנה שכינה, שכידוע אין שכינה שורה אלא מתוך שמחה, אך יש לו מקום במחנה לויה של עובדי ד'. יש אנשים רבים עצובים, ממורמרים, דכאוניים, אומללים, ובכל זאת הם עובדים את ד' במסירות נפש - אך במחנה שכינה, שעוז וחדוה במקומו, אין מקומם.

ג. הכי גרוע הוא הצרוע, מדבר לשון הרע, שמגורש מכל המחנות ועליו נאמר: " בדד ישב מחוץ למחנה מושבו" (ויקרא יג מו). וזאת למה? בשנת תר"ח, פרצה מגפת חולי רע ברוסיה, התחילו יהודים לחפש ולחטט אחר חטאים. בא מחפש חטאים כזה אצל רבי ישראל סלנטר והלשין על פלוני שנוהג כך וכך, השיב לו הרב: מה ששולחים מצורע מחוץ לשלוש מחנות (ערכין טז) אין זה מפני שדיבר שקר, אלא אפילו על אמת, אך אומרים לאותו מחפש חטאים אצל הזולת: אתה כזה אמן גדול למצוא חטאים, צא מחוץ למחנה, התבודד עם עצמך ומצא את החסרונות שלך ואת העוונות שלך.

נמצאנו למדים שמי שרוצה להוציא אחרים מחוץ למחנה, אינו אלא מוציא את עצמו. והמכנה אחיו היהודים ערב רב, שמא הוא עצמו מהערב רב, כמו שכתב הגאון מווילנא: "חמישה מיני ערב רב יש בישראל: א. בעלי מחלוקת ולשון הרע... ובעלי מחלוקת הם גרועים מכולם והם נקראים עמלקים..." (אבן שלמה יא ח) והד' יצילנו ממצודה רעה זו.

בל נשכח כמה חמור לשון הרע. על חטא המרגלים יש משנה מפורשת: "נמצא האומר בפיו חמוּר מן העושה מעשה, שכן מצינו שלא נתחתם גזר הדין של אבותינו במדבר אלא על לשון הרע" (ערכין טו א). חכמים אומרים שם שחמור חטא של המוציא שם רע על נערה מאורסה מאשר האונסה (שם). אכן אונס הוא דבר נורא ואיום, סבל ופצע נפשי מדמם, אך אין לה עוון. אבל אם הוציא עליה שם רע, גם אחרי שהתברר ששיקר, אולי לא כולם יאמינו לה אלא יאמרו אין עשן בלי אש, ולאן תוביל את בושתה.

צא ולמד מרבנו משה: "אתה מוצא בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא: לך רד כי שיחת עמך, היה תופס בלוחות ולא היה מאמין שחטאו ישראל. אמר: אם איני רואה , איני מאמין, שנאמר: ויהי כאשר קרב משה אל המחנה וירא את העגל והמחולות ויחר אף משה וישלך מידו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר (שמות לב יט), שלא שברן עד שראה בעיניו. אוי להם לבני אדם, שהם מעידים מה שאינם רואים, אפשר שלא היה משה מאמין בהקדוש ברוך הוא שאמר לו: כי שיחת עמך? אלא הודיע משה דרך ארץ לישראל אפילו שיהא אדם שומע דבר מן יחידי נאמן, אסור לקבל עדותו לעשות דבר על פיו אם אינו רואה" (שמות רבה מו א). [[[קטגוריה: גוש קטיף והגירוש (מאמרים)]]