שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

אהבת ד' רגשית, כיצד? (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־14:19, 30 באוקטובר 2019 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "'''שאלה:''' זמן רב אני נבוך ברעיוני. בשכל אני מאמין כי "הצור תמים פעלו. כי כל דרכיו משפט. אל אמ...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

שאלה: זמן רב אני נבוך ברעיוני. בשכל אני מאמין כי "הצור תמים פעלו. כי כל דרכיו משפט. אל אמונה ואין עול. צדיק וישר הוא". מאידך, ברגש, לא קל לבנות את רגש האהבה כלפי הבורא יתברך. למה אדם מתייסר במ"ט שערי ייסורין ועדיין בן דוד לא בא? וכמובן אני מאמין שהקב"ה הוא מקור הרחמים, ושהחיים לא מסתיימים בעולם הזה, אני גם מאמין שבעולם הבא הקב"ה מפייס את בריותיו. מה שקשה לי זה ההתמודדות הרגשית בעולם הזה. אנו אמונים על כך שהקב"ה בחר ברצונו הפשוט לברוא את העולם כמצבו הנוכחי, והוא לא היה מוכרח לבוראו בתבנית כזו. לא מדובר רק ברע כלפי עם ישראל אלא גם ברע העולמי. אני שואל את עצמי: "למה היה הכרחי לברוא כך את העולם"? הרי הבורא ית' הוא מקור הכל. כיצד עונים ללב ולרגש שרוצה לאהוב את ד' מול האכזריות שהקב"ה מאפשר שתשתולל בעולם? בעולם הבא, מן הסתם, קל לאהוב את ד', אך איך אפשר להשיג אהבה זו כאן? והרי נצטווינו "ואהבת את ד' אלוהיך בכל לבבך" בעולם הזה! וברצוני לקיים מצווה זו כמאמרה. הרי רגש האהבה, לכאורה, הוא אינו לחצאין לשליש או לרביע. הוא אמור לכאורה למלא את כל הלב.

תשובה: זו שאלת השאלות. הרמב"ן בהקדמתו לספר איוב אומר שזו השאלה שתרגיז את כל הארץ. זו שאלה כפולה: שכלית ורגשית. לשאלה השכלית, התשובה פשוטה מאוד: אנו לא יודעים. רבינו הרבצבי יהודה, בהזכירו את השואה, שהיא הדבר הכי נורא ואיום שהיה אי פעם, היה מביא שלוש מילים בשם רש"י - לא ידעתי פירושו. כמובן, הוא נתן הרבה שיעורים על השואה, אבל אחרי כל הפירושים - "לא ידעתי פירושו". יש דברים, אומרים חכמי הרזים, שאתה יכול לשאול ולקבל תשובה, ויש שאתה יכול לשאול ולא לקבל תשובה; ויש דברים שאתה לא יכול לשאול. זה דבר שאפשר לשאול, אבל לאלקבל תשובה.

לגבי הרגש - אין שום אפשרות להרגיע את הרגש. זה בלתי אפשרי. לכן חכמים אומרים בפסחים: "ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד", כי בעולם הזה אנו אומרים על הטובה - הטוב והמטיב, ועל הרעה - ברוך דין האמת. לעתיד לבא, נגיד גם על הרע הטוב והמטיב. לעתיד לבא, יתברר לנו שמהרע יצא טוב. שואל רבינו הרב צבי יהודה: אם כך נברך כברהיום הטוב והמטיב! הוא משיב: ברכה זה רגש. לא שיעור תורה. מרגישים רע! הוא מביא דוגמא שאם אתה לוקח לחם ומורח שוקולד, הברכה המוציא, אך אם אתה מפורר ושם ממרח שוקולד ועושה כדור הברכה מזונות. כי לחם הוא משעמם ולא טעים, ואדרבא כדור הוא נחמד. למרות שזה בדיוק אותו אוכל. כלומר, אני יודע שכלית שמהרע יוצא טוב, אבל אין לי שום אפשרות להרגיש את זה. בהלכות הברכות, על הרעה מעין הטובה, רע שיוצא ממנו טוב, מברכים דיין האמת. אותו דבר לגבי הרעה מעין הטובה: הוא מצא אוצר אז הוא שמח. אבל המלך יעשה לו צרות צרורות? תשובה: חדותא בשעת חדותא, אבלא בשעת אבלא.

אין שום מבוא רגשי לזה. מי שיהיה לו מבוא רגשי הוא מבולבל.

מי שסובל ואתה אומר לו: "ראה, זה לטובה", אתה אכזרי. זה חוסר רגש. זו אטימות. זה רשעות. ודאי כלפי אחרים אבל גם כלפי עצמו. "הנעלבים ואינם עולבים" ( שבת פח), מרן הרב מסביר (עין איה שם), הוא באמת נעלב, אבל אומר אני לא אעליב אחרים.

בעניין אהבת ד' - לפעמים, אי אפשר אהבת ד' רגשית. בעל התניא מברר שיש אהבת ד' רגשית ויש אהבה שכלית, וזה תלוי באנשים. יש אדם שהוא רגשי מאוד. כך ד' ברא אותו על פי סודות של הנשמות. ויש אדם שכלי וכך ד' ברא אותו וגם זה סודות של נשמות. יש אדם הוא גם שכלי וגם רגשי, ויש אדם שהוא לא זה ולא זה .אבל אמונה יש לכולם. אמונה היא דבקות בד'. אמונה בד' היא דבר שיש לכולנו. לכן, יש אנשים - עם הצרות או בלי הצרות - שלעולם לא יגיעו לאהבה רגשית. הם לא בנויים בשביל זה. גם כשהכל טוב ונפלא - הם לא יגיעו לאהבה רגשית. אבל אין זה אסון. אפילו בין איש לאשתו ,לא כל אחד בנוי לאהבה רגשית של אשתו. יכול להיות שאין לו אהבה רגשית אלא אהבה שכלית או אמונית, כי התחתן. יש קשר. כך, בין אדם לד', יכול להיות שיש אהבה שכלית או אמונית. האמונית היא בגלל הנשמה.

  • פורסם בשאילת שלמה 619