שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

אדם מת - כי נגזר עליו (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

האם "לכל כדור יש כתובת"?

[הרב שלמה אבינר]

האם "לכל כדור יש כתובת"?

כן! כך מובא בשם הגאון מוילנא, על ידי תלמיד תלמידו, הצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט: "זו טעות, מה שמורגל בפי העולם… שבעל בחירה יכול לעשות לאדם בלתי גזרת הבורא. רק שבכל דבר נגזר על האדם באיזה אבן ינגף. אבל בבעל בחירה לא נגזר איזה בעל בחירה יעשה לו לטוב ולמוטב, אבל אם לא נגזר לו מן השמים, אין בעל בחירה יכול לעשות לו מאומה" (תולדות הצריז"ס (עמ' קיב). לכל אבן יש כתובת! אם אדם חוטף אבן, סימן שכך נגזר עליו. לאדם יש אמנם בחירה חופשית לזרוק אבן, אך לא יוכל להפר את הגזרה האלהית. היא חזקה מן האדם! ד' גזר אפילו איזו אבן, אך לא גזר מי יזרוק את האבן. אם הזורק הפוטנציאלי יעשה תשובה, יימצא זורק חלופי. לצערנו לא חסרים זורקי אבנים ויורי יריות. אלא ש"מגלגלים חובה על ידי חייבים" (שמחות פרק ח). הרבה שלוחים יש למקום: "הרבה הורגים יש למקום, הרבה מזיקים יש למקום, הרבה דובים יש למקום הרבה נמרים יש למקום. הרבה נחשים, הרבה עקרבים יש למקום" (שם).

כבר שאל הרמב"ם למה נענשו מצרים, הרי כתוב "ועבדום ועינו אותם", "הרי גזר על המצרים לעשות רע"?! הוא משיב שד' לא גוזר על מצרי פלוני להרע לנו, "כל אחד ואחד מאותן המצירים והמרעים לישראל, אילו לא רצה להרע לנו, הרשות בידו, שלא גזר על איש ידוע אלא הודיעו שסוף זרעו להשתעבד בארץ לא להם" (הלכות תשובה ו ה).

אין אדם מת אלא אם כן כך גזר ד' עליו. לא יתכן שד' יגזור עליו שיחיה, ובבחירתו החופשית רוצח יהיה יותר חזק מריבונו של עולם. חס ולילה! האדם אינו הפקר! העולם אינו הפקר לגלגולי המאורעות! הרי זו השקפת אריסטו היווני כפי שמביא הרמב"ם במורה נבוכים: כי יש השגחה כללית על המין האנושי בכללו, שלא יִכלה, אך על האדם פרטי אין השגחה. אולם אנחנו מאמינים בהשגחה פרטית. "אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו, יודע כל מעשה בני אדם וכל מחשבותם שנאמר: היוצר יחד לבם המבין את כל מעשיהם". "והוא אלי וחי גואלי וצור חבלי בעת צרה, והוא ניסי ומנוס לי, מנת כוסי ביום אקרא. בידו אפקיד רוחי בעת אישן ואעירה ועם רוחי גוויתי ד' לי ולא אירא" (אדון עולם). ועוד פסוקים ומאמרי חז"ל לרוב.

אין הפקרות. אם אדם מת, אין זה בגלל שזרקו עליו אבן או ירו עליו, אלא מפני שד' גזר שתם זמנו. לכל אחד, קץ קצוב לחייו, כמו שכתוב בגמרא (יבמות נ א), אלא אם כן הוא חוטא, אולי יפחתו לו, ואם יהיה צדיק, יתקיים בו "מספר ימיך אמלא" לפי רבי עקיבא, ולפי חכמים, אף יוסיפו לו (שם). כמובן איננו יודעים סודות ד', למה לזה מאריך ולזה מקצר.

אין מקרה. מה שנראה מקרה - באמת אינו מקרה, אלא ריבונו של עולם מסתתר בתוך חוקי הטבע. למה נקרא עולם? - כי הקדוש ברך הוא מעלים עצמו בעולמות שברא. אבל הכל - סדר ההנהגה האלוהית. המקרה הוא אלהים ב"אינקוגניטו", INCOGNITO, בעילום שם. "הסתר אסתיר פני". "אכן אתה אל מסתתר". לך זה נראה מקרה והנך חושב: לו אדם זה היה יוצא חמש דקות לפני כן, היה ניצל. לא כן! הכל סדר אלהי.

שמא תאמרו: הרי מסופר בגמרא על שליח מלאך המוות שטעה ולקח נפש אחרת מזו שנצטווה עליה. רב יוסף בכה על כגון זה ואמר: "יש נספה בלא משפט" (משלי יג כג. חגיגה ד ב. ה א). אכן טעות נוראה, אך גם היא שייכת לסדר ההנהגה האלהית. גם אדם טועה, גם "מלאך טועה" - הכל מריבונו של עולם, שמתגלה גם דרך חכמת החכמים וגם דרך טיפשות הטיפשים, גם דרך צִדקות הצדיקים וגם דרך רשעות הרשעים, גם דרך בינת הנבונים וגם דרך טעויות הטועים. "שמע ישראל, ד' אלהינו ד' אחד" (ועיין לנתיבות-ישראל לרבנו הרב צבי יהודה ח"א עמ' ט).

קורה שאדם "נספה בלא משפט", כגון במלחמה, כדברי מרן הרב קוק (אורות, המלחמה). הוא לא עשה דבר רע שבגללו נשפט למוות. אך אין כאן הפקרות. אמנם אין זה משפט של שכר ועונש, אבל זה לפי סדר ההנהגה האלהית. אין זה משפט, אך זה צדק, אומר הגאון מוילנא (אבן שלמה). יש עוד הנהגות מלבד שכר ועונש, כדברי הרמח"ל, בספרו דעת-תבונות: יש הנהגת היִחוד, של ד' אחד ושמו אחד.

שמא תשאלו: אם אדם נספה בלא משפט וזה סדר הצדק האלהי, למה לנו לבכות? אלא שאדם זה אהוב לנו. נכון שיש צדק אלהי בהילקחו למרומים, אך אנו אוהבים אותו, ובוכים מרורים על העלמו.

ודאי תשאלו: אם יש כדור לכל כתובת, וכתובת לכל כדור, למה עלינו להיזהר? למה לא ייסע אדם כמשוגע? ממה נפשך, אם נגזר עליו למות, ימות גם אם יסע בזהירות, ואם נגזר עליו לחיות, יחיה גם אם ייסע כמשוגע?

תשובה: כי הקדוש ברוך הוא ציווה עלינו "ונשמרתם מאד לנפשותיכם". הרמח"ל מסביר שריבונו של עולם ציווה עלינו לנהוג על פי חוקי הטבע, ונתן לנו במתנה את השכל לשם כך. ד' שומר עלינו ואחד משומריו הוא השכל. מי שנכנס לסכנה, מגיע לו עונש חמור, ויתכן שיהיה מסור בידי חוקי הטבע עד כדי קיצור חיים, כאילו אין כאן ריבונו של עולם (מסילת ישרים סוף פרק ט). אמרנו "כאילו" - כי באמת ריבונו של עולם מסתתר, וגם משחק חוקי הטבע הוא על פי הגזרה האלהית. כל העושה עבירה עלול שיתקצרו חייו, כי "שנות רשעים תקצרנה" (משלי י כז).

הידיעה שלכל כדור יש כתובת, אינה מבטלת כהוא זה את חובת הזהירות. אין לאמונה הזאת נפקא מינא מעשית. בכלל, אין פוסקים הלכה על פי ענייני אמונה, אלא על פי גדרי השולחן ערוך: באיזו סכנה אסור להיכנס, מותר להיכנס, מצוה להיכנס - כל אלו מתבררים על פי קני מידה הלכתיים. אך ביהדות, מלבד הלכות, יש גם אמונה. הלכה מדריכה אותנו מה לעשות. אמונה מדריכה אותנו מה לחשוב, מה להאמין, מה להרגיש, מה לשאוף, ואין זה פחות חשוב, אדרבה, מתוך אמונה יש כוח וגבורה לקיים מצוות ד'.

לכן יאמר אדם: יודע אני שעל פי הלכה חייב אני לצאת למלחמת-מצוה, אך מפחד אני, אמור לו: אל תפחד, לכל כדור יש כתובת, יש השגחה פרטית. אם הגיע קצו, מלאך המוות ימצאהו בכל מקום. אם לא הגיע קצו, מלאך המוות לא ישיגהו בשום מקום. אם מצוה להסתכן עבור עליה לארץ, בניין הארץ ומלחמה על הארץ, אין לך מה לחשוש. ואם אדם שהלך במצות בוראו בכל זאת קרה לו משהו, סימן שהקיץ הקץ שלו ותם זמנו. זה היה קורה לו, גם לו נשאר בבית, כי מלאך המוות, מה לו פה, מה לו שם, הוא יגיע לכל מקום, או ליתר דיוק יביא את האדם למקום הנכון בזמן הנכון.

מעשה במלך שלמה שהיו לו שני סופרים יפי תואר אליחרף ואחיה בני שישא. יום אחד הוא ראה את מלאך המוות עצוב ושאלו למה. השיב: כי עלי לקחת שני אנשים אלה. מיד מסר אותם שלמה לשדים מהירים כדי להביאם למחוז לוז, מקום שבו אין מלאך המוות שולט. אלא שבדיוק בהגיעם לשער העיר נפטרו. למחרת, פגש שלמה המלך את מלאך המוות ושאלו למה. השיב: לא יכולתי לקחת אותם במקום אחר, כי נגזר עליהם למות דווקא בשערי לוז. מיד פתח שלמה ואמר: רגליו של אדם הן אחראיות עליו, ולמקום שבו נתבקש, שם הן מובילות אותו, כלומר (רש"י) "למקום שנגזר עליו למות בו, משם הוא מתבקש ליטול נשמתו" (סוכה נג א).

לא רק שיש השגחה פרטית, אלא הקב"ה "מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" (ברכת יוצר המאורות), מחיה אותנו כל רגע, קל וחומר שהוא שומר עלינו בכל רגע ורגע. אם תעשה מעשים מסוכנים, עלול אתה להיענש. מלחמת רשות, הינה מסוכנת, ואינה מצוה, לכן מי שנשא אשה אל ייצא שמא ימות. אך במלחמת מצוה "הכל יוצאין, אפילו חתן מחדר וכלה מחופתה" (רמב"ם מלכים ז ד), "וכל הנלחם בכל לבו… מובטח לו שלא ימצא נזק… ויבנה לו בית נכון בישראל" (שם שם טו).