שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

יחס לבנים עוזבי תורה (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־08:01, 14 בדצמבר 2018 מאת Maale (שיחה | תרומות)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

שאלה: בזמן האחרון התפרסם שיש הרבה בנים ובנות למשפחות דתיות שעוזבים את דרך התורה. זה עורר אלצנו כאב עמוק מאוד, כי אנחנו שני ההורים תמיד קיימנו תורה ומצוות במסירות נפש גדולה, וכן הענקנו לילדינו חינוך תורני מעולה, ובכל זאת הם פנו לדרך אחרת. אנו תוהים ומייסרים את עצמנו: איפה טעינו? השאלה מתחזקת בכך שאחינו השונים חיים באורח חיים דתי בינוני וכן חינכו. וילדיהם יצאו דתיים. כיצד להבין זאת? זה מאוד מתסכל. ולבסוף מה צריך להיות יחסנו אל ילדינו, הסתייגות וביקורת, או קירבה ואהבה?

תשובה: אכן שאלות כבדות וכואבות שאלתם. ובזה ארבע נקודות:

א. אינכם אשמים. קודם כל, עליכם לדעת שלא בהכרח אתם אשמים. גם אם אדם מקבל את החינוך הכי טוב שבעולם, עדיין יש לו בחירה חופשית. אל תאשימו את אדם וחוה במה שעשה קין, את אברהם ושרה במה שעשה ישמעאל, יצחק ורבקה במה שעשה עשו, ועוד דוגמאות רבות, כולל צאצא משה רבנו שעבד עבודה זרה.

פעם נשאל הגריא"ה הרצוג: אומרים שהתפוח לא נופל רחוק מן העץ, אם כן כיצד בנו חיים (שהיה נשיא המדינה) עזב את הדת? השיב: זה אמור כאשר נושבת רוח מצויה, אך כאשר נושבת רוח שאינה מצויה, התפוח יכול ליפול רחוק.

אכן , ההורים אינם הגורם היחיד לחינוך. יש ארבעה גורמים: ההורים, בית הספר, תנועת הנוער והרחוב. והמובן של רחוב הוא מכלול ההשפעות הדיפוזיות שזורמים מכל עבר, ובימינו הרחוב מאוד חזק. מרן הרב קוק מדבר על רוח הזמן הרעה שנושבת בימינו.

יש אפילו שיר של ביאליק: "כולם נשא הרוח, כולם סחף האור, שירה חדשה את בוקר חייהם הרנינה".

ב. סוד הנשמות. באשר לשאלה למה זה קרה לבניכם ולא לאחייניכם, - אינינו יודעים.כי לפעמים המציאות תואמת את הפסוק ביחזקאל: "צדיק הוא חיה יחיה... והוליד בן פריץ" (יחזקאל יח י). איך זה קורה - אינינו יודעים. זה סוד, אומר הרמב"ן בפירושו על התורה (דברים כט יז). הנשמות שמגיעות לעולם אינן חדשות, מלבד יוצאים מן הכלל. יש להן היסטוריה. יש נשמות ששקעו ביוון מצולה עמוק וד' שולח אותן כדי שיתוקנו. ולאיזו משפחה הוא יתברך שולח? ד' רואה נשמות מאוד מסובכות ומאוד נפולות, אז הוא שולח אותן אצל הורים מאוד חזקים, שיצליחו לחלצן מן המיצר. שמא תאמר: אם כן נכשלנו, הרי לא חלצנו?! כן חלצתם, כי לולא החינוך הטוב שהענקתם במסירות נפש, היה פי מאד יותר גרוע. יש לדעת ששום מילה טובה של חינוך אינה הולכת לאיבוד. כמו שיש חוק שימור החומר, שימור האנרגיה ושימור התנע - כך יש חוק שימור ההשפעה הטובה. היא לא הלכה לאיבוד, היא פעלה לברכה, אך לעיתים הדרך ארוכה.

ג. הזיכוך הפנימי. ומכאן לנקודה מאוד מרכזית. העיקר אצל האדם הוא הזיכוך הפנימי, טהרת הנשמה. לא די בדיבורים של אמונה וברגשות של אמונה, אלא צריך שהאדם בתוכיותו יהיה באמת מחובר אל רבונו של עולם. לעיתים יש אדם שאינו דתי, אך בתוכיותו הוא כן דתי. ויש גם לצערנו, להיפך.

מרן הרב קוק כותב: "אין להבהל כלל אם אחרי עבור תקופה ארוכה של פעולת ישראל על עצמם ועל העולם, ישובו המחשבות של הכפירה להתפשט בעולם, אם כן צדיק מה פעל" (שמונה קבצים א שעז). כל כך טרחו צדיקי הדורות להשריש אמונה, אם כן כיצד הכפירה פורצת? עבודתם היתה לשווא? חלילה!

"כי אין עיקר תיקון העולם ניכר במה שמתבטא בפה ודבר שפתים. עיקר הדבר תלוי בעצמות שכלול החיים ופנימיות הנפשות, באדם, ובחיים המתפשטים במלא כל". כלומר, העיקר הוא אם האדם התקדם ונעשה יותר טוב. דיבורים זה זול, שינויים מוסריים פנימיים, זה קשה. ובזה יש התקדמות.

"ובזה אין לשער כמה נתפתח העולם, וכמה אמת, צדק ויושר, מונח הוא בתוך עצם חיי הנפשות, יותר ממה שהיה בימים הקדומים, שאור ד' לא פעל בעולם". אולי הבנים והבנות שלכם לא דתיים, אבל יחד עם זה ,בפנים הם מלאים אמת צדק ויושר. וזה נקרא להאמין בד'!

"פנימיות היא דעת ד' ואור ד', אפילו כשהיא מתגלמת בלבוש של כפירה". כמובן, אין כאן מתן לגיטימציה לכפירה, אך העמקה גדולה כיצד שופטים אדם אמת לאמיתו.

וסופו של דבר, אותה האורה שנמצאת "בפנימי פנימיות", "תתפרץ בשטף טהרתה, ותכפר את הפשע של קרום הכפירה".

מתי זה יהיה? זאת אינינו יודעים. אולי בשנים הבאות, אולי בדור הבא, אולי בדורות הבאים, כפי שמזכיר מרן הרב קוק באגרות לרב מילשטיין.

ד. לקרב ולא לרחק. אכן לרב מילשטיין היו בנים שיצאו לתרבות רעה. עזבו את תורת ישראל, את עם ישראל ואת ארץ ישראל, כדי להצטרף למהפכה הקומוניסטית. מפח נפש נורא! ורבו של הרב מילשטיין הורה לו לנתק קשר איתם. אך לא כן סבר מרן הרב קטק, שבירר לו תוך כדי שש אגרות ארוכות מה צריך להיות היחס אליהם, יחס של הערכה ושל אהבה, יחס של הבנה והכרה עמוקה (פירוש מפורט של שש אגרות אלו בתוספות כמה מאמרים בנושא עיין בספרי הדל "במרחקים תזכרוני").

וכבר אמרו, הטרגדיה אינה הבן הרביעי, הבן הרשע, שיושב איתנו בסדר, אלא הבן החמישי שאינו יושב איתנו.

ויתקיים בנו ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב.

==





















==