שיעורי הרב שלמה אבינר

ש: יש אופנה חדשה שנשים מספידות בבית הקברות. אך לא מצאתי התייחסות בפוסקים אם מותר או אסור?

ת: התשובה נכללת בשאלה: כיון שזו אופנה חדשה, ממילא השאלה לא עלתה על שולחנם של רבותינו. גם התשובה אם מותר או אסור נכללת בשאלה, שהרי אין לחדש סדרים בעבודת ד', כפי שכותב הרשב"א (שו"ת הרשב"א א שכג).

ש: זה גם מה שהחרדים אומרים: "חדש אסור מן התורה", כאמירתו של החתם סופר. אבל אנחנו אינינו חרדים...

ת: לא כל מה שהחרדים אומרים אינו נכון. יש לבדוק כל דבר לגופו. גם מרן הרב קוק במאמרו "החדש במדינה ובמקדש", שולל מי ש"יבחר אלהים חדשים" (שופטים ה ח), ומסביר שביחס לכל דבר חדש, יש צורך להוכיח שהוא נעוץ בישן (מאמרי הראיה 182-181). כלומר, כיון שזה דבר חדש, יש צורך להוכיח שהוא מותר.

ש: אולי להיפך, חובת ההוכחה היא על האוסר?

ת: לא. כי בכל הדורות היו הספדים ונשים לא הספידו. הרי תמיד היו נשים חכמות, ובכל זאת לא ראו לנכון להספיד. וכי אנו חכמים יותר מהן?!

ש: אולי בכל הדורות לא היו נשים חכמות. אפשר להוכיח זאת מכמה שאלות ותשובות של רבותינו. וב"ה

עתה הן חכמות.

ת: בכל הדורות היו נשים חכמות. כמובן לא בכל זמן ובכל מקום. איפה שהגברים לא היו חכמים, גם הנשים לא היו חכמות. ואם הגברים היו חכמים, גם הנשים. יתר על כן, הספד אינו ענין של חכמה, אלא מטרתו לעורר בכי. ואולי בזה יש לנשים כשרון יותר גדול מגברים. הרי עשרה קבים שיחה ירדו לעולם, נשים לקחו תשעה קבים וגברים לקחו קב אחד. זה הכלל, אין לשנות סדרי עבודת ד'.

ש: אבל, לגופו של עניין, מה הבעיה?

ת: שתי בעיות. שמיעת קול אשה והסתכלות על אשה.

ש: שמיעת קול אשה?! אסור לשמוע רק קול זמר של אשה!

ת: אין זה מדוייק. הרמב"ם לא כתב קול זמר אלא קול (הלכות איסורי ביאה כא ב) וכן השולחן ערוך (אה"ע כא א).

ש: אבל הב"ש (שם סק"ד) כותב בפירוש שקול דיבור מותר וכן חיי אדם (ברכות ותפילות כלל ד ו) ועוד?

ת: לא מדוייק. הרי יש גמרא קידושין שרב יהודה לא רצה לומר שלום לאשתו של רב נחמן, פן תשיב לו, וקול באשה ערוה (קידושין ע א).

ש: איני מבין, הרי בנות צלופחד דיברו עם משה רבנו, דוד דיבר עם אביגיל, אליהו הנביא דיבר עם הצרפית, אלישע הנביא עם השונמית...

ת: יישר כח! אלו קושיות הבן איש חי על קידושין שם (בן יהוידע). הוא מתרץ על פי דברי הרשב"א ברכות שקול אמירת שלום אסור בגלל שיש בו קירוב דעת (חי' רשב"א ברכות כד א).

ש: מובן מאוד. אבל הספד בבית הקברות אין בו קירוב דעת.

ת: לא מדוייק. זה נכון בשיחה רגילה. אך כאשר אשה נואמת, היא עלולה להנעים קולה כמו קול של אמירת שלום.

ש: זה חידוש גדול!

ת: אני הדל לא הייתי מחדש, אבל בשו"ת שבט הלוי הוא אוסר דרשה ונאום של אשה מטעם זה (שו"ת שבט הלוי ג יד) וכן בשו"ת דברי יואל הוא אוסר על נשים להספיד מטעם זה (א יו"ד צח). אך כנגד, שו"ת אגרות משה מתיר שאשה תתן שיעור אם זה עומד בשלושה סייגים: באקראי, בבית פרטי ולא בבית הכנסת, והאשה תשב באופן צנוע ביותר (או"ח ה יב), למשל לא על בימה (שם ד לו). לכן, מי שרוצה ,יכול להקל מבחינה זו, ולא לחשוב זאת כקול אסור. אגב, יש עוד אופנה חדשה בלוויות, שכל הקהל שר שירי קודש ואפילו שירי חול כולל נשים. כמובן, שאין זה מתאים לקבורה . אך לענייננו יש עוד בעיה, שגם נשים שרות.

ש: ומה עם המקוננות שמוזכרות במשנה מועד קטן (ג ט)?

ת: קושיא טובה. אינינו יודעים בדיוק במה מדובר, אך זה היה כדי לעורר בכי. וכבר התפארת ישראל שאל איך זה מותר, הרי זה קול אשה. והוא מתרץ בשם אביו שכשהמת מוטל לפניו, אין חוששים ליצר, כי יזכור יום המיתה. והוא מקשה על אביו ונשאר בצריך עיון (שם אות סח). ויש להוסיף קושיא מהסוגיא של ההספד על משיח בן יוסף לעתיד לבוא, שיש להפריד גברים מנשים, אף על פי שזו שעת צער ושלעתיד לבוא היצר נעלם (סוכה נב א). על פנים, אנו רואים משם שאם כי נשים קוננו,אך הן לא הספידו. ועיין עוד בספר רץ כצבי (אבילות סי' ט).

ש: אם כן, מדין קול אשה אפשר להקל. אך נשאר הנימוק שאין לשנות סדרי עבודת ד'. ומה עם הנימוק השלישי של איסור הסתכלות על אשה?

ת: זה נימוק פשוט. כתוב בכל הפוסקים שאסור להסתכל על אשה, ברמב"ם (הלכות איסורי ביאה כא ב), בשולחן ערוך (אה"ע כא) ובקיצור שולחן ערוך (קנב ח) וגם ספר מסילת ישרים האריך בזה (פ' יא). אין זה דומה לאיש שקונה בחנות בה יש קופאית, שזה נקרא ראיה בעלמא לפי תומו שהמשנה ברורה מתיר (שו"ע או"ח עה סק"ז). אבל פה, הגברים מסתכלים על המספידה באריכות ומכוונים מבטם.

ש: אבל לצערנו, גברים רבים ממילא מסתכלים על נשים?

ת: ידוע. אך אין זה הופך את האיסור להיתר. ומה שהם עושים בחייהם הפרטיים, ד' ירחם עליהם. אך אי אפשר לקבוע על פי זה סדרי ציבור של מצוות.

יתר על כן, אותן נשים שמספידות, הרי יודעות שגברים רבים כן נוהגים על פי ההלכה שלא להסתכל על נשים, והן מכניסות אותם במבוכה, בין שמירת ההלכה לבין רצון לכבד את המת והמשפחה, לכן אין זה מן היושר לנהוג כך, ודרך ארץ קדמה לתורה.

==

==