שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

סיפור אמתי על נער ונערה "לא משתלבים"

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־15:59, 16 בפברואר 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן " == סיפור אמתי על נער ונערה "לא משתלבים" == [הרב שלמה אבינר] ד’ – שמי ד’. כבר בכתה ד' לא התחב...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

סיפור אמתי על נער ונערה "לא משתלבים"

[הרב שלמה אבינר]


ד’ – שמי ד’. כבר בכתה ד' לא התחברתי חזק עם חברים וגם לא עם בית הספר. כך צמחתי פרא אדם. אנשים שקוראים לעצמם אנשי חינוך, במקום לנסות לספק לי את צרכַי, שהיו שונים מעט, פחדו מהשוני הזה והרחיקו אותי מכל מסגרת: מכיתת לימוד רגילה, מחברַי ביישוב ומבני עקיבא. בקיצור, דחקו אותי לשוליים. רציתי להתחבר לחברים ולמסגרת, אך - כל האנשים שלא מתביישים לקרוא לעצמם אנשי חינוך לא נתנו לי! הרי ילד לא רוצה לגדול פרא!

ש' – שמי ש'. הוריי התגרשו בהיותי בת שלוש. גדלתי בלי אבא. אמי חלתה בהיותי ילדה, כך ששימשתי בתקן של אמא ונחמסה ממני ילדותי.

ד’ – מורי בית הספר ותושבי היישוב, במקום להבין שאני ילד עם קשיים רגשיים, במקום לנסות לקרב, דחקו אותי לפינה, לשוליים. אז התחברתי לשוליים, בכיכר ציון, לטיפוסים כמוני שיכולתי להסתובב אתם, ומהר הגעתי לסמים.

ש' – בכתה ח' נבקעו אצלי סדקים בקרח. התחלתי להתפרע, תמיד היו לי קוצים ולא יכולתי לשבת בכיתה כמו רובוטית הכותבת במחברת. הייתי צמאה לחופש שנגזל ממני כילדה. הידרדרתי. הייתי רבה עם אמא ובורחת מן הבית. גנבתי כסף ממנה כדי לקנות שטויות. נשרתי מבית הספר ושוטטתי. בגיל שלוש-עשרה הוזמנתי לשימוע בבית המשפט. נשלחתי למוסד סגור לעברייניות צעירות מאחורי סורג ובריח. זה היה מקום נורא מלא נרקומניות, מכורות לסמים, סוחרות בסמים, בנות שמכרו את גופן. כמעט כל יום - ניסיונות התאבדות של בנות. לו"ז קשה שכלל גם אימפריה של מקקי ענק בגודל אגרוף שהיו מטפסים עלינו בלילות. החשיפה לכל התכנים הנוראיים האלה, יחד עם התחושה שנגזל ממני חופש ילדותי, הפגישו אותי עם עולם האלכוהול, הסמים וחוסר הגבולות המוחלט.

ד’ – שקעתי בעישון, בסמים ובזולות בצפון הבניאס. במשך חודשים היינו צחוקים, מתרחצים ומנגנים.

ש' – כתבתי מכתב לשופט, שאני אחוזת פחד מהג'וקים השורצים בלילה ומכל מיני בנות מאיימות. וסך הכל מה כבר עשיתי? בסוף התחלתי לחשוב שאולי אני אשמה ועשיתי דבר רע. הייתי מדברת עם אמא בטלפון פעם בשבוע ופוגשת אותה פעם בשבועיים.

ד’ – התחלתי בסמים קלים ועברתי לסמים הכי קשים. לקחתי מכל הבא ליד ממה שיש בארץ.

ש' – אחרי ששוחררתי עם דיפלומה בעבריינות, שקעתי בשתייה. ביליתי בפאבים ואיבדתי ראש. הייתי שותה ושותה, ומתעוררת בבוקר ולא יודעת איפה אני. ואז באו גם הסמים.

ד’ – לא התרגשתי מכלום, חוץ מהורַי שלא רציתי לצער אותם, לכן ברחתי מן הבית, כדי לא לראות את עיניהם מלאות הצער.

ש' – כל ערב הייתי פוגשת אנשים חדשים ועוברת הרפתקאות חדשות. אז פגשתי את ד’, שהיה דמות מוכרת, והוא נכנס לחיי. נפגשנו הרבה.

ד’ – הכרתי בחורות רבות, אבל ש' היתה מיוחדת. היא כמוני ומדברת כמוני.

ש' – פתאום ד’ נעלם ואף אחד לא ידע לאן.

ד’ – נעצרתי על סעיפים: אחזקת סמים, סחר בסמים, שיבוש הליכי חקירה, תקיפת שוטר, הדחת עדים, העלמת ראיות. מגילה שלמה. אכן, את הכל עשיתי. הוכנסתי לתא קטן של אגף קטינים. תא מגעיל עם אנשים מגעילים. היה אתי בתא המעצר אחד שנעצר על דברים חמורים עוד יותר. אותו יהודי יקר הציע לי שנקרא תהילים והוסיף שבזכות זה נשתחרר הביתה. זה נשמע לי מצחיק, כי לא חשבתי שיש לאחד מאתנו סיכוי. בנוסף, הייתי בהתקף שחווים מכורים להרואין המכונה 'קריז'. זה דבר איום ונורא לגוף ולנפש, מרגישים כמו חולי נורא, כאבים נוראים, וממש על סף שיגעון. אך מה היה לנו להפסיד באותו תא קטן במצבנו. עשיתי הסכם עם הקדוש ברוך הוא, שאני מתחיל בדרך חדשה ולוקח על עצמי משהו (כמו שבת או תפילין) והוא מוציא אותי מהמצב הזה בשלום. בבית המשפט הכחשתי את הכל וטענתי שהסמים שמצאו עלי הושתלו אצלי. אבל הייתי במצב נורא של 'קריז'. התובעת כל הזמן העלתה עוד ועוד האשמות נגדי, שכאמור היו כולן נכונות. עורך הדין שהיה אמור להגן עלי, ישב וקשקש בסלולרי. בקיצור, נראה שהמצב היה אבוד מבחינתי ומצפות לי כמה שנים בכלא. אך הקדוש ברוך הוא ריחם עלי ולמרות הקרקס שהתנהל שם, השופט פסק לי רק תקופה קצרה של מעצר בית. לא האמנתי. זה היה ממש נס, מעל הטבע ומעל ההגיון.

עלי לציין שקצת לפני שעצרו אותי פגשתי את ש'. היא גם כן היתה אבודה, כל יום מעשנת סמים, מסתובבת כאילו אין לה מקום בעולם. המפגש בינינו היה תחילת החזרה לדרך המלך, שביל הזהב משאול תחתיות אל ד' ותורתו.

ש' – שוב נפגשנו. כמעט כל שבת ביקרתי אצלו בבית. הוריו לא היו רגילים לטיפוס כמוני, אך קיבלו אותי יפה.

ד’ – היו עוד דיונים בבית המשפט על כל שאר הסעיפים בתיק. לפני כל דיון לקחתי על עצמי עוד משהו, ועוד סעיף ירד. כך לאט לאט השתחררתי מסעיף נוסף בתיק נגדי, עד שנמחקו כל הסעיפים. ממש פלאי פלאים. אמא שלי אף פעם לא הטיפה לי מוסר ולא נתנה לי פקודות, אלא אמרה לי: בוא נברר יחד מה יצא לך מזה.

ש' – התרגלנו לחיים של ריקנות, לשחק בשטויות, בסמים ובאלכוהול, להסתובב עם כל מי שבא ולעשות כל מה שבא. אבל אפשר לצאת מזה. ד’ נגמל בכוחות עצמו מהרואין, 'סם המוות' ש 90% מתים ממנו, והנותרים יוצאים פגועים.

ד’ – כל אותו אורח חיים שהייתי בו קודם נראה לי בזוי, ילדותי. כמובן, היו לי עליות וירידות, אבל אמרתי לעצמי: אמשיך, אמשיך. ויתרתי על דמיונות. כן, דמיונות. סתם כלום. דמיונות. כאשר השפעת הסמים נגמרת, חוזרים למציאות השפלה. זה כמו ילד קטן שמתרגש מכל דבר קטן וכל פעם מחפש משהו אחר.

ש' – פתאום שמתי לב לכך שבעצם אני לא יהודיה. עוד קודם ידעתי זאת אך זה לא הטריד אותי, עד שהתחלתי לחזור בתשובה. אז כבר היה קצת מצחיק להיות חוזרת בתשובה לא יהודיה. תהליך הלימוד לגיור לקח כשנה. בראש חודש חשוון תשס"ו, זכיתי לעבור גיור. באותו ערב חגגו לי בת מצוה. היתי בת שבע-עשרה. קיבלנו על עצמנו לשמור על צניעות וגבולות בינינו. עברנו ממקום שאין גבולות למקום של תורה.

ד’ – אמא שלי היתה אומרת לי כל יום: אתה צדיק, וחכם גדול, אתה תצא מזה. היה לי קשה מאד, אך לא ויתרתי לעצמי: לא! אסור!

הגעתי למכינה והתחזקתי שם. הר"מ קיבל אותי באהבה, התלווה אלי כל פעם לבית המשפט וחילץ אותי מכמה שנות כלא שהמתינו לי. הסביר לי הכל בנעימות וחזרתי בתשובה.

בצבא לא רצו לשמוע עלי ונתנו לי פרופיל 21 בגלל התיקים במשטרה. נכנסנו למאבק. בעזרת המכינה ועוד אנשים טובים, אחרי שנתיים וחצי של מאבק הסכימו לגייס אותי לשיריון.

ש' – אז התארסנו והתחתנו.

ד’ – השינוי תלוי אם אכפת לך מעצמך. אל תעשה אידיאליזציה מסמים, כאילו הם מביאים התרוממות וכשרון. הטוענים כך, הם עצמם אינם מאמינים בזה. כולם יודעים שזה רע, כמו לרצוח ולגנוב. צריך ללמוד לוותר על סיפוקים מדברים קטנים.

ש' – להיות עבד ד' ולא רק שומרי חוק.

ד’ – להתרגש מתורה ומצוות ולא מהישגים חומריים.

ש' – התחלנו חיים יפים. התחלנו לפרוח. בעזרת ד' נעשה ונצליח.

אפשר להזמין את ד' להרצאה ולקבל ממנו תקליטור עליהם: פלא' 054-6313292