שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

עם ישראל - צאן בלי רועה? (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־20:43, 7 בפברואר 2018 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "'''צאן בלי רועה''' '''שאלה:''' יש לי הרגשה שאנו כצאן בלי רועה. בלי לרצות לפגוע באיש חלילה, אני מ...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

צאן בלי רועה

שאלה: יש לי הרגשה שאנו כצאן בלי רועה. בלי לרצות לפגוע באיש חלילה, אני מרגיש שאין לנו הנהגה מדינית ואין לנו הנהגה רוחנית. לכן, אנו מיטלטלים לכל עבר, דורכים במקום ולא מתקדמים. אני גם לא רואה רועה באופק.

מה יהיה איך נצא מהמיצר?


תשובה: לו יהי כדבריך שאנו כצאן בלי רועה. אך באיזה צאן מדובר? צאן אדיר, צאן מוכשר, צאן נפלא!

מי עשה את בניין הארץ המופלא הזה עד כדי ביסוס כלכלי עצום? - הצאן. ברור שיש אנשים רבים בעלי זכויות בזה, אך מי שפעל ועשה הוא - הצאן.

מי עשה את שיבת ציון? - הצאן. ד' ישלם את שכרם של כל המעוררים והמארגנים, אבל הכתובת השלמה היא - הצאן.

מי הקים את המדינה בלי לקפח אף אחד - הצאן.

ומי עשה את מלחמת השחרור? - העם. ושאר מלחמות ישראל? - העם! ומי החזיר את התורה לארץ ישראל? - העם.

הכל - העם!

על הפסוק "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל" (במדבר כד יז), מסביר אור החיים הקדוש שהמובן של שבט הוא קבוצה של אנשים, שמחוללת מפנה ומהפכה כמו אצל העמים. פעם איש יחיד מורם מעם "כוכב מיעקב" היה המושך קדימה, עכשיו זה "שבט בישראל", כלל ישראל.

רש"י מביא משל של חז"ל על מלך שכעס, הרס את הדיר, סילק את הצאן והגלה את הרועה. אחר כך המלך התפייס, בנה את הדיר והחזיר את הצאן. שאל הרועה שהוא דוד - כלומר המלך המשיח - מה אתו? השיב המלך שבוודאי הוא זוכר אותו (רש"י, תהילים ע א).

כי קודם כתוב: "כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה" (תהילים סט לו) כלומר סתם יהודים, ולאו דווקא דתיים, הם שפעלו לבניין הארץ, ישיבת הארץ וירושת הארץ. אחר כך "וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה" (שם סט לז), יבוא התור של יהודים יראי שמים, להתנחל ולשכון, ובסוף "למנצח לדוד להזכיר" (שם ע א), יבוא משיח.

הכל עשה העם. המנהיג שלנו הוא העם. ה"רבי" שלנו הוא העם, כלומר נשמת האומה. לכל אחד מישראל יש נשמה, ולנשמה עצמה יש נשמה, נשמת הנשמה, יש שורש הנשמה - שהיא נשמת כלל ישראל.

ודאי, אנשים גדולים פעלו מעשים גדולים ואנו חייבים להם הכרת טובה, אך אם הם לא היו כאן, ריבונו של עולם היה מוצא שליחים אחרים, כי הכוח, המרץ העוצמה, הגבורה, החכמה, המסירות, ההתלהבות - כל זה מן העם.

אותם גדולים פעלו מכוח העם, אותם גדולים היו שליחים נאמנים של עם, אותם גדולים חשו את החיים שבעם. הם קיימו: "צאי לך בעקבי הצאן" (שיר השירים א ח).

לכן אני אוהב אותך - העם שלי, אני מעריך אותך - העם שלי, אני מלא חרדת קודש - העם שלי.

העם - כלומר נשמת העם, השכינה השוכנת בעם, ומתוך כך העם ממש, העם הזה, עכשיו, הדור הזה, עכשיו (עיין מסילת ישרים סוף פרק יח).

היזהר ידידי שלא יקרה לך מה שכתוב: "נסעו מזה" (בראשית לז יז) ורש"י מסביר: "הסיעו עצמן מן האחווה".

נזכור היטב כי הכל מתחיל מ"אשר בחר בנו מכל העמים", נשמת ישראל, כלל ישראל, עם ישראל.