שיעורי הרב שלמה אבינר

ש: יצאה לאור מהדורה חדשה של ספר הרב אברהם יהושע השל. הוא לא היה קונסרבטיבי?

ת: לא. הוא היה אורטודוקסי, חוץ מכמה נקודות קונסרבטיביות. בצעירותו הוא למד בישיבה וקיבל סמיכה מהגאון רבי מנחם זמבה. אחר כך למד אצל יהודים חילוניים, אחר כל אצל רפורמים, אבל עזב אותם בגלל הזלזול במצוות ועבר לקונסרבטיבים ושם לימד כל חייו. אבל הוא שמר מצוות באופן שלם.

ש: האם לקרוא לו הרב?

ת: כיון שתלמידיו קוראים לו השל בלי תואר רב, אנו לא נעשה יותר מהם ונקרא לו השל.

ש: מה הוא אמר? הרב קרא ספריו?

ת: לא קראתי ספריו, יש לי דברים יותר טובים ללמוד, אך שמעתי על שיטתו מאנשים רציניים. יש מחלוקת בין פרשניו. הוא כותב בשפה מאוד יפה, וגם אחרי התרגום לעברית, זו עברית מאוד יפה. אז יש אומרים שהרטוריקה והשליטה על המילים כל כך מושלמת שהיא מטשטשת את התוכן, ובסוף הקורא שואל את עצמו: מה הוא אמר?

ש: אז נשאל: על מה הוא מדבר? מה מטריד אותו?

ת: החילון של החברה המודרנית, של ציוילזציה המודרנית. הוא מקבל את הניתוח של הסוציולוג מקס ובר Max Weber, על סוציולוגיה של הדת, Sociology of Religion, שהדת נעשתה מיותרת ובלתי רלוונטית, שאפשר לחיות חיים רוחניים מלאים בלי דת. לא שהחילון מכחיש את הדת, לא שיש לו קושיות על הדת, ויתכן שיש התגלות ומצוות, אלא מה אני צריך את כל זה, יש לי חיים שלמים רוחניים מוסריים שלמים בלי זה. כך הוא מסביר בספרו האל מחפש את האדם, God in Search of Man. הדת שקעה לא מפני שהוכחשה ,אלא מפני שהיא לא רלוונטית, משעמעמת, ואפשר להסתדר בלעדיה.

ש: וזה נכון?

ת: לא נראה. לאדם יש צמאון לד', והוא התרחק מן הדת מפני שיש לו קושיות שכליות, כמבואר ב"מאמר הדור" של מרן הרב קוק, ובמיוחד קושיות מוסריות, מה שנקרא "הכפירה המוסרית" בספר "אדר היקר". לכן הפתרון הוא העמקה באמונה ותיקון מוסרי.

ש: מה השל מציע?

ת: לחזור להתפעלות Wonder שאיבדנו. פה ניכרת ההשפעה החסידית הגדולה עליו. הוא היה ממשפחה חסידית, ומאד העדיף את תנועת החסידות.

ש: והוא לא צדק, הרי האדמו"ר האמצעי כתב "קונטרס ההתפעלות"?

ת: אין זה דומה! קונטרס ההתפעלות מדבר על התפעלות של המוח והמחשבה והלב מתוך התבוננות עמוקה. יש שם דברים מאוד עמוקים וקשים להבין, ורבי הלל מפאריטש הסביר את הקונטרס במילים יותר פשוטות.

ש: והשל אינו סובר שיש ללמוד ולהתעמק?

ת: לא שם הפתרון לפי דעתו, אדרבה ריבוי הידיעות גורם תסבוך Embarrassement of Knowledge, ולא נותן מפתח לבניית איכות של חיים. עודף ידידעות מביא לכך שכאילו יודעים את הכל, הכל ברור ופשוט, ומאבדים את תכונת ההתפעלות.

ש: מה זה סותר? אדרבה, מתוך התפעלות מתעמקים בחכמה?

ת: כך אמרו כבר פילוסופי יוון, שהראשית הפילוסופיה היא התפלאות. אבל אצל השל אין זה שלב התחלתי אלא תכונה מתמדת והחברה החילונית אבדה את ההתפלאות.

ש: מה פירוש תכונה מתמדת? אחרי שיש תשובה, אין כבר התפלאות?!

ת: לא כן סובר השל. וכן הפילוסוף הצרפתי הקתולי האקסיסטנציאליסטי גבריל מרסל Gabriel Marccel: על שאלה, מתוך סקרנות אינטלקטואלית, כאשר יש תשובה, נגמר הנושא; לא כן היא בעיה ,שמכניסה את האדם למעורבות, וגם אחרי שהוא פתר את הבעיה ,הוא ממשיך לחיות בתוך הבעיה, והוא נשאר נבוך. כך אצל השל, זו מבוכה פורייה, התפלאות שמושכת את האדם כלפי מעלה.

ש: השל היה אקזיסטנציאליסט?

ת: הוא טען שלא. אז נאמר שהיו אצלו נקודות כאלה.

ש: אם כן, לפי השל ,המיוחד שבאדם אינו האיטליגנציה.

ת: נכון. הוא אינו כמו הרמב"ם בתחילת מורה נבוכים. העיקר עבור השל הוא שהאדם מחפש משמעות ומתוך כך הוא מגיע לאמונה.

ש: זה נראה מאוד מעורפל.

ת: זה חוזר למה שהוא אומר על החילוניות, שמצמצמת אם האדם. לפי השל הדת היא מרד נגד הצמצום, היא מוציאה את האדם מצמצומו. בובר חיפש משמעות ביחסים בין אנשים. השל מחפש משמעות, לא ביחסים בין בני אדם ,אלא במה שמעבר לאדם, - בין האדם לאלהים.

ש: זה לא מיסטיקה?

ת: לא. השל לא היה מסטיקן, ששולל מציאות החיים. הוא הדגיש ש"הנביא ניבא בשוק", ולא בבית הכנסת או בבית המקדש, אלא תפקידו לנבא על פוליטיקה, על מלחמה, על מה שמתרחש בשוק.

ש: וגם הוא היה כזה?

ת: כן. היה מעורב בהרבה עניינים פוליטיים וציבוריים: תנועה לזכויות האזרח הכושי, נגד מלחמת וייטנאם, שיח יהודי-נוצרי ועוד.

ש: נחזור להתפלאות. מה פירוש התפלאות?

ת: ששום דבר לא מובן מאליו, שהכל חד פעמי. לא כמו המתודה המדעית שעסוקה במה שחוזר על עצמו, בשגרתי. והדת מדגישה את החריג. זה מה שחשוב לו: התגלות, התפלאות.

ש: אבל ההלכה היא כן קבועה וחוזרת על עצמה.

ת: לכן הוא חיפש את הפתרון בנבואה, שלדעתו היא ענין של פטוס, של להט עז. האלהים שלו הוא אלהים של פטוס.

ש: לא כמו הרמב"ם.

ת: אצל הרמב"ם יש גם פטוס. יש במשנה תורה ובשמונה פרקים במורה נבוכים, הרבה חלקים עם רגש פנימי עז מאוד. אבל המרב"ם מסביר שהשכל הוא מעל הכל. אצל השל, יש פטוס משני הכיוונים: מהאלהים לאדם ומהאדם לאלהים.

ש: לומר שלאלהים יש פטוס זה לא הגשמה באלהות?!

ת: השל אינו אנטרופומורפיסט, אבל יש באל אצלו גורם של פטוס, אך לא במובן האנושי. האלהים מחפש את האדם God in Search of Man.

ש: אבל למה אני צריך את כל הפטוס הזה, אם אדם מקיים מצוות, אז יש לו דבקות בד'?!

ת: כן. כך כתוב במסילת ישרים פרק א. לא כן תפיסת השל את ההלכה, שהיא מאוד מסובכת ומורכבת. כאמור הוא מקיים את ההלכה, אבל אינו מוצא בה פתרון חד וחלק לבעיית האדם האנושי. זה לא כמו מרן הרב קוק שמסביר שבכל הלכה גנוזים סודי סודות, כגון באורות התשובה, על מיליוני אידיאלים שיש בכל מצוה. אך השל לא עסק ברזי תורה.

ש: גם הגרי"ד סולוביצ'יק לא עסק ברזי תורה, ובכל זאת לא היה לו יחס מסובך להלכה?

ת: נכון. אך הוא מסביר באריכות בספר איש ההלכה את המבנה הלוגי הפנימי של ההלכה. על כל פנים, להשל יש איזה קושי עם ההלכה, לכן יש לו פתרון ,שגם אחרי ההתגלות יש תהליך של הבנה מתמדת של המקרא. Continuous Understanding of the Bible.

ש: זה דומה לקונסרבטיבים.

ת: קצת. הרפורמים אומרים שהתורה שבכתב אינה מן השמים. הקונסרבטיבים אומרים שתורה שבכתב היא מן השמים - היום רק חלק אומרים כן, - ותורה שבעל פה לא. ואנו אומרים שגם היא מן השמים.

ש: אבל גם אנו אומרים שתורה שבעל פה היא יצירה של החכמים...

ת: כן. אבל מתוך השראה אלהית והדרכה אלהית מתוך השכינה ששוכנת בנשמת האומה, כמו שמסביר באריכות מרן הרב קו. אך השל אינו מקבל את זה. לכן הוא כתב ספר עבה שנקרא תורה מן השמים, ושם הוא טוען שזו היתה מחלקת תנאים, שלפי רבי עקיבא הכל ניתן מן השמים כולל הפירושים של תורה שבעל פה, אבל לפי רבי ישמעאל, דיברה תורה כלשון בני אדם, כלומר השכל האנושי מתמיד בהבנת המקרא. כמובן, אלו דברים שאין להם שחר. בסיכום הוא גם מקבל את ההלכה וגם יש לו ביקורת נגד מי שמפריז בחשיבותה של ההלכה. הוא נגד "הלכיסטים", Religious Behaviourism.

ש: שאלה אחרונה: הוא היה ציוני?

ת: כן. הוא תפס את ההיסטוריה במשמעות דתית. לדעתו זה דור של ישועה וגאולה ,וזו חובה לעלות לארץ. הוא מאוד רצה לעלות , אך באוניברסיטה כאן חסמו אותו ולא רצו לתת לו תפקיד. בעיניהם הוא לא היה מספיק אקדמי אלא יותר מדי דתי וחסידי. אחרי מלחמת ששת הימים, הוא מאוד רצה לעלות. הוא אמר בשם רבי מנחם מנדל מקוצק: אם אתה רוצה לקדש אשה ואומר לה: הרי את מקודשת בלי לומר: לי, אין לזה שום ערך. כך לגבי הציונות, אם אדם מדבר עליה הרבה, אך לא אומר: לי, אין ערך לציונות שלו.

ש: הוא היה קשור לרבי מנחם מנדל מקוצק?

ת: כן. אמרנו שהוא גדל בבית חסידי, ואהב והעריך במיוחד בקוצק את הנטיה הפנימית הנפשית, הכנה העצומה והשאיפה לאמת. יש סיפור על רבי מנחם מנדל שהלך מעיר לעיר לחפש מקום לגור. כאשר בא לקוצק אנשים שהתנגדו לו זרקו עליו אבנים. הוא אמר שתושבי העיר מוצאים חן בעיניו, כי יש להם מסירות נפש למען דבר שנראה להם אמת. עיר שזורקים בה אבנים, זאת עיר. ונשאר לגור שם. הוא לא חיפש כבוד. להיפך, הוא העדיף אנשים שמאמינים בדרכם, עד כדי מלחמה, מאשר זיוף של כבוד חיצוני.

• פורסם בשאילת שלמה 617

==

==