שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

חי הוא גואלנו

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־23:02, 14 בפברואר 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן " == חי הוא גואלנו == [הרב שלמה אבינר] '''שאלה:''' יש רבנים האומרים שלא תהיה נסיגה. כידוע, ביחס ...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

חי הוא גואלנו

[הרב שלמה אבינר]


שאלה: יש רבנים האומרים שלא תהיה נסיגה. כידוע, ביחס לפינוי חבל ימית, נאמרו אותם הדברים וגרמו משבר. אם כן, מניין הביטחון שלא תהיה נסיגה? אולי זה מהלך אלהי וכך צריך להיות?


תשובה: האמירה "לא תהיה נסיגה" אינה מילת קסם הפועלת באורח מאגי. לא די שמועטים יגידו זאת, אפילו רבנים, אלא צריך שהעם יגיד זאת. על פי רוב, עם אינו אומר דברו בבת אחת, אלא אידיאל מתחיל ממעטים ומתפשט לאיטו באומה. בהתחלה, חשבו למשוגע את מי שאמר שתקום מדינה. אך הרעיון התפשט לאיטו ואכן עתה יש לנו מדינה.

ב"ה, איננו לבד, ריבונו של עולם הולך לפנינו ומחולל נפלאות בתחיית האומה שאין להן אח ורע: בניין הארץ, קיבוץ גלויות, הקמת המדינה, ניצחונות הצבא, איחוד ירושלים והחזרת התורה לאכסניה שלה. אבל ההנהגה האלהית פועלת כפי הכנת המקבלים. ד' משיב הרוח ומוריד הגשם, אבל אם לא זרעת, לא יהיה לך יבול. כך היה בזמן בית שני, שד' הודיע: "רני ושמחי בת ציון! כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאום ד'" (זכריה ב יד). אך זה לא קרה, מסביר רבי יהודה הלוי, כי העם לא נענה לקריאה לחזור לארץ. "כי העניין האלהי אינו חל על האדם כי אם לפי הכנת האדם - אם מעט מעט ואם הרבה הרבה" (כוזרי ב כד). היתה אז החמצה היסטורית נוראה.

ב"ה, בימינו לא היתה החמצה, נענינו לקריאה לשוב לציון, ובחסדי ד' הגדולים נגאלנו. באופן כללי, לא החמצנו, אבל פה ושם החמצנו את המתנה האלהית של סיני וחבל ימית, החמצנו את האמירה האלהית שלא תהיה נסיגה, אטמנו אוזנינו משמוע. הפעם, בע"ה נזכה לקיים: כל אשר דיבר ד', נעשה ונשמע, ונזכור כי חי הוא גואלנו.


שאלה: אולי אין לנו להילחם בעד חבל קטיף. הרי המצב הרוחני והמוסרי של עם ישראל בשפל, ושמא בגלל זה אנחנו נענשים. לאחר חטא המרגלים, התורה מספרת על חטא המעפילים שרצו לעלות לארץ, אך זה היה נגד רצון ד' ולכן נענשו. אולי גם כעת ד' מואס בישיבתנו בארץ, וכל מאבקנו בטעות יסודו.

תשובה: כמה שם רע הוצאת על ד' ועל עמו! כבר מאה ועשרים שנה עם ישראל בונה את ארצנו מתוך מסירות נפש של עלייה, התיישבות וצבא וזה נקרא שפל מוסרי?! כבר מאה ועשרים שנה ריבונו של עולם עושה גאולה לעמו בנסים מופלאים, הכל צומח, הכל פורח, וזה נקרא שד' מאס בנו?! אלא שיש סיבוכים ובעיות. מעולם לא הובטחנו שהכל ייפתר ביום אחד. צריך אמונה וסבלנות. "מי שמע כזאת, מי ראה כאלה? היוחל ארץ ביום אחד, אם יולד גוי פעם אחת? כי חלה גם ילדה ציון את בניה" (ישעיה סו ח). לעיתים לידה כרוכה בחבלי לידה, אבל ב"ה יש לידה. "האני אשביר ולא אוליד יאמר ד', אם אני המוליד ועצרתי אמר אליך" (שם ט). כי חי הוא גואלנו.


שאלה: האם איננו מתרכזים יותר מדי בארץ ישראל ומזניחים נושאים חשובים לא פחות, איננו יוצאים להפגנות על חילול שבת, מכירת חזיר או חסרון צדק חברתי?


תשובה: צודק! יש להילחם בכל החזיתות גם יחד, שבאמת כולן אינן אלא חזית אחת למען ד' ועמו ישראל. נכון שארץ ישראל שקולה כנגד כל התורה כולה, אך אין זה פוטר אותנו מכל התורה כולה אלא מזרז אותנו לכל התורה כולה. לכן אל לנו להרפות מחזית ארץ ישראל אלא להוסיף חזיתות אחרות. מעלין בקודש ואין מורידין. אל לנו לחשוש שאין לנו כוח, שהרי חי הוא גואלנו.


שאלה: העם ברובו תומך בתכנית הפקרת חבל קטיף, לפי דברי ראש הממשלה. לכאורה איננו יכולים להיאבק נגד רצון העם. העם עייף והתקשורת משפיעה מאד בעניין זה, אם כן, כל מאבקנו לשווא.

תשובה: בוודאי כל מה שאנו עושים הוא עם עמנו ולא נגדו חלילה. אך כל ההסטוריה העולמית וההסטוריה הישראלית מלאים מזה שמיעוט הכריע מהלכים כבירים. גם קום מדינת ישראל היה פרי של מיעוט עם ישראל. מלבד זאת אין זה נכון שהעם עייף, זאת ראינו במבצע חומת מגן. אלא ראש ממשלתנו הוא העייף. אין זה נכון שתקשורת ההמונים קובעת, תקשורת בין-אישית הנה חזקה יותר, זאת ראינו במבצע פנים-אל-פנים. מיעוט חמוש ברוח אינו חושש ממספרים. במיוחד שהרוח שלנו, היא רוח ד' אשר על האומה, כי חי הוא גואלנו.


שאלה: אולי עלינו להציע חלופה לתכנית ההתנתקות? איננו יכולים להיאבק בלי להציב פתרון אחר, אולי צריך להתפשר, לוותר במקום מסוים על מנת להרוויח במקום אחר, כגון לעקור יישובים מבודדים כדי להשאיר את שאר היישובים בשליטה ישראלית.

תשובה: בוודאי יש לנו חלופה, חלופה מצוינת: ארץ ישראל לעם ישראל! איננו כובשים את תימן ולא את מרוקו, רק חוזרים לארצנו. מה רע ברעיון הזה, שאנו מחכים להגשמתו כבר אלפיים שנה? ארץ ישראל לעם ישראל! זה רעיון מוסרי, דתי, לאומי, אלוהי ומאד מציאותי. אלא מה, יש שכנים בתוכנו שמציקים. כך הוא בכל מדינות העולם. בצרפת יש בין שמונה מיליון לשנים עשר מיליון ערבים. אז מה? לא בגלל זה יסוגו מחלק מארצם! בצרפת ובארצות הברית יש יותר נרצחים מאשר בארץ ישראל. נכון שיש טרור, אך יש דברים לאין ערוך גרועים יותר, ולא משבשים בגללם את כל המערכות, כגון תאונות דרכים, 600 הרוגים לשנה, או עישון סביל, השנה 1500 מתים. צה"ל נלחם באופן מופלא במסירות נפש נגד הטרור, וזכות זו גם נזקפת לראש ממשלתנו, ואם יתן הוראות מתאימות, צה"ל יוכל להילחם טוב עוד יותר. אין לנו להיבהל מהטרור אנו חוזרים לארצנו, וחי הוא גואלנו.


שאלה: הא מותר למסור לשליטה ערבית חלקים מארץ ישראל שאינם מיושבים כעת על ידי יהודים?

תשובה: איזה רעיון אווילי! אדרבה, יש לנו למסור ליהודים חלקים שאינם מיושבים כדי שיתיישבו בהם. יש לנו שלוש מצוות: עלייה, התיישבות וירושה - כלומר, ריבונות ישראלית. אם איננו מקיימים מצוַת התיישבות, אין זו סיבה חלילה לבטל מצוַת ירושה, אדרבה יש להוסיף, כי מעלין בקודש ואין מורידין, כי חי הוא גואלנו.


שאלה: האם מפלגה ההולכת בדרך ד' צריכה לעזוב ממשלה הפועלת נגד רצון ד', מפקירה את התורה ואת ארץ ישראל, או שמא עדיף להישאר כדי לשמור כוח?

תשובה: השיקול עבור מפלגה של יראי ד' אם להיות בממשלה או בחוץ הוא שיקול מעשי: איפה היא מועילה יותר - בפנים או בחוץ. גם כאשר המצב אינו כולו טוב, אין זו סיבה לעמוד מנגד, אלא יש להתאמץ כדי לתקן מה שאפשר לתקן. על פי זה, בנסיבות רגילות, עדיף להישאר בממשלה. אך בנסיבות העכשויות, כוחה של מפלגה יראת ד' בתוך הממשלה הנו מועט ביותר, ויחד עם זה היא מחלישה את רוח האומה בהיותה שותפה למהלכים נוראים. לעומת זאת, כאשר היא יוצאת, היא מרימה את הרוח, ופותחת אפשרות להיאבק ולרומם את רוח האומה מעלה מעלה, וזה ודאי עדיף מאשר מעט הרוח, כי עוצמתנו אינה הכוח אלא הרוח. כי חי הוא גואלנו.