שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

האם פרחה הגפן

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־16:05, 15 בפברואר 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

האם פרחה הגפן

[הרב שלמה אבינר]


"נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פִּתַח הסמדר הנצו הרמונים, שם אתן את דֹדַי לך" (שיר השירים ז יג)

נראה אם הארץ החלה לצמוח. האם הגענו לשלב ההבטחה של "אשים מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים" (ישעיה מא יח)? נצא לראות, האם כבר זכינו לנבואת "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (יחזקאל לו ח)? אנחנו מתחננים לריבונו של עולם, רוצים לחזור לארץ, לשדה, לאדמה, למושב, לקיבוץ, לכפר ולמושבה. לחזור לארץ ישראל. הרי זה הסימן הידוע: "אמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא'" (סנהדרין צח א). מסביר רש"י: "כשתתן ארץ-ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה מזה" (שם). הגאולה, ימות המשיח, מתחילה בזה שהארץ נותנת את פירותיה. בשנת תרמ"א התחילה הארץ להניב פירות לבניה החוזרים. קץ הגלות התחיל לפני קצת יותר ממאה שנה. עם ישראל מחכה שהארץ תתן פירותיה: "נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים". על הגלות נאמר: "אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה" (ירמיהו ח יג), אנו קוראים זאת בהפטרה של תשעה באב. פעם הזכיר רבנו הרב צבי יהודה פסוק זה בתשעה באב (הפטרה), בכה ואמר: עכשיו יש ענבים בגפן ויש תאנים בתאנה. עכשיו הגענו לכך ש"פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים".

"שם אתן את דודי לך". ריבונו של עולם עונה: שם אתן לך דודים, שם בארץ-ישראל. התשובה הגדולה של עם ישראל, ההתחברות הגדולה בין ריבונו של עולם ועם ישראל היא בארץ ישראל (אורות התשובה יז א), אחרי שפיתח הסמדר והנצו הרימונים, "שם אתן את דודי לך".


"התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח, קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך" (שם ב יג)

"התאנה חנטה פגיה". עדיין אין תאנים, אלא פגים, תאני בוסר. הדברים עדיין אינם שלמים. "והגפנים סמדר", הסמדר גם הוא ענבי בוסר. רש"י מסביר: "כשנופל הפרח והענבים מובדלים זה מזה וניכרים כל ענבה לעצמה קרויה סמדר. כל העניין הזה, לפי פשוטו, לשון חיבת פיתוי, שבחור מרצה את ארוסתו לילך אחריו כן עשה לי דודי". המשל הוא, הבחור המזמין את ארוסתו לטיול. "בואי", אומר הוא לה, "אין זה הזמן להישאר בבית. חלף החורף. יש אוויר צח בחוץ, ציפורים וניצנים. התאנים חנטו והגפנים סמדר". הנמשל הוא ריבונו של עולם האומר לנו: "בואו, בואו". כלשון רש"י: "'התאנה חנטה פגיה'. הגיע זמן של ביכּורים ליקרב שתיכנסו לארץ. 'והגפנים סמדר'. קרב זמן נסכי היין". "בואו לארץ ישראל", כך אומר ריבונו של עולם. בעם ישראל היו אנשים מיואשים, בקושי מאמינים. "וחמושים עלו בני-ישראל מארץ מצרים" (שמות יג יח). יצאו רק אחד מחמישה (רש"י שם). ארבעה מתוך חמישה לא זכו לצאת, כי לא האמינו בגאולה. שמונים אחוז נשארו שם. גם בימינו רק עשרים אחוז מעם ישראל מבינים שהניצנים הנצו ונמצאים בארץ. שמונים אחוז אינם מאמינים כל-כך, ונשארים בגלות. ריבונו של עולם מעורר ואומר: "בואי, יש כבר התחלה, החל האביב": "קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך". בפסוק כתוב: "קומי לכי". לפי הקרי יש לקרוא: "קומי לָך".


"אחזו לנו שועלים שֻעלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר" (ב טו)

בכל זאת מתעוררת בעיה. יש בעם ישראל יהודים שמחבלים. מחבלים קטנים – אנשים קטנים, קטני אמונה, קטני מבט, קטני חכמה וקטני דעת, קטנים והרסניים. "אחזו לנו שועלים", שועלים המקלקלים את הכרמים, את כרם ישראל. "וכרמינו סמדר", הכרמים שלנו הם עדיין סמדר, חלשים, רק בראשיתם, וזאת הבעיה. אם כרם ישראל היה חזק, אם היינו בגאולה השלמה, מי יכול היה נגדנו?! אך הכל בתחילת הדרך, הוא רק סמדר, לכן יש שועלים קטנים שמחבלים.

יש שועלים ממינים שונים. יש שועלים מצרים, יש שועלים יהודים, יש שועלים אמריקאים, יש שועלים רוסים, יש שועלים ערבים.

שועלים רבים היו לנו בהיסטוריה שלנו. היו שועלים גדולים כמו היטלר, והיו שועלים קטנים, כמו ערפאת, הוא מין שועל מודל קטן לעומתו. יש גויים שועלים, שועלים אמריקאים אלגנטיים ויש גם יהודים שועלים. שועל הוא בעל-חיים ערמומי אבל פחדן. גם בתוך כל אדם יש שועלים אישיים פנימיים, אלה היצרים שלפעמים הם הורסים את הכרם – הכרם הלאומי, או הכרם הפרטי. הכרם מועד לפורענות בעיקר כשהוא סמדר. כמו שכתוב בפרק הקודם: "בני אמי נחרו בי שמוני נטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי" (א ו). אבל אין צורך לדאוג, כאשר הכרם יתחזק, אין שועל שיצליח לפגוע בו. כאשר יצאנו ממצרים היינו בבחינת בוסר, לכן היו בעיות כה רבות, וגם כיום אנו בבחינת בוסר. יש היגיון לחכות שכולם יהיו צדיקים ורק אחר כך יבנו את המדינה, אך לא תמיד אפשר לחכות. הרבי מבלז פגש את הרב נתן רענן, חתנו של מרן הרב קוק, ואמר לו: "כל היהודים שרצינו לעשות מהם צדיקים לפני שיעלו לארץ ישראל, עלו בכבשן האש". אי אפשר לחכות. המדינה היום היא בבחינת פג, היא בוסר וסמדר. אנשים שאינם צדיקים מופלגים בתורה, וגם לא בארץ ישראליות, ולפעמים גם אינם צדיקים מופלגים בערכי חול, הם שמנהיגים אותה, אך גם הם בסופו של דבר "נתנו ריח", גם מעשיהם נותנים ריח טוב לקדוש ברוך הוא. בוסר אינו עץ סרק. לעץ סרק לעולם לא יהיו פירות. בוסר בסופו של דבר יהיה לפרי טוב, רק צריך להיאזר בסבלנות, לכן הבוסר יקר מאוד וריחו טוב ומספיק כדי שריבונו של עולם יגיד לנו: "קומי לכי לך".