שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

אין לי עם אחר (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־11:58, 17 במאי 2018 מאת Maale (שיחה | תרומות)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

שאלה: נמאס לי סופית מהמדינה הזאת ומהממשלה הזאת! זו ממשלת שמד, הבוגדת אידיאולוגית ביהדות, בהתנתקות טוטאלית מהאמונה, מהארץ ומהלאומיות. הציונות היא לאומיות מזויפת. בצעירותו, רצה הרצל רצה לנצר את עם ישראל ולא עלה בידו, אז הוא המציא את הציונות. את הציבור הלאומי-דתי שלנו מכים מכל צד. אנו מוסרים את הנפש בצבא - מכניסים לנו בנות ורוצים לפרק את יחידות ההסדר. אנו בונים יישובים חוקיים מאושרים שבהם אנו גרים תוך נטילת סיכון על עצמנו - רוצים לגרש אותנו. אנו חוטפים מכות תוך כדי הפגנות שקטות - ועוד אומרים עלינו שאנו אלימים. אנו מושמצים יומם ולילה - ועוד אומרים עלינו שאנו מסיתים. הקיצור, מאשימים את הציבור הלאומי-דתי בכל הצרות שעוברות על המדינה. אם כך, אני מוותר על הממשלה האנטישמית הזאת, אני נותן גט פיטורין למדינה המנוכרת הזאת ואני עוזב את הצבא הזה. שיסתדרו בלעדי.

תשובה: קודם כל, לא כתוב בתורה "לאומי-דתי". כתוב: עבודת ד', כתוב: עם ישראל, כלומר עם ישראל כולו. לא מטריד אותנו מה טוב לציבור הלאומי-דתי, אלא מה שטוב לכלל ישראל, מה שיעזור לעם ישראל, מה שיוסיף עשיית רצון ד'.

לגופו של עניין, ודאי שמעת מאה פעמים שהגאולה קמעה קמעה. אז נחזור על זה יחד בפעם המאה ואחת, אולי הפעם ירווח לנו: "כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קימאה קימאה. כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת, מאי טעמא? כי אשב בחושך, ד' אור לי. כך בתחילה: ומרדכי יושב בשער המלך. ואחר כך: ויקח המן את הלבוש ואת הסוס. ואחר כך: וישב מרדכי אל שער המלך. ואחר כך: ויצא מלפני המלך בלבוש מלכות. ואחר כך: וליהודים היה אורה ושמחה וששון ויקר" (ירושלמי, ברכות פ"א ה"א דף ד ב).

לא הכל בבת אחת! אור וחושך משמשים בערבוביא, ולאיטו כובש האור את דרכו. לפעמים, באורח זמני, גם החושך מנצח.

כך כותב רבי אלעזר אזכרי בפירושו על הירושלמי: "ולא הזכיר הצער שבינתיים, והיינו קדרותא דשחרא, דלא מנו אלא האורות הלוך וגדל" (פירוש בעל ספר חרדים שם).

באמצע התקדמות האור יש גם משברים ונפילות. אחרי שמרדכי ישב בשער המלך, נגזרה גזרה נוראה להרוג ולהשמיד את כל היהודים, אנשים נשים וטף. במשך אחד עשר חודשים ריחף צל המוות מעל ראשינו ומרדכי ישב בשקו ובתעניתו - וזה נקרא גאולה קמעה קמעה! וכולנו החזקנו מעמד! אתה מפונק עתה. קיבלת מדינה על מגש כסף ועל כל קושי אתה צועק: אוי ואבוי! אתה צריך פרופורציה! פרספקטיבה! סבלנות! נכון שבנית קצת. יישר כוחך. אבל לא בנית את הכל. אתה רגיש, נעלב בקלות. שכחת שיש להתחזק לכל אורך הדרך.

שְׂמַח שיש לנו עם, שיש לנו מדינה, שיש לנו צבא. כאשר יצאנו ממצרים נהיינו לעם. ועתה שוב נהיינו לעם. יש עם! אל תאמר: אנחנו העם והם לא! הם ערב רב! אנטישמים! לא כן, כולנו עם! אור חדש על ציון: עם! מעתה, כל מה שאנו עושים, אנו עושים עם העם שלנו, עם המדינה שלנו.

ודאי יש צרות ויש בעיות. ודאי יש קלקולים בדת ובלאומיות, בחינוך ושבת, בכשרות ובטהרת המשפחה, ולא מהיום. אנו זוכרים גזיזת הפאות של הילדים מתימן ואנו זוכרים את אלטלנה, ועוד משברים ונפילות. נכון, לצערנו חלק מעמנו עדיין לא קרוב דיו לתורה ולארץ, בשוגג ובמזיד, באונס וברצון - אבל זהו העם שלנו, לעד ולנצח נצחים, ויחד אתו נחזיק מעמד וננצח.

אל תקטרג על עמנו! זכור שעל זה ננזף אליהו הנביא, אף שבזמנו המצב היה קשה ומסובך לאין ערוך מבימינו. קרא עוד פעם אגרת קידוש השם לרמב"ם כיצד ננזפו בגלל קטרוגם על עם ישראל: משה רבינו, אליהו הנביא וישעיהו הנביא.

בשנת חייו האחרונה, לפני שעלה למרומים, נהג רבנו הגדול הרב צבי יהודה קוק בכל מוצאי שבת לדבר על משה רבנו היורד מהר סיני ומוצא את עם ישראל רוקד מסביב לעגל הזהב, אבל אין הוא אומר שנמאס לו, איננו מתייאש, אלא מתפלל עבור העם ואומר: "אם לא, מחני מספרך אשר כתבת", אני מוותר על העולם הבא שלי. אמר רבנו: בשביל זה, היה צריך עצבים של ברזל! רוצה לומר: יבואו ימים שתצטרכו אתם עצבים של ברזל! עצבים של ברזל עבור עם ישראל.

ברוך ד', קם לתחייה עם ישראל! אל תדבר כאילו אנו קבוצה קטנה, אנו כל עם ישראל! מעתה, גם כל דבר טוב שאנו פועלים, איננו פועלים לבדנו אלא דרך עם ישראל ומדינת ישראל. נכון שהמצב קשה, אך צריך סבלנות. סבלנות אינה ויתור! איננו מוותרים על מאומה! נעשה ככל כוחנו למען כל הארץ כולה! כל התורה כולה! כל עם ישראל כולנו! כולנו יחד!