שיעורי הרב שלמה אבינר

כל מה שגדולה תעופת הקדושה של הרצון הקדוש של הצדיק האמיתי, כך פועלת נשמתו הרבה לטובה על העולם כולו, וכל הברכות והטובות שהוא מצייר ברעיונו, וקל וחומר כשמבטאם בשפתיו שיבואו לעולם, מגלים הם את פעולתם לטובה בגניזה אשר תגלה בחזון לנאמני רוח, הדבקים באמונת רועי ישראל בתכונתם התמימה.

ישנם צדיקים גדולים כאלה, שהם למעלה מכל שורש הדינים, ועל כן אינם יכולים ללמוד שום דבר הלכה. וכשהם מתגברים על טבעם ועוסקים בעומקא של הלכה, מעלים למעלה גדולה לאין חקר, והם ממתקים את הדינים בשרשם.

כשהצדיק האמיתי מספר בשבח עצמו, מתמלא הוא אז ענוה גדולה מאוד.

ישנם צדיקים שעבודתם היא בדרך השכל והמחקר והם מלאים חכמה והגיון, ואינם יכולים לסבול עבודה פשוטה של הֶרְגֵּשׁ פשוט שאין לו שורשים בשכל ברור. וישנם להפך, צדיקים כאלה, שכל מדתם היא רק ברגש פשוט, ואינם יכולים לסבול שום נטיה של חקירת השכל. וכל אחד מהצדיקים הללו, יש לו אנשים רבים שהם בני גילו, וצריכים לדרוך בדרכי עבודתו. אמנם, העוסקים בעבודת השכל, מתוך שהשכל הוא יותר גדול מהרגש, מכירים הם את מהותה של עבודת הרגש, ואף על פי שהם יודעים לפי תכונתם שעבודה זו לבדה אינה מספקת, מכל מקום לא יבזוה...

ישנם צדיקים שצמאים הם מאוד להתגלוּת אור אלוהים בלבבם וחפצים הם להגות את השם באותיותיו כדי להתמלאות מזיוו, אבל שבים הם לאחור מפני שהם יודעים שאי אפשר שֶּׁיִּגָּלֶה להם אור גדול זה כי אם במקדש שיבנה במהרה בימינו. להשקיט מעט את צערם, מזכירים הם לפחות את השמות [המורשים] להזכיר בלא כינוי והקטנה בעת שמדברים הם בדבר התגלות האלוהות שבהם וקוראים בשם אלהים בלא חילוף האותיות הרגיל להאמר ולהכתב: אלקים, וכותבים שם ההוי' בקדושה במקום הצורך, ולפחות שם אדנ' כמו שהוא, ואינם יכולים להסתפק בסימונים הנהוגים להכתב בהם השם כמו האות הד' או הה', כי שואפים הם ומשתוקקים לגילוי היותר אפשרי של האור האלוהי בכל ענין.

אף על פי שאין המדות מתמתקות לגמרי, אין צריך בעל הרוח הגדול לעזוב את דרכו הגבוהה, וסוף כל סוף שעל ידי ההארה העליונה מתמתקות גם כן המדות היותר רעות, וקל וחומר שאין להשבית את שמחת הנשמה מפני כל דאגה של מעשים שהם נסבכים. והעיקר להיות זהיר מכל מה שהוא בבירור דבר רע ומכוער, וממילא ישמר גם כן מכל ספק. אבל חלילה שהדאגה על דבר הספקות תשבית את נועם שמחת ההארה העליונה, שעל ידי חשכת הדאגה עלול הוא ליפול בכמה [מהמורות] של ספקות יותר ויותר ממה שכח הזהירות יוכל לשמור אותו בהיותו עטוף בדאגה. ולעולם צריך להיות בטוח בד' שישמור רגליו מלכד.

מי שנשמתו גבוהה הוא צדיק בעצם, אשר אם יפול נפילות רבות, לא תשונה עצמיותו והוא צריך לשוב ליסודו, וביחוד שסיבות הנפילות אינם בנפש טהורה כי אם שגיאות בחוקי הענוה [ממעט ממנה] עיתו הרוחני, ושגיאות בחוקי הענוה מביאים לפעמים לידי גאוה שפלה, אבל סוף סוף יזכך הכל, ושבע יפול צדיק וקם.

מה שחסר לצדיקים הכח הקטן של הבינוניים, זו היא מעלה גדולה להם, כדי שימצאו תמיד בנפשם הכרח פנימי לעלות דוקא במעלה העליונה, כי אם לא [---] יוכלו לרדת עד הדיוטה התחתונה, ואם היו יכולים להיות בינוניים לא היו מזורזים כל כך.

כח המדמה של הצדיק הוא מלא חכמת אמת, ופועל פעולות ממשיות בעולם, כי החכמה והגבורה מתאחדים בו.

הצדיק שהוא טוב בעצם, יפעלו דבריו ורעיוניו רק לטובה, וגם אם לפעמים מלא זעם, לא יפעל להרע, מפני שהרעה אינה לפי רצונו האמיתי.

לפעמים צריך הצדיק ללמוד הרבה ולהתפלל הרבה, ולפעמים די לו בשיעור מועט מאוד, שיבטא על ידם את אמתת נקודת שאיפותיו הקדושות. ולפעמים צריך הוא להיות רק חושב ומרגיש, ומתעלה אז מכל מבטא ודבור.

היצר הרע מסית את האדם לאחוז במשהו קטן ביותר, ואם רואה הוא שהאדם ראוי הוא לאיזה מעלה גדולה הוא משיא אותו למעלה קטנה, כדי לאבד ממנו המעלה הגדולה. על כן לפעמים מסית היצר הרע את הצדיקים הגדולים שילמדו הרבה, רק שלא יתבודדו במחשבות עליונות, כי המחשבה העליונה היא היותר שלמה מכל התורות הנלמדות בפה. --- ואפילו בבינונים מזדמן הדבר, שבעת שהוא מוכן להיות מתעלה על ידי רעיונו להזרחת דרך של תשובה, כשרואה שאין במה להטרידו הוא מטרידו בטרדת לימוד.--- על כן צריך החכם להיות עיונו בראשו ולהשכיל בכל ענין מה שאפשר להמשיך ממנו מעלה יותר עליונה - אל יניח את עצמו להסתפק בדבר קטן.

צדיק אמיתי רואה את העולם בגדולתו, על כן יוכל לספר לפעמים גוזמאות גדולות, שהן אמיתיות לפי בחינת השקפתו על המציאות, שהיא ההשקפה האמיתית באמת. מה גדלו מעשיך ד' מאד עמקו מחשבותיך.

הצדיקים צריכים להשתדל שיהיו בריאים וגבורים ברוחם ובגופם, ואז מתגבר בעולם רצון הצדק.

עיקר עבודתו של הצדיק היא להיות חפץ בָּאֱמֶת בתוכיות נשמתו, ובהתגלות הצדק בכל העולם כולו. הצדיק האמיתי חושב תמיד לטובת כלל המציאות, ואיננו מוריד את עצמו מהמחשבה הכללית הגדולה משום מניעה שבעולם, והוא מישב תמיד את כל הסתירות הנמצאות על מחשבה גדולה זו, --- ועל ידי החישובים הללו מעלה הוא את המציאות בכללו לעילוי גדול מאוד.

הצדיקים הגדולים מרגישים תמיד בלבם את הצער של כל העולם כולו, שהוא מצטער הרבה בכללותו על כל קלקוליו, וכל החיים וכל האדם וכל פרטים הברואים שרויים הם בצער גדול מפני הקלקולים שקדמו. והנקודה היותר שורפת שבתוך צער זה, הוא הצער הגדול של כנסת ישראל, שאין חקר ושיעור לגודל צרתה ומכאובה, ואין קץ ותכלית לייסורים החומריים והרוחניים של הגלות. ומתוך עומק הצער הזה המושרש בלבבם של הצדיקים, הנם נדכאים עד אין שיעור וערך, ומתוך דכאותם אינם מקבלים שום שמחה ושום תנחומים מכל דבר שבעולם, כי כל מיני שמחות שבעולם אינם מספיקות כלל להפיג את הצער הגדול הזה. ומתוך שאי אפשר כלל שיסבול אדם יגון נורא כזה שבתוך לבבם של צדיקי אמת, מפני צער העולם וצער השכינה שהיא כנסת ישראל, על כן הם מוצאים תנחומים בשמחת השגת התורה, בנועם ד' שאין שיעור למתקו ושמחתו, ורק על ידי אור שמחת ד' מופג הצער האיום השרוי תמיד בנשמתם הקדושה.

אבל מפני ריבו[י] הצער, לא יוכל שפע אור ד' לנוח בלב בקביעות. על כן מתחלף המצב הנפשי של הצדיקים בכל רגע, פעם גובר רוח השמחה בד', ובפעם גובר רוח הצער והיגון על צער העולם וצערן של ישראל. אבל מפני שסוף כל סוף כל הצער יהפך לשמחה, והכל הוא לתכלית טוב עליון לאין שיעור, על כן כח השמחה גובר הוא על כח הצער, ובכללות הצדיקים שרויים בשמחה תמיד, אף על פי שגדל כח הצער שבלבבם. ולפעמים יש, שאין הצדיק מכיר במעלתו, ונדמה לו שהוא שרוי במרה שחורה רגילה, ובאמת אין זה כי אם מה שהוא מצטער בצערו של עולם. ובזה הוא מזכך את העולם הרבה מאוד. ולפעמים הצדיק מלא מכשולות ופגמים רבים לפי חשבון נפשו, והכל הוא כדי שיהיה נקבע יפה בלבבו הצער של העולם, ושיהיה משתוקק לתיקון העולם כולו בשמחה גדולה והרחבת הדעת, בנחת ובשלווה, כראוי לעולם שברא אותו האֵל הטוב, שהוא צריך להיות מלא טוב.

הצדיק שהוא מתערב עם העולם, איננו יכול לקחת משל מן העולם, לומר שיחיה הוא כמו שהם חיים, כי דוקא נפשות [המוניות] יש להם איזו איתנות מיוחדת על המוסר הרגיל, גם בלא המדרגה העליונה של התלהבות אלוהית. והמדרגה הנמוכה הזאת, חסרה היא לצדיקים גדולים, והם מוכרחים לחיות דוקא בתוך האור הגדול שיאיר היטב בנשמתם, ובזה הם זוכים ומזכים.

[ועיין עוד באריכות בספר "אורות הצדיק" לרב דן סתר]

• פורסם בשאילת שלמה 539

==

==