שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

"בל תשחית" לפי מרן הרב קוק זצ"ל (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־11:48, 1 באפריל 2019 מאת Maale (שיחה | תרומות)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

כידוע, רבונו של עולם ציונו: "לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזון" (דברים כ יט), מה שנכתב על מזון, אבל הוא הדין שאסור להשחית כל דבר, אלא שיש מחלוקת אם הוא מדאורייתא או מדרבנן (פסקי תשובות קעא א), ולא רק השחתת דבר בידיים, אלא אף בזבוז, כגון הכנסת חפצים מרובים לקבר המת (מסכת שמחות ט).

על פי זה, פסק מרן הרב קוק, בענין שיפור בית קברות, וביחוד בית קברות של חיילים בהר הצופים, שכמובן, הכל תלוי במה מדובר, כי יש דברים שהם נגד מנהגי ישראל ויש שהם מותרים, אבל אין להפריז בהוצאות גדולות משום בל תשחית. וזה לשונו: "אבל לשפר את הקברות באופן מכובד בצורה שאינה מתנגדת לדין חז"ל ולמנהגי ישראל הקבועים, ודאי טוב והגון ולמצוה יחשב. וכמובן באופן שלא יפליגו בדבר להוציא ע"ז הוצאות גדולות, שהוא בכלל בל תשחית, והתורה חסה על ממונם של ישראל, ויש לנו בעוה"ר טפול רב ודאגה גדולה בדבר החיים, לסעדם ולרחמם, ובודאי שלכל דבר עניני החיים קודמים. וכבר תקנו חכמים זכרון טוב לרבן גמליאל, שביטל את ההוצאה היתירה של הוצאת המתים, כמבואר במסכת כתובות דף ח' ע"ב, ותניא במס' שמחות פרק ט' שהמרבה כלים על המת עובר משום בל תשחית, וכן אסרו לתלות דברים של אוכל נפש לכבודו בארונו, משום בל תשחית.

וכן הוא להלכה ביורה דעה סימן שמ"ט סעיף ד'. וכלל הדבר שדרכם של ישראל היא, שלא להרבות הוצאות על כבוד המדומה של המתים, ומשתדלים חלף זה להרבות בצדקה עם החיים. אבל מה שהוא בדרך הממוצע והכבוד הראוי ודאי מצוה איכא, ובכלל כבוד הבריות, וכן נהגו כל ישראל מעולם לגדור את בתי הקברות ולשמרם בטהרה ובכבוד, ועושים הכל בדרך כשרות וענוה הראויה לגוי קדוש שומר אמונים. ומתים יחיה אל ברוב חסדו, ויראנו בישועתו במהרה בימינו בקרוב" (שו"ת דעת כהן סי' ריב).

וכן תוך כדי הבירור של איסור של שריפת מתים, מזכיר מרן הרב שבשריפת בגדיו וכלי תשמישו של אדם, יש איסור בל תשחית, והדבר הותר רק אצל מלכים משום כבודם. וזה לשונו: "דגם שריפה של בגדים וכלי תשמיש ג"כ איסורא הוא באינש דעלמא, כי רק על המלכים ועל הנשיאים שורפין. כמבואר בסוגיא דסנהדרין שם נ"ב גבי מלכים, ובע"ז י"א א' כשם ששורפין על המלכים כך שורפין על הנשיאים, אבל בסתם בנ"א הרי הוא אסור משום בל תשחית, כמבואר בשו"ע יו"ד סי' שמ"ח ס"א מהטור שם בשם התוספתא, מ"מ לא נראה האיסור כל כך גדול כאיסור של שריפת הגוף, שיש בזה משום דרך המינים שכופרים בתחית המתים" (שו"ת דעת כהן סי' קצז).

גם בביעור פירות שביעית על ידי שריפה יש בל תשחית (שו"ת משפט כהן פג).

ומה שכתב הרמב"ם: "מותר לקצץ אילנות לעצים בשביעית קודם שיהיה בהן בפרי" (הלכות שביעית ה ז), פירש מרן הרב: "מיירי באופנים שאין בהן משום בל תשחית. כגון שהיה מעולה בדמים לעצים יותר מלפירות, או שהיה מזיק אילנות אחרים טובים ממנו, או שהיה ערך מקומו יותר יקר מריוח של העץ בפריו וכיוצא בזה, ובכל אלו כיון שנגמרו פירותיו מותר לקוצצו בשביעית, שאז אין בו גם משום הפסד של פירות שביעית" (שבת הארץ שם).

(ועיין עוד: "איכא בל תשחית במנבל בידיים דבר כשר". זבחי הראיה עמ' טו. "למה לא תהיה לטותא על מי שמפסד בידים, הוא קא עבר משום בל תשחית, ולדעת הרמב"ם מלכים ו י משמע דהוי איסור תורה". מצות ראיה או"ח ד ה).

ומכאן לצד האמוני הכללי: "אמר רב זוטרא: האי מאן דמיכסי שרגא דמשחא ומגלי נפטא, קעבר משום בל תשחית" (שבת סז ב). מי שמכסה את הנר (בית הקיבול) של שמן ומגלה (בית קיבול) של נפט, עובר על בל תשחית. כי על ידי זה חומר הבעירה כלה יותר מהר ללא תועלת.

מסביר מרן הרב: "כמה מרהבת עז היא אזהרת בל תשחית, החודרת לכל אורחות החיים, המחייבת אותנו להיות קשובים להחכמה החסכונית, ולרדת לדעותיה בכל חכמת החיים המעשיים" (עין איה שבת פ"ו אות קיג).

האידיאל הגדול של החסכנות, הנמשך מבל תשחית, צריך לרדת לכל פרטי החיים.

אבל בשביל, זה לא די לדעת את העיקרון בכללויותו בלי בירור והעמקה. רק השטחיות מסתפקת בזה. "הגלמיות היא לעולם מסתפקת בכל ידיעה ושימוש בהכללות, אינה חפצה להיות מעמקת וחודרת בכל דבר וענין בפרטיותו, על כן תכשל ותפול" (שם).

"ושמא יאמר האדם: בסקירה אחת בחיים אדע את הכל", אם אבין את העיקרון, כבר אבין כל פרט ופרט, "ויתעצל מהוודע מכל פרט את עניניו הבודדים, הנה לנו מופת כי ייכשל בדרכיו וחסר יבואנו" (שם). לא כן הוא, סופו להיכשל.

וזאת למה? כי העניינים הינם שונים עלי אדמות. "והפעולה אשר לפרט אחד תטיב, תריע לשני, עד אשר יחקר דבר כל אחד בפני עצמו על פי תכונתו המיוחדת, למען דעת לקחת ברכת שמים מכל יצורי עולמים במילוא שלם, ולא לפול בפח ההכללה הבאה מתוך עצלות הנעשה והעיון" (שם). גם בבל תשחית, גם בכל דבר בעולם, יש להיזהר מהכללות, אלא לדון כל דבר לגופו של עניין.

  • פורסם בשאילת שלמה 559

==






















==