שיעורי הרב שלמה אבינר

שבע ברכות על ראיית אדם

שאלה: מה הכי הרבה ברכות שאפשר לברך על ראיית אדם?

תשובה: בשו"ת התעוררות תשובה (א, קא), הג"ר שמעון סופר, בנו של הכתב סופר ואב"ד ערלוי, נמנה שבע ברכות שאפשר לברך על אדם אחד. הוא מציין שאין אנו מברכים שבע הברכות על חתן וכלה אלא רק השמחים בסעודתו בשמחה זו של חתן וכלה, צריכים להודות לד' על שמחתם.

והנה שבע הברכות על אדם אחד (עם קצת הערות):

א. אם הוא ת"ח גדול ומופלג בדורו, יש לברך 'שחלק מחכמתו ליראיו' (שו"ע או"ח רכד, ו).

יש אומרים להימנע מלברך כי אין מי שידע מי הוא החכם אשר עליו כיוונו חז"ל בדבריהם שיש לברך על ראייתו (ערוך השולחן שם ס' ו). ברם, כבר כתב החיי אדם (כלל סג, ח), שאף על גב שבזמן הזה אין לנו דין תלמיד חכם, מכל מקום לעניין זה, אף בזמן הזה מי שהוא מופלג בתורה, מברכים עליו ברכה זו. ובשו"ת שלמת חיים (ס' רז), אמר הגרי"ח זוננפלד, שודאי שהחיי אדם הביא ברכה זו, הרי הוא ראה את הגר"א! אך מסיק שמותר לברך על ת"ח מופלג. וכ"כ בשו"ת יחווה דעת (ד, טז). וכן מעשה רב, עובדות מגדולי ישראל, אשר בירכו ברכה זו כשפגשו בתלמיד חכם מופלג מיחידי הדור (עי' פסקי תשובות רכד הערה יז). למשל, הנצי"ב בירך ברכה זו כאשר נפגש עם האדר"ת בוורשה (טל הראי"ה עמ' פז). כתב הג"ר שמואל וואזנר שזכור לו שכשהגיע הרוגצ'ובי לווינה בירכו עליו ברכה זו (שו"ת שבט הלוי י, יג אות ג). והסטייפלר בירך ברוך שחלק על החפץ חיים והאור שמח, אך על החזון איש לא בירך (אמנם היה ראוי לכך) כי ראהו בקביעות (אורחות רבנו ח"א עמ' צג) (עי' באריכות בפירושי הדל על קצשו"ע ס, ט).

ב. אם הוא שקול כנגד שישים ריבוא מישראל מברך גם כן 'חכם הרזים' (ברכות נח, ב).

עיין בטור (או"ח סי' רכד) ובב"י שם בטעם שלא הביא הרמב"ם ברכה זו (וכן לא הובאה בשו"ע), או מפני שיש מחלוקת על ברכה זו על ראיית ת"ח מופלג או מפני שיש לברך ברכה זו רק בארץ ישראל (ועיין באריכות מה שכתבנו על התנאים לברך ברכה זו על ראיית שישים ריבוא בפסקי שלמה ח"ד בערך ברכות עמ' 70-68 - שונות).

ג. אם הוא גם חכם בחכמת העולם, האם יש להוסיף לברך עליו שנתן מחכמתו לבשר ודם, או היא נכלל, בברכת שחלק מחכמתו שבירך עליו על חכמת התורה, שהתורה הקדושה כוללת כל החכמות כולם? יש לברך, שלא גרע מגוי. זאת ועוד, יש לברך "שחלק" ולא "שנתן", כיוון שישראל הוא (עי' שו"ע או"ח רכד, ז).

יש שבע חכמות: ניגון, חשבון, שיעור [גיאוגרפיה], רפואה, ניגון, אלקות [תיאולוגיה] וכישוף [איצטגנינות, חוזים בכוכבים שמהם נולדה חכמת הקסם והכישוף]. (פסקי תשובות רכד אות ו).

כתבו כמה פוסקים שאין מברך על יהודי שהוא חכם בשאר חכמות ולא בחכמות התורה, כגון איינשטיין (הגר"י הוטנר בפחד יצחק חנוכה - מאמר ט. שו"ת משנה הלכות טו, עד-עו). וכן בשו"ת דברי יציב (יו"ד סי' קמא), האדמו"ר מצנז-קלויזנבורג דימה עניין זה למחלוקת דשו"ת הלק"ט והיעב"ץ, אם מברכים על פרי מורכב שהחיינו שהרי זה נגד רצון הבורא (עי' באה"ט סי' רכה ס"ק יז), וכתב שכאן פשוט שלכו"ע אין לברך, שהרי כל עיקר חכמתו הוא נגד רצון הבורא שצונו לעסוק בדברי תורה דוקא, עכ"ל. אך זה חידוש. וכן שו"ת התעוררות תשובה (א, ס [א, קב במהדורה מחודשת]).

וסיפר הרב יהודה צביון, תלמידו של הרוגצ'ובי שיש התבטאותו המפורסמת של המשורר חיים נחמן ביאליק על הרוגצ'ובי: "ממוחו אפשר היה לחצוב שני איינשטיינים". היו שאמרו שכשאר שמע זאת הרוגצ'ובי, התבטא שמ"הפירורים עשו כמה ביאליקים". ואילו להבדיל האדמו"ר השפע חיים מצאנז מצוטט, כי כאשר שמע את ה'הגדרה' של ביאליק, הגיב: "לא מיניה ולא מקצתיה, אלף ראשים של אינשטיין, אינם ראש אחד של הרוגצ'ובי" (כתב עת 'משפחה' מו' אדר א' תשע"ד).

וכשמת איינשטיין, העמידו את מוחו למחקר, אולי ישכילו למצא במבנה המח שלו את אותם המאפיינים המיוחדים שהובילו אותו לכשרונותיו הגדולים, ואמר הגאון ר' אהרן סולוביצ'יק שאין זה אלא אפיקורסות פשוטה, כי חכמה היא דבר רוחני והיא אינה תלויה כלל במבנה המח. החוקרים הנ"ל לאחר יגיעה בדקו ומצאו הרבה ורידים של דם במוחו, והשערת החוקרים היתה שכנראה מכוחם הוא ניחן בכשרונותיו המבורכים, אך המציאות טפחה על פניהם, כי יומיים אח"כ מת אחד מהכושים מעובדי הנקיון שבאונברסיטה, והציבו גם את מוחו למחקר, לדעת מדוע לא הרי זה כהרי זה, ולמרבה ההפתעה מצאו במוחו כמות מרשימה יותר של ורידים. כואכן מטבע שתקנו חכמים בתפלה הוא, "חננו מאתך דעה בינה והשכל", ועל זה עיקר תפילתנו (מגד גבעות עולם ח"ב עמ' כט-ל) (עי' באריכות בפירושי הדל על קצשו"ע ס, ט).

ד. אם הוא מלך ישראל, מברך שחלק מכבודו לבשר ודם (שו"ע או"ח רכד, ח).

כתבו הפוסקים שישנם ארבעה קני מידה כדי שמישהו ייחשב מלך אומות העולם לעניין ברכה זו: א. צריך להיות דווקא מלך אבסולוטי, כל יכול, שכל הסמכויות בידו (אורחות חיים בשם ספר האשכול ה' ברכות אות מט ושו"ת הרדב"ז א, רצו). ב. צריכה להיות למנהיג סמכות לשפוט ולהרוג במשפט (שו"ת חתם סופר או"ח ס' קנט. שו"ת באר משה ב, ט). ג. צריך ללבוש בגדי מלכות (שו"ת יחווה דעת ב, כח ושו"ת תשובות והנהגות ב, קלט). ד. צריך לראות מלך דווקא כשהוא בתוך הפמליא שלו (שו"ת תשובות והנהגות שם. אמנם סיפר הג"ר משה שטרנבוך, שלפני קום המדינה, נפגש הגרי"ח זוננפלד עם מלך ירדן בסתר באוהל ובירך). ומובא בס' עדות ביוסף (עמ' מט) שהאדמו"ר מסטמאר בירך בראיית מלך רומניה, קארל השני. אבל היום רוב מנהיגי אומות העולם לא נחשבים למלך לעניין ברכה זו. לכן פסק הגרי"י קניבסקי, הסטייפלר (ארחות רבנו ח"א עמ' צג-צד), לא לברך על ראיית נשיא ארה"ב, סאדאת ונשיא צרפת (אורחות רבנו ח"א עמ' צג-צד) (עי' באריכות בפירושי הדל על קצשו"ע ס, י). אך אם הוא מלך ישראל אמיתי יהיו לו התנאים האלו (ועיין ספר גם אני אודך על ענינים שונים ח"א סימן ט בעניין נוסח הברכה על מלך ישראל רשע).

ה. אם הוא איש נאה ביותר מברך עליו "שככה לו בעולמו" (שו"ע או"ח רכה, י).

כתב המשנה ברורה (רכה ס"ק לג) שעכשיו לא נהגו כלל לברך ברכה זו, אבל בעל 'התעוררות תשובה' אינו מסכים, כי הרי היא מובאת בגמרא ובשו"ע.

ו. אם חביב עליו מאוד בראייתו שלא ראהו שלושים יום מברך שהחיינו (שו"ע או"ח רכה, א).

זו גמרא מפורשת שיש לברך וכן הוא בשולחן ערוך. האדמו"ר ממונקאטש כתב לא לברך, משום שבגלותנו רובם ככולם נתפסו בקנאת ושנאת איש את רעהו, ורק בפניו מסביר לו פנים, והוא גונב דעתו, ואם לא יברך עליו, יראה רעהו שאינו חביב עליו ויגרום לו רעה במסחרו ובמצבו, ואם בירך משום דרכי שלום, יברך ברכה לבטלה, לכן אין לברך כלל משום לא פלוג (נימוקי אורח חיים סי' רכה). אך זהו נימוק מוזר ומחודש, שאינו מובא בפוסקים. אמנם המשנה ברורה כתב שאם במשך שלושים יום שלא ראהו קיבל ידיעות משלומו, אינו מברך (רכה סק"ב). אך גם זה דבר מחודש, כי דין זה נאמר לגבי ברכת תחיית המתים אם לא ראה חברו י"ב חודש, שאם קיבל ממנו מכתב וכדומה, אינו מברך, שהרי יודע הוא שחי, אך אין זה שייך לגבי שהחיינו שהיא על השמחה, ואפילו קיבל ממנו מכתב על שלומו הטוב, בכל זאת הוא שמח כאשר רואה אותו.

בנו של החפץ חיים, הגאון ר' לייב, כתב שהמשנה ברורה לא יצא תמיד מעט אחת ולכן לפעמים יש סתירות שאביו לא עמד עליהם (קיצור תולדות ח"ו עמ' לז-לח. מובא בכל כתבי חפץ חיים השלם ח"ג). יתכן שאולי זאת הסיבה לחידוש זה. ושאר פוסקים, כגון הגר"ז (סדר ברכות הנהנין יב יא) או קיצור שולחן ערוך לא פסקו הגבלה זו המובאת במשנה ברורה, וכן דין זה מובא במשנה ברורה בלי ציון מקור וגם הוא מביא את זה כדבר השנוי במחלוקת. לכן נראה שאף אם שמע על שלום חברו תוך שלושים יום, צריך לברך בשם ומלכות. ואם לא שמע, ודאי צריך לברך. ואני ראיתי תלמידי-חכמים ואנשי מעשה רבים שקיימו דין זה וברכו שהחיינו עם מאור פנים, על חבריהם (עיין שו"ת שאילת שלמה ג, פג-פד. פירושנו על קצשו"ע נט, כ).

זאת ועוד, גדולי ישראל בירכו ברכה זו על ראיית תלמיד חכם מופלג. הנצי"ב בירך שהחיינו על האדר"ת על אף שהיתה הפגישה הראשונה שלהם (טך הראי"ה עמ' פז-פח). וכדומה, האדמו"ר ממונקאטש בירך שהחיינו על ראיית הסבא קדישא בפעם הראשונה (שו"ת יין הטוב סי' מח-מט. ועי' שו"ת הר צבי או"ח א קטו, שהגרצ"פ פרנק מצדיק את עובדא זו "משום דקים ליה בגווה שמח בלבו על ראייתו"), וכן הגרי"ח זוננפלד על האדמו"ר ממונקאטש (מסעות ירושלים עמ' כא). והגר"א גרינבלט פסק שיש לברך שהחיינו על ראיית הגר"מ פיינשטיין בפעם הראשונה (שו"ת רבבות אפרים ו, קד).

ז. אם לא ראה חבירו יותר י"ב חודש, יש לברך עליו "מחיה המתים", אמנם כבר בירך שהחיינו (ברכי יוסף או"ח רכה סק"ג).

כאמור זה רק אם לא שמע שהוא חי (עיין המקורות שהבאנו בסעי' ו).

אפשר להוסיף שנשאלו גדולי ישראל: אלו ברכות מברכים בביאת המשיח?

לפי רבי חיים פלאג'י: א. גאל ישראל. ב. שהחיינו. ג. חכמתו ליראיו. ד. חכם הרזים, כי ודאי יתקבצו שישים ריבוא בבת אחת (שו"ת לב חיים ב, מב).

ולפי הגרש"ז אוירבך: א. שהחיינו. ב. חכמתו ליראיו. ג. כבודו ליראיו. ד. חכם הרזים (שו"ת שו"ת מנחת שלמה ח"א בסוף).

ואמר הגר"ח קניבסקי: א. הגומל, אם יהיו מלחמות או אסונות שינצלו מהם, וכן אלו שיגיעו ממדינת הים, וכן הרואה אביו או רבו שנעשה להם נס יברכו. ב. חכמתו ליראיו. ג. כבודו ליראיו. ד. שהחיינו על קרובים שקמו לתחיה שלא ראה אותם זמן רב. ה. וכן מחיה המתים, כשיחיו את כל המתים, כדאיתא במדרש, וכדומה שגם בן השונמית כשקם בירך ברוך מחיה המתים, וכן יצחק אבינו (פרקי דרבי אליעזר פרק לא. החיד"א במחזיק ברכה או"ח ריט). [אמנם תחיית המתים היא לא בהכרח בהתחלת ימות המשיח.] ו. חכם הרזים. ז. משנה הבריות, כי יבואו הרבה משונים מכל העולם. ח. ברוך שפטרנו, כי בבוא המשיח נפטרנו מעול וצרות הגויים. ט. כשיראו חכמי דורות קודמים וגדולי הדור, יברכו שחלק מחכמתו ליראיו (שיח הנחמה על הלכות בין מצרים עמ' קטו-קטז. סדר יום כיפור קטן עם ביאורים מהגר"ח קניבסקי עמ' 8).

אלא רוב הברכות הן לא על המשיח עצמו אלא על אירועים הקורים בביאתו.

• פורסם בשאילת שלמה 542

==

==