שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

קריאת התורה (שו"ת)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

מקורות: הרב מרדכי ציון

נשיקת ספר תורה על ידי נשים

ש: מותר ששליח הציבור יעבור עם ספר התורה סמוך לעזרת נשים כדי שנשים תוכלנה לגשת לנשקו?

ת: לא. א. אין זה צנוע (קצשו"ע קנב ח). ב. אין משנים סדרי תפילה (שו"ת הרשב"א א שכג. עיין אורח משפט לה – מ"צ).


קריאת התורה במנחה

ש: אם לא יכולנו לקרוא בתורה בשחרית, אפשר להשלים במנחה?

ת: יש מורים כן. [יש אומרים שקריאת התורה היא חובת הציבור. ביאור הלכה קכד. שו"ת אגרות משה או"ח ד כג. שו"ת יביע אומר ד יו"ד לא. מעשה איש ג קכא-קכב. ויש אומרים חובת היחיד. רבי חיים מבריסק. ליקוטי הגר"ח כה-כו. וכן היה נוהג הגר"ח כמה פעמים, כשנסע ברכבת להשתתף בכינוסים רבניים, שהיה מאסף מניין מיוחד – אפילו אחה"צ – לקריאת התורה. ומסופר שכמה פעמים אירע שהגרי"ד סולוביצ'יק נסע מבוסטון [שם כיהן ברבנות] לניו יורק [שם לימד בישיבה] ביום שני, ולא היה יכול לשמוע קריאת התורה בבוקר קודם שנסע, והיה שואל את התלמידים לאחר גמר שיעוריו אולי יש עוד אחרים שלא שמעו קריאת התורה, והיה עושה מניין. וכך נהג: היו אומרים אשרי [של מנחה], ח"ק, קריאת התורה, שוב ח"ק, והתפללו מנחה [כמו בתענית ציבור], כי נוהג היה הגרי"ד להחמיר כדעת הגר"ח שקריאת התורה היא חובת היחיד. ובשנים המאוחרות, כמה פעמים אירע שקרו קרה"ת אחר השיעור מבלי להתפלל אז מנחה, והיה הגרי"ד מדקדק שיאמרו קדיש שלם [בלי תתקבל, כמובן] לאחר גמר הקריאה, וציין דברי ספר 'הפרדס' [הנהגת רש"י] שתמיד צריכים לומר קדיש לאחר קריאת התורה (נפש הרב קל. דברי הרב קנא-קנב) – מ"צ].


השלמת קריאת התורה

ש: אם לא קראנו בתורה בשחרית של שבת אפשר להשלים במנחה?

ת: כן. מ"ב קלה ה, דלא ככה"ח שם ט.


כוהן שמפריע

ש: יש לנו בביה"כ כוהן יחיד שאינו חבר בקהילה וגם מפריע מידי פעם למהלך התקין בבית הכנסת. האם מותר לנו לבקש ממנו לצאת מבית הכנסת בעת עליות התורה ע"מ להעלות ישראל במקום כוהן, ובמקרה שמסרב לצאת האם מותר לנו לפסוח עליו ולהכריז "אין כאן כוהן" ולהעלות חברי הקהילה לתורה? אפשר גם בראש השנה?

ת: א. אי אפשר להכריז "אין כאן כוהן" כי זה שקר. אלא יש להכריז: "אעפ"י שיש כוהן". ב. יש עוד עצה: יש להגיד לש"ץ לא להתכוון להוציאו בתפילה. אמנם היום כל אחד ואחד מתפלל לעצמו, אך הש"ץ עדיין אומר קדיש, קדושה וברכו לכולם. אבל יש גם להגיד לבעל התוקע לא להתכוון להוציאו בתקיעת שופר, שגם בזמננו הבעל תוקע מוציא את הציבור ידי חובתן. אם הבעל תוקע כן מתכוון להוציאו, הוא לא מוציא אף אחד כי הוא השליח של הציבור והוא לא עושה את שליחותו (עיין פסקי תשובות תקפא הערה 63). וכדומה, מותר לבעל התקיעה שיתכוון לא להוציא נשים בלבוש לא צנוע שדיברו איתן והן מתעקשות ופוגעות בשאר המתפללות (שם). כל זה אחרי אזהרה, אולי זה יישר את הכוהן המפריע.


ראיית הכתב בשעה שקורא קרי וכתיב בקריאת התורה

ש: האם צריך לראות הכתב בשעת שקורא קרי וכתיב בקריאת התורה?

ת: כן. [והגר"א נבנצל כתב לי: "לכאורה אין צריך". וכן הג"ר שמאי קהת הכוהן גרוס, בעל שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: "א"צ". והג"ר שמחה ב"צ רבינוביץ, מח"ס פסקי תשובות, כתב לי: "צריך. עי' סי' קמ"א פסקי תשובות אות ו'". והג"ר פינחס אברהם מייערס, אב"ד האג ובעל שו"ת נחלת פינחס, כתב לי: "תורה שבכתב צריך בפשטות". וכן השיב הגר"ח קניבסקי שכן צריך לראות את הכתיב (שו"ת מים חיים עמ' מה). ונשאל הגרי"ש אלישיב: מעשה בבית הכנסת שבאמצע הקריאה בשבת כי תבוא נמצא שהמילה "ובעפלים" מכוסה בשעוה, ונסתפקו האם אפשר להמשיך לקרות, כיון שממילא הוא רק כתיב, והבעל קורא יקרא "ובטחורים", או שמא כיון שתיבה מהספר תורה אינה נראית יוציאו ספר תורה אחר? והשיב שגם את המילים שבהם הקרי אינו כלל כהכתיב, יש להסתכל על המילה הכתובה בתורה בשעת הקריאה, ואם המילה מכוסה ע"י כתם או שעוה ואינה נראית לא יוצאים ידי קריאת התורה גם אם קראה בעל פה (קב ונקי עמ' סז-סח). וכתב הג"ר יהודה אריה דינר: "נחלקו בזה הפוסקים, יש סוברים (מג"א סוף סי' קמא) דא"צ לקרותו מתוך הכתב, ויש סוברים (שערי אפרים שער ג אות יג) דצריך לראות את הכתב ולקרוא את הקרי מתוכו. ועכ"פ לכו"ע בדיעבד יוצאים יד"ח אם קרא תיבה אחת בעל פה כמבואר במשנ"ב (שמ ססק"י) (לקט שאלות המצויות ח"ד עמ' מא-מב)].


חזק חזק ונתחזק

ש: מה המקור לאמירת חזק חזק ונתחזק בסיום כל חומש?

ת: אצל הראשונים מוזכר לומר חזק אחר סיום חומש. מובא ברמ"א. חזק חזק ונתחזק מופיע אצל האחרונים. ערוה"ש (רמ"א או"ח קלט יא. ערוה"ש שם טו – מ"צ). כך נוהגים אשכנזים וקצת ספרדים.


ש: נתחזק בפתח או בצירי?

ת: רובם בצירי. ויש אומרים בפתח כמו בספר שמואל (ב י י – מ"צ).


ש: יש חשיבות לעלות לעליית חזק חזק ונתחזק?

ת: כן. סיום של מצווה. מרן הרב קוק העדיף עלייה זו על פני פרשת פרה שיש אומרים שהיא מדאורייתא.


ש: למה אומרים זאת?

ת: יהושע בן נון נצטווה חזק ואמץ בתורה שהיא מארבע דברים שצריכים חיזוק. ברכות לב ב (יהושע א ח. וכן הגרי"ד סולוביצ'יק. נפש הרב עמ' קסד. והוסיף: שאולי נהגו הקהל לומר בקול את הפסוק האחרון של כל חומש וחומש בתור חלק מהמנהג שנהגו הקהל לומר כמה וכמה פסוקים מהתנ"ך עם הקורא, ולסימן למנהג זה הדפיסו בחומשים 'חז"ק' בראשי תיבות, והכוונה היתה ל'חזן וקהל', כלומר, שגם הש"ץ וגם הקהל יאמרו את הפסוק הזה, ואולי מזה נשתרבב המנהג לומר חזק. מפניני הרב עמ' ע. ובשו"ת באר משה ג כח, נשאל הג"ר משה שטרן, הדעברעצינר רב: איה מקור המנהג לומר ג"פ חזק חזק "ונתחזק" בסיום ספר בראשית, שמות וכן בכל הספרים? והשיב שדבר בעתו שאל, כי הרבה נצטער על מנהג העולם בזה ולא לקח לו מועד לעיין בו עד שנשאל על זה בפירוש. כתב בשולחן ערוך או"ח קלט יא: "הקורא בתורה צריך לאחוז בספר תורה בשעת ברכה". והוסיף הרמ"א: "וסמכו מנהג זה על מה שנאמר ביהושע לא ימוש ספר התורה הזה מפיך חזק ואמץ [יהושע א ח-ט] ומזה נהגו לומר למסיים לקרות בתורה בכל פעם חזק" [ב"י בשם אורח חיים]. וכתב הדעברעצינר שהוא זוכר שלפני שלושים שנה ראה בספר מאור ושמש עה"ת סוף ס' בראשית שכתב שמה שנהגו לומר ג' פעמים חז"ק חז"ק חז"ק, לפי שג' פעמים חז"ק גמטריא מש"ה. הרי שלומר חזק חזק ונתחזק טעות הוא ביד הנוהגים לומר כן וצריך שיאמרו חזק חזק חזק. וכן מצא אחר כך באליה רבה (סי' תרסט) ובליקוטי חבר בן חיים (ח"א דף כט טור ד) בשם החת"ס. ועיין פירושו של הרב על קצשו"ע עח יא – מ"צ).