שיעורי הרב שלמה אבינר

בפרשתנו רואים מספר מכות במצרים שלא משה רבינו עשאם אלא אהרון הכהן: דם, צפרדע וכינים. מדוע? כי יש לו הכרת הטוב למים שהצילוהו בהיותו בתיבה. לכן אינו יכול לעשות לא מכת דם ולא מכת צפרדע. וכן יש לו הכרת הטוב לעפר שהציל אותו בעת שטמן את המצרי בחול.

אלא יש לשאול מה שייך הכרת הטוב למים או לעפר? האם זה בן אדם? אלא הכרת טובה כ"כ יסודי וחשוב שזה חוצה את כל הגבולות. בהמשך רואים כי יש הכרת הטוב גם לכלבים על שלא נבחו בעת יציאת מצרים (אחרת היה פחד אימים). שכרם: שאת הנבלה "לכלב תשליכון אותו" (שמות כב ל). וכן יש הכרת הטוב לחמורים שסחבו לנו את כל הציוד בעת יציאת מצרים. מכאן מצות פטר חמור. אולם גם כאן ניתן להקשות: מדוע לבעלי חיים שייך "הכרת טובה"? אלא הכרת הטוב חוצה גבולות. בס' חובת הלבבות מובא כי זה יסוד פשוט בכל דבר. גם אצל הפושעים יש הכרת טובה ובודאי גם להורים צריך הכרת טובה למרות שעשויים להיות טענות כבדות. הרי גם למצרים צריך הכרת הטוב כנאמר "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו" (דברים כג ח). וכי העינוי אצלם היה הכנסת אורחים? אלא משום שלא היה לך מקום אחר צריך הכרת טובה.

• פורסם בשאילת שלמה 579