שיעורי הרב שלמה אבינר

טילפנה אלי אישה שמישהו דיבר אליה הוצאת שם רע, שקרים ובגלל זה פיטרו אותה מן העבודה. אמרתי לה אני יכול לעזור כדי שיחיזירו אותך לעבודה? והיא אמרה שלא. וגם אם כן- היא מעדיפה לא לעבוד אצל אנשים כאלו שמדברים כך על אנשים. אז אמרתי שהקב"ה ידון את דינך. והיא אמרה שהוא כבר דן, שזה שדיבר עלי כבר נענש קשות. אז שאלתי אותה מה את אומרת? והיא אמרה- אני עצובה על כך שהוא קיבל עונש קשה. ואמרתי לה עכשיו אני מבין את רש"י בסוגייא בגמ ביומא.

יומא כב-כג: "מפני מה נענש שאול? מפני שמחל על כבודו.." לכאורה הוא נענש על עברות שעשה ולא בגלל שמחל על כבודו?! ורש"י מתרץ את זה. שבגלל שהוא מחל על כבודו התגלגלו הדברים האחרים שבגללם התבטלה מלכותו. ומה הבעיה אם הוא מחל על כבודו. מה הבעיה למחול על כבודו? "..על יבש גלעד.. ואמר ר' יוחנן משום.. כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח". אותו דבר ת"ח ואותו דבר מלך. צריך להיות נוקם ונוטר כנחש. והוא לא נקם ולא נטר, אלא ויהי כמחריש.

קושיא אומרת הגמ': "והכתיב לא תיקום ולא תיטור..."?

ומתרצת: "ההוא בממון הוא דכתיב" בענייני ממון אסור להיות נוקם ונוטר. אלו דוגמאות של חכמים שמביאים לנקימה ונטירה המדברות בכסף. אבל אם הוא העליב אותי או נתן לי מכות, כמו שאול "ויבזוהו..." בזה מותר ליקום וליטור. ולא רק שמותר ליקום וליטור, ת"ח ומלך חייבים ליקום וליטור. כי מל ךזה לא כבודו הפרטי, אלא כבוד המלכות. אני מסביר את הסוגייא כפי רוב הראשונים, ולא כפי ספר החינוך שהוא דעת יחיד.

ואם כן אתה רואה שמה שאסור ליקום וליטור זה רק בממונא, אך מי שציער אותי מותר לי ליקום וליטור. "ובצערא דגופא-לא"- חייבים ליקום וליטור או שזה רק מותר? "והתניא- הנעלבים ואינם עולבים....." זה סתירא בין 2 ברייתות.

תירוץ: "לעולם..." הוא שומר את זה בלב. הוא מהנעלבים ואינם עולבים אבל בלב הוא שומר, הוא לא אומר כלום. הוא לא נוקם ונוטר, אבל בלב נשאר עדיין הפצע. הצלקת נשארת. ולכן מה שכתוב הנעלבים... זה בפה, במעשים. ומה שכתוב נוטר ונוקם- זה בלב.