שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

נוסח התפילה בדור של גאולה (שו"ת)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

[מקורות ע"י הרב מרדכי ציון]


על נהרות בבל או שיר המעלות

שאלה: מובא בחוברת עיטורי ירושלים (כסלו תשס"ט) ב'קורות רבנו' עמ' 8: "רבנו לא היה אומר על נהרות בבל אלא שיר המעלות, עקב שובנו לארצנו." אם כך, האם אין זה מחייב גם אותנו לנהוג כן? מי שרוצה לנהוג כן, רשאי? הרי כיום איננו יושבים ובוכים על נהרות בבל (וגם לא על נהרות פולין), אדרבא אנחנו בציון, פינו מלא שחוק, ולשוננו רינה.

תשובה:

א. כל אחד ינהג כרצונו, עניין זה אינו מוזכר בגמרא או בראשונים, אלא באחרונים. כמדומני שהראשון המזכיר את אמירת "על נהרות בבל" בימי חול הינו רבי ישעיהו הורוביץ בעל ספר שני לוחות הברית (אוצר התפילות 482 ומובא במ"ב א ס"ק יא). אנו איננו חייבים לנהוג כדברים המובאים בשל"ה, ובפועל לא כולם קיבלו את המנהג הזה.

[הג"ר חיים קניבסקי נשאל (דולה ומשקה עמ' קיב): האם יש לומר "על נהרות בבל"? וענה: טוב לומר. כלומר, אין חיוב. והוסיף, שהג"ר שלמה זלמן אוירבאך לא נהג לומר (שם בהערה 318 מס' הליכות שלמה ס' כב). פעם נשאל הג"ר יעקב אריאל – רבה של רמת גן: ביום שאין אומרים בו תחנון, האם לפני ברכת המזון יש לומר את המזמור "שיר המעלות בשוב ד’ את שיבת ציון" או את המזמור "על נהרות בבל"? ענה הרב אריאל: בא"י נוהגים רבים לומר בכל יום את "שיר המעלות" – רשם מ"צ.]

ב. רבנו הרב צבי יהודה לא היה מרבה לפסוק לרבים בעניינים שונים. אין הכוונה לעניינים כלל-ישראליים שהיה פוסק בהם בדרכו של מרן הרב קוק, אלא בעניינים פרטיים שבהם לא הרבה לפסוק. בעניין זה, הוא אמר שככה הוא נוהג, אבל הוא אינו אומר לאחרים מה לעשות. כששאלו אותו שאלות כאלה, היה שולח את השואל לג"ר צבי פסח פרנק שהיה רבה של ירושלים.

למשל, פעם רבנו סיפר לתלמידים שהוא אומר "אב הרחמים" בכל שבת, אפילו בשבת החלה ביום טוב, שבת ראש חודש ושבת מברכין, משום שכשתיקנו את "אב הרחמים" על גזרות ת"ח ות"ט, הגזרות היו אמנם קשות, אבל הן היו כאין וכאפס לעומת צרות השואה. לכן, אם אז תיקנו לומר "אב הרחמים" ונמנעו לאומרו בשבתות מיוחדות, הרי שלאחר השואה יש מקום לאומרו בכל שבת. כדרכו, לא כפה על התלמידים, אלא אמר: "אני אומר, ואתם, אם זה לרצונכם, תנהגו כך". ואכן, מאז הונהג כך במניין של רבנו (ס' צבי קודש עמ' 241). רבנו מעולם לא אמר לאחרים כיצד לנהוג. בסידור עולת ראיה של מרן הרב קוק הוכנסה אמירת 'על נהרות בבל' (ח"א עמ' שס) למי שרוצה לומר.

ג. לכן, אדם יכול לנהוג איך שהוא רוצה בדבר שאין לו שורש ומקור בגמרא ובראשונים. ודאי, ניתן לנהוג כרבנו הרב צבי יהודה.


אמירת "והוא יוליכנו קוממיות לארצנו" בברכת המזון

ש: האם יש לומר בארץ ישראל "והוא יוליכנו קוממיות לארצנו" בברכת המזון?

תשובה:

א. הרב יעקב חגיז בשו"ת הלכות קטנות (ס' קפה) השיב, נוהגים לומר "יוליכנו קוממיות בארצנו" בבי"ת, ואם אמר "לארצנו" לא הפסיד. וכן הדבר בברכת אהבה רבה שלפני ק"ש של שחרית (מובא בס' מנהגי ארץ ישראל של הר"י גליס, עמ' 31). ראיתי שפעם נשאל הרב דב ליאור על הנוסח הנכון כאן, וענה: בארץ צריך לומר "בארצנו".

ב. הרה"ג חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב תמה (ח"ג ס' יג), לפני שמקשים על הנוסח בברכת המזון, שאמירתו אינה כל כך מחייבת, יש לשאול על תפלת מוסף, שנתקנה ע"י רבותינו אנשי כנסת הגדולה, שאסור להשמיט ממנה אף לא מילה אחת, ובה אנו אומרים: "יהי רצון שתעלנו בשמחה לארצנו ותטענו וכו'". תירץ הג"ר הלוי, התפילה נתקנה על כללות האומה. כל אימת שרוב ישראל בגולה, ניתן לומר "תוליכנו", "תטענו" וכדומה, כי כוונתנו על האומה כולה, ולא על היושבים בארץ ישראל בלבד, והוא הטעם גם לנוסח בברכת המזון.

ג. לדעתי, עדיין שייך לומר "והוא יוליכנו קוממיות לארצנו" כמודפס בסידורים, אף בזמננו. על הפסוק (ויקרא כו, יג), "ואלך אתכם קוממיות", מפרשים חז"ל: "בקומה זקופה, שלא תהיו יראים מכל בריה" (ספרא). יש להקשות, הרי נפסק בשלחן ערוך: "אסור לילך בקומה זקופה" (שו"ע או"ח ב, ו) ובאר המשנה ברורה: "שדוחק רגלי השכינה כביכול" (ס"ק ט). זה אינו קשה, על הפרט להיות צנוע ועניו, ועל הכלל להתהלך זקוף, ודווקא כך מתגלה כבוד השכינה. לכן, גם בארץ ישראל יש לומר "והוא יוליכנו קוממיות לארצנו" בברכת המזון, שאנו מכוונים בזה לכלל ישראל, ולקומה לאומית זקופה. ברם, מי שרוצה לשנות את הנוסח, הרשות בידו, כיון שנוסח זה של סוף ברכת המזון הינו מנהג בעלמא.

[ואמר לי הגר"א נבנצל: "צריך לומר 'והוא יוליכנו קוממיות לארצנו', משום שאנחנו אומרים בעבור כלל-ישראל ולא בעבור עצמנו".

וסיפר הרב ברוך על אביו הג"ר שלמה זלמן אוירבך, כי פעמים רבות במשך השנה, כשלא היה איש בבית זולתם, שמע את הגרש"ז כופל בברכת המזון את התיבות "והוא יוליכנו קוממיות לארצנו", כמה וכמה פעמים בהתעוררות רבה ובערגת הנפש (הליכות שלמה - מועדים ב, פרק יד הערה 11 וחכו ממתקים ח"א עמ' קט) – רשם מ"צ.]


"ואל תתן נחלתך לחרפה למשול בהם גויים" ו"אל תעש עמנו כלה בגלותנו"

ש: מדוע בדור של גאולה איננו משנים את נוסח התפילה, כגון "ואל תתן נחלתך לחרפה למשול בהם גויים", "אל תעש עמנו כלה בגלותנו"?

ת: התפילה והברכות נקבעו ביסודן על ידי אנשי כנסת הגדולה ובתוכם כמה נביאים, ואף התפילות שנקבעו בזמנים מאוחרים נקבעו על ידי קדושי עליון, ולא כל אחד רשאי להרים עליהן יד.

לגופו של עניין, אין אדם מתפלל על עצמו באופן פרטי, אלא על כלל ישראל, לכן הוא אומר "רפאנו", אף על פי שהוא בריא בחסדי ד'. לעניינינו, לצערנו רוב עם ישראל עדיין נמצאים בגלות, וגם עליהם אנו מתפללים (גם מובא בשו"ת שאילת שלמה ד כו).


לשנה הבאה בארעא דישראל בסדר פסח

ש: מדוע גם בארץ ישראל אומרים "השתא הכא, לשנה הבאה בארעא דישראל", הרי אנחנו נמצאים בארץ ישראל?

ת: רבנו הרב צבי יהודה אמר שביטוי זה אינו מכוון דווקא לאדם פרטי, אלא לכלל ישראל (כעין הזכרת ברית ומזון לנשים, עיין שו"ע או"ח קפז, ג ומ"ב ס"ק ט). איננו שוכחים את כלל ישראל. רוב עם ישראל עדיין נמצא, לצערנו, בחוץ לארץ (פירושו על ההגדה עמ' 27. ובפירושו של הרב על ההגדה עמ' 19).

[וכן נשאל הג"ר חיים קניבסקי (דרך שיחה ח"א עמ' רמא), על אמירה זו, וענה: הכוונה הינה שכולם יהיו בארץ ישראל.

ואמר לי הגר"א נבנצל: "אנחנו מתפללים בעבור כלל-ישראל. ויש מפרשים שאנחנו אומרים מה שאמרו במצרים".

וכן פירש הרבי מסטמאר בהגדה של פסח "דברי יואל" את האמירה "השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל" ע"פ מאמרם ז"ל שעתידה ירושלים שתתפשט עד שערי דמשק (שיר השירים רבה פרשה ז ד"ה ג אפך כמגדל), ועתידה א"י שתתפשט בכל העולם. אמר הרבי, על זה נאמר 'השתא הכא' - אנו מתפללים שמקום זה שאנו עומדים עליו בחו"ל, יהיה בשנה הבאה בארעא דישראל.

פעם כשהאדמו"ר מסטמאר היה בירושלים, נתקשה בלשון ההגדה "השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל", הרי לכאורה גם כעת עומדות רגלינו בארץ ישראל? ותירץ, שאפשרי הדבר שיהיה אדם היושב בארץ ישראל ואעפ"כ הוא אינו בארץ ישראל, וביאור הדברים הינו על פי דברי הש"ך על התורה בפרשת אמור, שאדם היושב בסוכה אולם דעותיו דעות כוזבות, קדושת הסוכה בורחת ממנו ונחשב כאילו יושב מחוץ לסוכה, וכך לשונו: "וכמה בני אדם חושבים שיושבים בצל סוכה, והם חוץ ממנה, שמי שהוא אזרחי ושרשו וענפיו מישראל ומכוון לישב בצלא דמהימנותא סוכה קולטתו ואם לאו סוכה פולטתו". כמו כן – אמר הרבי מסטמאר – אף לעניין ישיבת א"י הדין דומה. אם ישנן ח"ו דעות כוזבות, נעלמת קדושת ארץ ישראל ונחשב לו כאילו יושב בחו"ל. לכן, עלינו לבקש שנזכה לישב בארץ ישראל, וע"ז אנו מתפללים לשנה הבא בארעא דישראל (דבריו של הרבי מסטמאר מובאים באריכות בס' ויואל משה עמ' שלו-שמב).

ורבנו הרב צבי יהודה (שיחות הרב צבי יהודה – דברים עמ' 449-451) הסביר את דברי החסד לאברהם – הרב אברהם אזולאי, שהיה רב בחברון (מעין שלישי, עין הארץ, נהר יב): "כל הדר בארץ ישראל נקרא צדיק, הגם שהוא אינו צדיק כפי הנראה לעיני, כי אם לא היה צדיק, היתה הארץ מקיאתו כמו שכתוב הוא "ותקיא הארץ את יושביה" (ויקרא יח, כה). וכיוון שהארץ אינה מקיאתו – בהכרח הוא שנקרא צדיק ואין הוא בחזקת רשע". ואמר רבנו הרב צבי יהודה שישנו אדם שהוא רשע מצד פרטיותו, אך צדיק מצד שייכותו לכלל ישראל, ומשום שהוא קשור לאומה הוא בכלל כל הדר בא"י, שנקרא צדיק - רשם מ"צ].


ש: האם כשרוב ישראל יחזרו לארץ, שוב לא נאמר נוסח זה של "לשנה הבאה בארעא דישראל"?

ת: רבנו הרב צבי יהודה ענה (שם), 'מה נשתנה' לא ישתנה, אך השורות האלו של "הא לחמא", ודאי עוסקות בזמן הגלות. המקור של 'מה נשתנה' הינו מן התורה (מנחת חינוך מצווה כא ושו"ע או"ח תעב ומ"ב ס"ק ג וס' תעג ס"ק כא). דבר מן התורה אינו משתנה, אך מנהג תלוי במצב הכללי. יש להבחין בין דבר שהוא דין גמור לבין מנהג.


לשנה הבאה בירושלים הבנויה

ש: בהגדה של פסח מבית לוי (עמ' רלג) ובהגדה של פסח "שי לתורה" (עמ' תיא) מובא, שהגרי"ז, אב"ד דבריסק, היה מקפיד על אלה המוסיפים את המילה "הבנויה" כאשר מזכירים את ירושלים, והיה נוהג לומר שלא מצינו בשום מקום נוסחה כעין זו, והיא תוספת של אותם אלו החושבים שכבר הגענו למחצית הגאולה, וכל מה שחסר הוא "הבנויה". האם אמירה זו הינה ביטוי ציוני?

ת: מרן הרב קוק מביא את נוסח הזה כנוסח ירושלים (עיין ספר מלאכים כבני אדם עמ' 221). הג"ר מנחם מנדל כשר מביא את "בירושלים הבנויה" בהגדה שלמה באותיות קטנות, ובהגדת פסח ארצישראלית עם ההוספה: "בארץ ישראל אומרים".

הג"ר יעקב משה חרל"פ מביא את המילה "הבנויה" בסוגריים. נוסח זה גם מופיע בהגדה של צה"ל, ובהערותיו של הג"ר שלמה גורן כתוב "נוסח ארץ ישראל". ברור הדבר שהנוסח התחיל בארץ ישראל. בגלות אמרנו "לשנה הבאה בירושלים". אבל בארץ ישראל, וליתר דיוק בירושלים, אנו כבר כאן בירושלים, לכן מוסיפים "הבנויה". מה שאמר הגרי"ז שזה נוסח חדש, זה נכון, אבל זה לא חייב להיות דבר ציוני. זה לא קשור למדינת ישראל אלא לנמצאים בארץ ובירושלים. מי הראשון שאמר "לשנה הבאה בירושלים"? איננו יודעים.

[כששאלתי אותה שאלה להגר"א נבנצל, השיב: "יתכן". ומסופר בספר מלאכים כבני אדם (עמ' 221), על ביקורו של מרן הרב קוק באמריקה על מנת לגייס כספים למוסדות תורה בא"י ובאירופה. עשיר אחד עמד לתרום סכום נכבד מאוד בתנאי שמרן הרב יסביר לו מדוע אומרים יהודי ירושלים בליל הסדר ובסוף תפילת נעילה, "לשנה הבאה בירושלים" - הרי הם כבר נמצאים בעיר הקודש. השיב מרן הרב, בירושלים אנו מוסיפים את המילה "הבנויה" - "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" - יש עוד כר נרחב עד שתתגשם בקשה זו במלואה. ובנימת שחוק על שפתותיו הוסיף, "כשאנו מבקשים: 'לשנה הבאה בירושלים', כוונתנו שנזכה להיות כל כולנו בירושלים, גם בגופנו וגם ברוחנו ובמחשבתנו, ולא כבימים אלה, שיושבים בירושלים, אך מתכננים לצאת מתוכה לאמריקה כדי לטרוח באיסוף כספים..."

עוד יש לפרש, שאמירת "לשנה הבאה בירושלים" מכוונת לכלל ישראל, וליום שירושלים תתרחב לכל הכיוונים עד שתהא מגעת לשערי דמשק (שיר השירים רבה פרשה בארז ד"ה ג אפך כמגדל).

בפירושו על ההגדה של פסח מהר"י ט"ב (אות קנא), הקשה הרבי מסטמאר על מה שאומרים "לשנה הבאה בירושלים", לכאורה למה לנו לחכות עד השנה הבאה, והרי אנו מחכים ומצפים אל הגאולה שתהיה מיד?

תירץ הרבי מסטמאר ע"פ פירוש רש"י. כשהגיע יעקב אבינו לחרן, פגש רועי צאן ושאל: "הידעתם את לבן בן נחור. ויאמרו: ידענו. ויאמר להם: השלום לו. ויאמרו: שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן... עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן" (בראשית כט, ה-ו, ט). פירש רש"י (שם פסוק ו) שהטעם במילה "באה" הראשונה נמצא באל"ף, ותרגומו אתיא -כלומר, עדיין לא באה. בפסוק השני, הטעם נמצא בבי"ת, ותרגומו אתת - לשון הווה. כלומר, רחל כבר באה. הנה מבואר, שלשון 'באה' משמעותו בשני פנים, לשון הווה שהולכת ובאה, וגם בלשון שכבר באה, ולפי"ז מה שאנו אומרים לשנה הבאה בירושלים, אין בכך דחיה לשנה אחרת, שאם יזכו ישראל שתהיה גאולתם בבחינת אחישנה, כבר תבוא ברגע אחד, ויתקיים הפירוש לשנה הבאה - שכבר באה.

פעם כאשר שרו בשמחת תורה "לשנה הבאה בירושלים", רבנו הרב צבי יהודה עצר את השירה ואמר: "לשנה הזאת" (עיטורי ירושלים – גליון מס' 3 בשם הרב יחזקאל גרינוולד). סיפור דומה מסופר בשו"ת מנחת אלעזר (ח"א ס' לה) על האדמו"ר שר שלום מבעלזא שבעת שאיבת מים שלנו למצות מצווה בערב פסח, אמרו לו חסידיו כדרך המברכים: לשנה הבאה בירושלים. השיב האדמו"ר: מדוע דווקא בשנה הבאה, הלא אנו מאמינים ומחכים שגם במים הללו שאנו לוקחים עתה נזכה לאפות את המצות מחר (ערב פסח) בירושלים ולאוכלם שם בביאת משיח צדקנו לגאלנו. הבעיה היחידה היא מאמר הגמ' בפסחים (פסחים יג, א): "כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח" (פ' רש"י - שיש להן לעסוק בסעודות שבת, ויטרדו בו). אמנם, אנו יכולים לחכות גם עתה בערב פסח שיבוא הגואל, ואם יוקשה לנו מהגמרא הזאת, הנה כשנזכה שיבוא, יתרץ לנו גם את הקושיא הזו, כשם שיתרץ את כל הקושיות שהיו לנו בגלות" – רשם מ"צ.]


נוסח נחם בט' באב

ש: האם לא הגיע הזמן לשנות את הנוסח של נחם: העיר החרבה, הבזויה והשוממה – ביחס לירושלים?

ת: אנא בא לבקר בישיבתנו "עטרת ירושלים" הנמצאת בלב ירושלים העתיקה, ברובע המכונה "מוסלמי", ותשתכנע על המקום.

[וכתוב בספר למקדשך תוב של מו"ר הרב שליט"א (עמ' 11): "שאלתי את רבנו [הרב צבי יהודה] בדבר הטענה הידועה כאילו תוכן אמירת בקשת 'נחם' בתשעה באב שקרית בימינו בגלל הקטעים של "מר מצבנו", והשיב רבנו: "ירושלים היא עדיין בזויה, כי עיקר ירושלים הוא בית המקדש. גם ירושלים העתיקה עדיין במצב של 'שוממה ואין יושב'. אי אפשר לגשת אל העיר העתיקה ולראות גלי אבנים של בתי כנסת – ולא להתפרץ בבכי!" (שיחות הרב צבי יהודה, תוספת בסוף השיחה "ולמינים אל תהי תקוה".)

כן כתב בס' נפש הרב (עמ' עט) בשם הגרי"ד סולוביצ'יק, בס' מועדים וזמנים (ח"ה ס' שמח הערה 2), שו"ת יחוה דעת (א, מג) והג"ר יוסף שוורץ באבלות החורבן (פ"ג). ועיין ס' הליכות חיים (ח"ב עמ' קד), שנשאל הג"ר חיים קניבסקי: איך אומרים בזה"ז בתפלת נחם בת"ב והשוממה מאין יושב וכו', הא תפלה זו מסתמא נתקנה בימי החורבן, אבל האידנא הלא ירושלים מלא ביושבים, ולכאורה הו"ל בכלל דובר שקר ח"ו, מה דעתו בזה? והשיב: "ישיבתנו אינה ישיבה".

ודלא כהג"ר שלמה גורן ששינה את הנוסח בסדור צה"ל בהתבסס על התלמוד ירושלמי, רב עמרם גאון והרמב"ם בהשמטת הקטעים הנראים כבלתי מתאימים כעת. ויש אומרים שהג"ר גורן חזר בו כמו שכתוב בספר תרומת הגורן (ח"א סי' קלא) על השינוי בנחם: "אולם אודה ולא אבוש כי לאחר מלחמת יום הכיפורים העקובה מדם, כשחלה התדרדרות מוסרית, מורלית ולאומית בעם ובמדינה, ולאור ההכרה בעם הפלשתינאי מצדנו וההכנות הנעשות כאן לקראת הסגרת חלק גדול מארץ מכורתנו ומנחלת אבותינו לערבים ולפלשתינאים, ורבים הסימנים והחששות שגם על 'ירושלים ידו גורל' כנבואת עובדיה (א, יא), אינני רואה סיבה לשנות דפוסים קיימים, כל עוד שמורגשת נסיגה בכל המישורים והעתיד לוטה בערפל". אמנם שמענו בשם בני ביתו שהמשיו להוציא את סידור צה"ל עם נוסחו וגם התפללו כן במניינו. יתכן שהוא בעצמו שינה הנהגתו אבל זו לא הוראה לרבים. ודלא כהג"ר חיים דוד הלוי (שו"ת עשה לך רב א, יד. ב, לו-לט. ז, לה) שהוסיף מלה אחת בלבד (ואת העיר שהיתה האבלה) ושינה מלה אחת (ישבה במקום יושב) בנוסח נחם. וראינו שהג"ר הרב אהרן ליכטנשטיין נוהג לשנות בנוסח ברכת "נחם" שינוי קטן עוד יותר מזה שהציע הגח"ד הלוי. הגרא"ל משמיט רק משפט אחד: "האבלה מבלי בניה והחרבה ממעונותיה והבזויה מכבודה והשוממה מאין יושב"; ואת יתר הברכה מותיר על כנו (ב'נוסח התפילה במציאות משתנה' – 'תפילות יום העצמאות ותפילת "נחם" בתשעה באב' מההרב חיים נבון. פורסם בצהר, גיליון לב. הערה 26). אבל שמענו שהגרא"ל לא אמר כן לתלמידיו. לכן נראה שזו הנהגה שלו ולא הוראה – רשם מ"צ.]


שבע ברכות

ש: איך אנו ממשיכים להגיד שבע ברכות "מהרה ד' אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים, קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה", הרי ערי יהודה וחוצות ירושלים כבר הדהדים בקול ששון וקול שמחה? ואנו אומרים את הנוסח הזה כאילו שום דבר לא קרה? אולי יש לשנות את הנוסח ל"לעולם ד' אלהינו ישמע...".

ת: לא צריך להיות קיצוני שכבר הגענו לסוף הדרך, אנחנו לא אתחלתא דגאולה, לא לומר הכל חושך ולא לומר הכל אור, יש עוד הרבה עבודה לעשות. יש עוד הרבה להתיישב בערי יהודה וחוצות ירושלים, ומה שהתיישבנו רוצים לגנוב אותם מאתנו, ויש עוד שמונה מליון יהודים בגלות ויש הרבה פילוגים באומה. לכן, אנחנו יכולים עדיין לומר את הברכות האלו. [ואמר לי הגר"א נבנצל: "הרי יש עדיין הרי יהודה וחוצות ירושלים בלי קול ששון וקול שמחה" – רשם מ"צ.]

==


























==