שיעורי הרב שלמה אבינר

מקורות ע"י הרב מרדכי ציון

וסיפר הרבי מליובאוויטש: "זכורני בילדותי שבתשעה באב מצאתי את המלמד דרדקי (שלמדתי גמרא) יושב בחדרו ולומד גמרא (בהסוגיות שאין לומדים בתשעה באב). במשך כל השנה היה עסוק בלימוד עם התלמידים ולא היתה שעתו פנויה כ"כ ללמוד לעצמו, ולכן, ניצל את ההזדמנות שאינו צריך ללמוד עם התלמידים בתשעה באב בשביל ללמוד לעצמו. ובמענה לשאלתי: היתכן?! הרי למדנו בשו"ע שאסור ללמוד בתשעה באב – השיב לי: אם צריכים להלקותני בגיהנם – מוטב שילקוני עבור לימוד התורה!"... (שיח שרפי קודש עמ' 178).

ומביא הג"ר עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (ח"ב ו"ד ס' כו) מ"ש הגרי"ח ז"ל בס' בניהו (ברכות כד), שסיפר, שגאון אחד היה לו חשק נפלא ללמוד תורה, וכשאירע לו אבלות המשיך לעסוק בתורה בסתר, וחבריו הוכיחוהו ע"ז שהרי אבל אסור בד"ת, והשיב להם ידעתי כי אני עובר ע"ד חכמים ובודאי יקבל עונש ע"ז ביום הדין אך מוכן הוא לסבול ולקבל העונש ברצון, כי לא יוכל להתאפק לסבול הצער מבטול תורה שקשה עליו כמות. וסיפר הג"ר אברהם שפירא שהרוגאצ'ובר היה לומד תורה בתשעה באב כי לא היה יכול להתאפק. ובאבלות על אמו הוא "הידר" לא ללמוד, אבל באבלות על אביו הוא לא "הידר" ולמד. והסביר זאת כך, משום שאמו היתה אשה פשוטה והיא תקפיד אם הוא לא יהדר וינהג כהלכה הקבועה לרבים, אבל אביו שהיה תלמיד חכם, הוא יודע שללמוד זה יותר חשוב... (ראש דברך מהרב יצחק דדון עמ' רכה).

ועיין בספר דרך שיחה בשם הגר"ח קניבסקי (ח"א עמ' תפז): "שהגאון הרוגאצ'ובר למד בתשעה באב, וכשנשאל על כך ענה כי רוצה לטעום טעם גיהנום על לימוד תורה. אכן הטעם האמיתי שלו היה על פי מה שאיתא בירושלמי (מו"ק פ"ג ה"ה) שמי שלהוט אחר התורה מותר ללמוד בזמן האבילות, רק שלא רצה לומר כן על עצמו, ולשואלים אמר תירוץ אחר. ומצינו כה"ג ברבינו תם ז"ל, שהניח לכוהן לשמשו, וכשנשאל על כך אמר כי היום אין עבודת המקדש. שאלוהו אם אין קדושת כהונה היאך נושא כפים? ושתק (מרדכי גיטין ס' תסא עמ' ט). וכתב הט"ז שהטעם האמיתי שלו היה כי מה שאסור להשתמש בכוהן כי זהו לצרכו, אבל לשמש אדם כר"ת זהו הנאתו של הכוהן, רק שאת זאת לא יכול היה ר"ת לומר על עצמו" (ט"ז או"ח קכח ס"ק לט). ובס' מנחת תודה (עמ' טו), הוסיף הגרח"ק: כשבא לנחם כ"ק האדמו"ר מצאנז, שאל להגר"ח על דברי הירושלמי הנ"ל מה טעם ההיתר הרי יכול ללמוד דברים המותרים? וענה שכנראה אין נוח העיסוק בענין שאין עוסק בו כעת. ועוד, הגר"א דושניצר אמר בישיבה בשם הח"ח שמי שקשה לו ללמוד דברים המותרים בערב ט' בערב יכול ללמוד כרגיל, רק הוסיף הגר"ח שכשהוא עצמו שאל לחזו"א לא הסכים להתיר לו אפילו בערב ט' באב שחל בשבת. ואמר האדמו"ר מצאנז שהחילוק פשוט, שהחזו"א ידע שהוא ילמד גם דברים המותרים ולא יתבטל ע"כ אסר עליו, משא"כ כל בני הישיבה.

והבן איש חי בספרו בניהו (בן יהוידע על ש"ס) על גמרא ברכות (כד, ב) שסיפר, שגאון אחד היה לו חשק נפלא ללמוד תורה, וכשאירע לו אבלות המשיך לעסוק בתורה בסתר, וחבריו הוכיחוהו ע"ז שהרי אבל אסור בדברי תורה, והשיב להם ידעתי כי אני עובר ע"ד חכמים ובודאי יקבל עונש ע"ז ביום הדין אך מוכן הוא לסבול ולקבל העונש ברצון, כי לא יוכל להתאפק לסבול הצער מביטול תורה שקשה עליו כמות (ומובא בשו"ת יביע אומר ח"ב יו"ד ס' כו).

ועל המעשה הזה, אמר הגר"ח קניבסקי: "סיפור זה שקר" (חוברת דרך תורה עמ' ק-קא). ומוסבר שם בהערה שבספר דרך שיחה (ח"ב עמ' תקיא) שכתב הסטייפלר אמר שהעינוי הקשה ביותר בתשעה באב הוא האיסור בתלמוד תורה. ועפי"ז יש לפרש שמה שהשיב הגרח"ק ש'סיפור זה שקר', הכוונה היא שכמות שהוא לא ניתן להיאמר, שאדם שהוא 'גדול' לא יכול לעשות נגד השו"ע, וע"כ שלא היה זה טעמו האמיתי של אותו גדול, אלא טעמו משום שהיה להוט אחר התורה. או אפשר לפרש שבמעשה הנ"ל שהביא הבן איש חי שאותו גדול החביא עצמו חדר בתוך חדר וביאר שהיה עושה כן משום שקשה לו לפרוש מלימוד תורה הגם שיקבל עונש ע"ז, פרט זה הוא שקר, שמפני מה עשה כן בסתר, שאם באמת היה להוט אחר התורה לא היה צריך להחביא עצמו ולמנוע מאנשים אחרים שיבואו לנחם אבלים. אמנם יש לתרץ שבאמת אמר כן משום ענווה, כמו הרוגאצו'בר. ומה שלא למד ברבים, משום שאנשים לא יבינו שעפ"י דין מותר לו ללמוד, ולא רצה לעורר טענות על עצמו פן יחשדו בו, ויעבור על והייתם נקיים.

ובס' מפי אליהו (עמ' 43-42), סיפר הגר"מ אליהו: פעם הלכתי לנחם רב אחד שישב שבעה על אביו. היה זה ביום תשעה באב, וראיתי שהוא לומד מסכת זבחים. תמהתי: כיצד הוא לומד תורה בימי אבלותו? נזכרתי שיש מקומות במסכת זו שעוסקים בדיני אבלות, שאותם מותר לאבל ללמוד, כגון ההלכה שכוהן גדול יכול להקריב קרבן כשהוא אונן (צט, א. וראה דפים יד-יז, צט-קג), אבל הוא למד במקום אחר במסכת. ראה הרב שאני מסתכל עליו והתפלא על מה אני תמה. אמרתי לו: על כך שאתה לומד תורה בימי האבלות. אמר לי: אני רוצה לראות שבשמים יענישו אותי על כך שאני לומד תורה. אמרתי לו: גם על זה יענישו אותך, ולא רק על לימוד התורה אלא גם על הזלזול שאתה מזלזל בדברי חז"ל. אמנם הוא הסביר לי שנפשו כל כך חושקת בתורה עד כדי כך שהוא אינו יכול להפסיק ללמוד שבוע שלם. ואף על פי כן אין ללמוד ממנו.

[והוסיף הרב יוסף אלנקווה, רבה של נווה דקלים תובב"א – יד בנימין: אמנם כאשר ישב הגר"מ אליהו שבעה על אחיו, נאלצנו להראות לו את הטיוטה של דף השיעור המופץ לזיכוי הרבים, 'קול צופיך'. הרב הסכים לעבור על הדברים, כיון שהיו אלה דברי הלכה לרבים].

ועיין שו"ת המהרש"ם (א, פד) שציין שכתב תשובה זו ביום תשעה באב. והיתכן? הרי תורתו של גאון זה היתה בלולה מכל התורה כולה, וכיצד זה שכתב את התשובה ביום שבו אסור ללמוד? הוא עצמו מיישב את הדברים באומרו שהתשובה עוסקת בהיתר עגונה דחוף, והרי נאמר שמי שעוסק בכך בונה אחת מחורבות ירושלים, ומה יותר מתאים לעסוק במצווה זו מיום תשעה באב, שבו אנחנו מתאבלים על חורבנה של ירושלים... (מובא בעלינו לשבח מהג"ר יצחק זילברשטיין – דברים עמ' תקל. אגב, בשו"ת הב"ח החדשות סוס"י סד כתוב שכל המתיר עגונה אחת "כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים", אך בשו"ת מהרש"ם שם מובאת מימרא זו בשם כה"ר אהרן חייוואן זלה"ה, ולשונו ש"כל הזוכה להתיר עגונה אחת בזמן הזה, כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים העליונה". אש התורה על הגר"א קוטלר ח"ב עמ' רמה הערה 29).