שיעורי הרב שלמה אבינר

מקורות ל"לימוד מסכת מועד קטן"- מאת הרב מרדכי ציון:

ודומה לזה, בספר נפש הרב (עמ' כט בהערה), כתב הג"ר צבי שכטר שהגרי"ד סולוביצ'יק לימד פרק "אלו מגלחין" והג"ר מנדל זק"ש – חתן החפץ חיים – היו לו קצת טענות עם הגרי"ד בקשר לזה, שהרי בתשובות החת"ס הזכיר שהמנהג היה שלא להגיד שיעור בפרק זה. אך הגרי"ד לא חש לזה, כי כנראה בישיבת וואלאז'ין הגידו שיעורים כסדר על כל מס' הש"ס (וגם טען להגרי"ד על כך שהגיד שיעור בישיבה במס' נדה עם בחורים רווקים). וגם הגיב הג"ר סולוביצ'יק שכתוב בספר חסידים (שם) שכל מצוה שאין לה דורש ואין מי שמבקש אותה תדרשנה, לפי שהיא כ"מת מצוה" (מפניני הרב עמ' קסה). בספר מאיר עיני ישראל (ח"ב עמ' 239) מובא מעשה שהיה בראדין, שכמה אנשים מתו בתקופה קצרה. אספו אנשי הקהילה את הקהילה לצורך חשבון נפש. קם החפץ חיים והכריז שמסכת מועד קטן מתלוננת אצל ריבונו של עולם שאינה נלמדת בישיבות, ומי שכן לומד אותה זה רק לענייני אבלות ולכן אנשים מתים.

וסיפר הראשון לציון, הרב הראשי לישראל, הג"ר יצחק יוסף, כאשר הוא כתב את ספרו ילקוט יוסף על הלכות אבלות, הג"ר בן ציון אבא שאול הוא אמ: אוי ואבוי, אתה מפחד ממלאך המות?! איך אתה מתעסק עם מלאך המות? אז הג"ר יצחק יוסף כן פחד והלך לשאול את אביו, הג"ר עובדיה. הגר"ע אמר: לא לפחד, והראה לא את דברי ספר החסידים רעא שהלכות אבלות הן בגדר מת מצוה שאין לו קוברים (שיעורו על פרשת דברים תשע"ד בבית כנסת יזדים בירושלים).

מובא באשכבתיה דרבי (ח"ב עמ' קסט) שנשאל הגרי"י קניבסקי ה"סטייפלר", אם יש לחוש מללמוד מסכת מועד קטן המדברת מעייני אבלות, והשיב, שכבר מובא בספר חסידים, להתפלל קודם הלימוד ולומר, שחפצים ללמוד לשם לימוד תורה, ואז הלימוד לא יביא לצרה חלילה.

בשנת תשס"ז עם תחילת לימוד מסכת מועד קטן בדף היומי, פירסם הג"ר חיים קניבסקי את דברי החתם סופר בעניין החשש מלימוד מסכת מועד קטן כיוון שנלמדים שם עניני אבלות, וע"כ הורה שלפני לימוד המסכת ייתן צדקה (עיין תשובותיו יו"ד ס' שמו שהוא "גברא קפדנא אנא" בעניני אבלות). כך מובא מהגר"ח קניבסקי בקונטרס מנחת תודה (עמ' ה. ואח"כ כשיצא כספר עמ' כו). ובדרך שיחה (ח"ב עמ' שכח) נשאל הג"ר חיים קניבסקי: "בכולל מסויים רוצים ללמוד טור שו"ע הלכות אבילות, ושמעתי מחכ"א שהגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל אמר שיעור במסכת מועד קטן ואז מתה אחותו, ואמרו שזה היה מסימן רע הנ"ל, ונכנס הנ"ל אצלו ושאלו אם זה נכון וממש רצה לזורקו מביתו". וענה: "בשם החת"ס אמרו שכאשר למד עניינים אלו היה נותן פרוטה לצדקה, ותו לא מידי. יותר לא מצאנו שצריך לחשוש. אבא (הסטייפלר) והחזו"א זללה"ה למדו כל העניינים האלו. ומאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה בזה".

ומגיד שיעור שהתחיל ללמד מו"ק ואמר למשתתפים בשיעור שיצומו לפני תחילת הלימוד. נשאל הגראי"ל שטינמן: האם יש ענין בזה וצריך לחשוש ואכן צריכים לצום? והשיב: "העולם מפחדים". אלא אמר הגר"נ קרליץ: "אפשר ללמוד גם בלי זה" (בזאת יבא אהרן עמ' שפד-שפה).

ומובא באמרי מאיר (עמ' ריב) שנשאל הגרי"ש אלישיב: האם מותר ללמוד הלכות אבילות? והשיב: חייבים (כלומר, לא רק שמותר אלא שחייבים ללומדם). ובס' וישמע משה (עמ' שכז), נשאל הגרי"ש אלישיב: יש בחור שלומד מסכת מועד קטן וכותב ע"ז חיבורים עם חידושים וביאורים, ועכשיו הוא אוחז בעניני אבלות, ואמרו לו שזה לא סימן טוב לעסוק בענינים האלו ולעשות חיבורים עליהם? והשיב: זה הבל הבלים, והשמיך לגעור כמה דקות ע"ז, והוסיף: העיקר שילמוד, לא משנה מה שלומד.

עיין גם ההקדמה ל'נטעי גבריאל – הלכות אבלות', שיש דיון בעניין.

וכתב הג"ר שמואל הלוי ווזנר בשו"ת שבט הלוי (י, א אות ב): ואשר שאל כב' בענין למוד מס' מועד קטן ובפרט בסדר דף היומי. אין לי להוסיף על מה שהעתיק כב' בקיצור, והעיקר מש"כ בס"ח סי' רס"א דלא זו דאינו מזיק אלא מצוה גמורה היא אלא שיש להתפלל לפני זה שלא יגרום שום דבר רע, ואין היא וכיו"ב ח"ו גורם נזק אלא דברת בני אדם כאשר רמז בס"ח שם, אבל דברי תורה עצמם הם דברי אלקים חיים וגורמים אריכות ימים, אלא שאין רגילים לקבוע ישיבה ע"ז, אבל מצוה כלימוד ש"ס על הסדר בין ביחידות בין ברבים כדף היומי חלילה לחסר חלק מתורת חיים.

ומי לנו גדול מגדולי הראשונים אבירי התורה כבעלי תוס' והרא"ש ומרדכי, כרבינו הרמב"ן והריטב"א ועוד, כבעלי שו"ע הטור וכל שלטי גבורים שלא שינו מעיונם בזה לעומת שאר חלקי התורה. ואם בכל זאת חושש אדם לנפשו יתפלל שגם עי"ז יזכה להאריך ימים ושנים, ואריכות בזה ללא צורך.