שיעורי הרב שלמה אבינר

מקורות ע"י הרב מרדכי ציון

הגר"א נבנצל כתב לי: "אם אין שותים ממנו - לא".

הגרי"ש אלישיב פסק שיש להטביל כוס של אליהו ללא ברכה (אשרי האיש ח"ג עמ' שפח).

בהגדת חשוקי חמד (פניני הלכה עמ' תנה-תנו) כתב הגר"י זילברשטיין: אמנם יתכן שהכוס צריכה טבילה, דלא גרע מכלים העשויים לקיום, דהיינו שלא שותים מכלים אלו, אלא שומרים בהם את היין ואח"כ מוזגים את השתיה לכלי סעודה. דכתב הרע"א (בגליון השו"ע שם) שיש אומרים שצריכים טבילה, יעויין שם. אלא שאם נחייב אותו בטבילה מטעם זה, אי אפשר יהיה לברך על הטבילה, מכיון דהוי ספק אם צריך להטביל כלים אלו, כמבואר שם. ויעוין גם בבית יהודה (יו"ד סי' נב) שדן בדבר צלוחיות שלא שתו מהן באופן ישיר אלא מזגו מהם לכלים אחרים. העלה דלא בעי טבילה מכיון שהצלוחיות הוו ככלים העשויים לקיום ולא לסעודה. יעויין שם.

טעם נוסף יש להטביל את הכוס עכ"פ בלי ברכה, דלא גרע ממה שביאר הש"ך (שם ס"ק יא) את פסק הרמ"א שיש להטביל סכין שחיטה [בלי ברכה] אע"פ שאינו כלי סעודה, מפני שאפשר להשתמש בו לצורך מאכל. אם כן הוא הדין בענייננו, אפשר להשתמש בכוס זו גם לשימוש אחר.

למעשה נראה שיש להטביל כוס זו בברכה, מאחר שהרבה נוהגים שיין זה שהיה בכוס של אליהו משמש לקידוש ליום פסח מכיוון שנעשה ביין זה מצווה אחת תעשה בו מצווה נוספת של קידוש היום, וממילא נחשב הגביע לכלי סעודה כי ממלאים בו יין לכוס של אליהו ולמחרת שופכים ממנו לכוס של קידוש לשתייה. הגביע דומה לקדירה שמבשלים בה מאכל ולא אוכלים ממנה אלא מריקים אותה לצלחת וממנה אוכלים, בכל זאת הסיר נחשב כלי סעודה כי מבשלים בו את המזון אע"פ שאח"כ אוכלים אותו מתוך צלחת. כך גם בענייננו מוזגים יין לגביע של אליהו ומתכננים שיין זה שנעשתה בו מצווה תיעשה בו מצווה אחרת. דומה הגביע לסיר הצריך טבילה.

יש להוסיף סברא נוספת, יתכן שלבסוף ישתמשו בכוס זו לשתיה לכשימצא כוס יפה יותר והרי כוס זו היא כוס ראויה לשתייה. לכן נראה שצריך להטבילה בברכה, עכ"ל הגר"י זילברשטיין.