שיעורי הרב שלמה אבינר

מקורות ל"חזן עם בעיית דיבור" - מאת הרב מרדכי ציון:

אמנם שמעתי מהג"ר צבי שכטר בשם תלמידי הג"ר משה פיינשטיין שהוא לא שימש כש"ץ ביארצייט על הוריו משום שהוא חשב שלא כולם יהיו מרוצים כי הוא מחליף ה שׂי"ן והשׁי"ן כהרבה ליטאיים.

חילוף השׂי"ן והשׁי"ן גורם שאלות בשמות בגיטין. הג"ר איסר זלמן מלצר סיפר להגרא"מ שך עובדא דהוה בדידיה. מעשה ביהודי אחד מעיירה בסביבות דוינסק, ששלח גט לאשתו שבסלוצק, עיר רבנותו של הגרא"ז. שם האשה היה חסא. בסלוצק הקרובה לפולניה מבטאים שם זה בסמ"ך, ואילו בדוינסק שבתוככי ליטויא מחליפין סמ"ך בשי"ן, כמנהג הליטאים, ואף בגט זה נכתב השם בשי"ן, כמנהג גלילות דוינסק.

הגרא"ז סבר שיש לכתבו כמקום הנתינה. מכיון שכך, שלח שליח לרבה של העיירה שערך את הגט, וביקשו לכתבו מחדש בשינוי השם.

עלה הרב לדוינסק ונכנס לרבה של העיר, רבנו מאיר שמחה זצ"ל, שפסק שהגט כשר כמות-שהוא, ואפשר לתיתו בסלוצק ללא כל חשש.

דעתו של רבי איסר זלמן לא נחה, והוא פנה לברר כיצד כתבו שם זה בסלוצק.

היה שם זקן אחד שכיהן כשמש בית הדין, וכל הגיטין הונחו אצלו למשמרת. הוא כיהן במשרה זו שנים רבות, מאז היותו צעיר לימים, לאחר שהתייתם מאביו והוצרך לפרנס את אמו ואחיו, ניתנה לו מלאכה זו. לפיכך, נמצאו ברשותו גיטין מלפני עשרות בשנים, בין השאר נמצא שם גט בעריכת הבית הלוי, שהיה רבה של סלוצק לפני שעבר לבריסק, והשם חסא נכתב בו בסמ"ך, כדעת רבי איסר זלמן.

שלח רבי איסר זלמן לאותו רב בשנית, והודיעו כי בגט שברשותו שבעריכת הבית הלוי, כתוב כדעתו. שב אותו רב ונכנס אל רבי מאיר שמחה, וכשמסר לו את דברי הגרא"ז, ענה: "מכיון שכבר הורה זקן", היינו הבית הלוי, יש לכתוב כדעת רבי איסר זלמן.

לימים, סיפר הגרא"מ שך מעשה זה לפני הגרי"ז סולוביצ'יק, הרב מבריסק. חייך הגרי"ז ואמר: הלא לסבא, רבי יושע בער (בית הלוי), היתה שאלה כזו לגביו גופא!

וכך היה מעשה: כאשר הבית הלוי ביקש לכתוב גט לאשתו בעיר בברויסק שברוסיה, מקום מגורי חותנו, עמדה בפניו השאלה כיצד כותבים את הכינוי יושע בער, בשי"ן או בסמ"ך. בית הדין החליט לצד האחד, והוא צידד אחרת. הוא התווכח עמם כל אותו יום והביא ראיות עצומות לדעתו, עד ששיכנעם לכתוב כפי שהיה נראה לו. הם כתבו את הגט והוא נתנו.

בלילה הוסיף הבית הלוי להרהר בדבר, שקל ועיין, והגיע למסקנה שהבית דין צדק מעיקרא. התייצב איפוא בבוקר בפני הדיינים וביקש שיכתבו גט חדש, אבל הם מיאנו בתוקף. היה רבי יושע בער נבוך, והחליט לנסוע לבראדי, לשאול את פי הגאון רבי שלמה קלוגר האיך היה צריך לכתוב את הגט (לא מובא תשובת הגרש"ק. עיי"ש בסיפור על מה קרה לבית הלוי בדרך) (שמושה של תורה עמ' פג-פה).

נוסח אחר: יסוד הספק היה כיצד יש לכתוב את שמו, אם 'דוב בער' או שמא 'דובער' או 'דב בר' וכיו"ב. ויש אמרו ששלח מברודי גט שלישי (רבן של כל בני הגולה על הגר"ח מבריסק עמ' 19 הערה 29).

ונוסח שלישי: אמר הגראי"ל שטיינמן אמר שהתלבטות הדיינים היתה באופן כתיבת השם "דוב" עם ו' או בלי ו' (אעלה בתמר – מתורת בריסק עמ' קעה).