שיעורי הרב שלמה אבינר

מקורות ל"הכפלת המילה'זכר' בפרשת זכור"- מאת הרב מרדכי ציון:

כתב המשנה ברורה (תרפה, יח): "דע, דיש אומרים שצריך לקרות זכר עמלק בצירי, ויש אומרים שצריך לקרות זכר עמלק בסגול, ועל כן מהנכון שהקורא יקרא שניהם, לצאת ידי שניהם". ברם, המשנה ברורה לא מזכיר את המקור למנהג לבטא את המילה "זכר" בסגול, וההגייה בצירי מקובלת יותר. נראה שהמנהג התחיל מהגר"א. בספר מעשה רב, שבו מתוארים מנהגי הגר"א, נכתב: "כשהוא קורא פרשת זכור, קורא 'זכר' בסגול תחת הזיין". אמנם בהסכמה לספר, כותב ר' חיים מוולוז'ין: "ואשר כתב לקרות בפרשת זכור 'זכר' בשש נקודות (כלומר, שני סגולים), אני שמעתי מפה קדוש שקרא בחמש נקודות (כלומר, צירי וסגול) ולא ידעתי אם השומעים שמעו וטעו לומר בשש נקודות, או אולי בזקנותו חזר בו. יחקור נא לעמוד בזה על האמת". מכאן נראה שהביא המשנה ברורה את המנהג לקרוא את הפסוק בשתי הנוסחאות. וכותב הג"ר משה שטרנבוך בס' מועדים וזמנים (ח"ב ס' קסז בהערה) שזו שמועה מפוקפקת מרבינו הגר"א זצ"ל.

אמנם הג"ר שטרנבוך מסביר מנהג זה ע"פ הערה מהג"ר משולם ראטה ליישב טעות יואב דאמרינן ב"ב (כא, ב) שטעה לקרות תמחה את זכר עמלק כאלו נכתב בשני קומצי"ן שיש להרוג הזכרים דוקא, וקשה היאך טעה כ"כ לקרות בשני קומצי"ן דקאי על הזכרים, ופירש "דהאמת שקרא בשני סגולי"ן וטעה דבזה שפיר קאי על הזכרים, וכהא דאמרינן 'כעשן' בשני קומצי"ן, ומ"מ קרינן עשן הכבשן בשני סגולי"ן, והכי נמי קאי על הזכרים של עמלק ומ"מ אמרינן בשני סגולי"ן 'זכר עמלק', והיינו הזכרים של עמלק ושפיר טעה, דבשני סגולי"ן יש באמת מקום לטעות כמ"ש. ולכן נראה דבפרשת בשלח כתיב 'כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע' וכיון שנמסר ליהושע מסורת קרינן בשני סגולי"ן דליכא למיטעי, אבל בפרשת כי תצא דכתיב רק 'תמחה את זכר עמלק', צריכים לקרות בציר"י דוקא, שאם אמר בסגולי"ן ראוי לחוש דקאי על הזכרים ולא יצאו אף בדיעבד, ואין סתירה בעדות היאך נהג הגר"א זצ"ל דבפרשת בשלח קרא בסגולי"ן ובפרשת כי תצא בציר"י דוקא".

אמנם, רוב קהילות אשכנז נהגו לקרות את המילה "זכר" פעמיים, פעם בסגול ופעם בצירי. וכן כתב בפסקי תשובות (ח"ו ס' תרפה אות ט). ועיין מה שכתב הרבי מליובאוויטש בשערי הלכה ומנהג (ח"ב ס' רפח).

וכותב הג"ר שרטנבוך (שם) שיש לומר את הפסוק עד הסוף עם זכר בצירי, ואחר כך יאמרו שוב את כל הפסוק באמירת זכר בסגול. אך דעתו של הג"ר משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ה ס' כ אות לב) שראוי שיתחיל לחזור מ"תמחה". היינו, שיאמר הקורא "תמחה את זכר עמלק" עם סגול, ואח"כ יאמר "תמחה את זכר עמלק" עם צירי. והסביר, שאין בזה משום 'כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן', דהכל שומעין שאותה הקריאה שחזרו עליה הינה רק בשביל שמא לא קראו כהוגן. וכן דעתו של הגרי"ד סולוביצ'יק בס' מפניני הרב (עמ' קמח) שמספיק שיתחילו מתיבת "תמחה" בפעם השניה. ובס' ועלהו לא יבול (ח"א עמ' רלח בהערה), העיר הג"ר אביגדר נבנצל: "לענ"ד לכאורה עדיף שלא יחזור כל הפסוק, כי כשחוזר כולו הרי קרא פעם אחת פסוק שיש בו שמות בצורה משובשת". ומסופר שם, שפעם חזר הבעל קורא על קריאת כל הפסוק ונשאל הג"ר שלמה זלמן אוירבך על זה וענה: "מה אכפת לך שחזרו לקרוא את כל הפסוק? - אין בזה בעיה של הפסק לענין ברכת התורה שלאחריה". והעיר הגרש"ז ש"באמת בשנים קודמות חזרו רק על המילים 'תמחה את זכר עמלק', והבוחר יבחר".

ובס' וישמע משה (עמ' רכד-רכה), נשאל הגרי"ש אלישיב: האם גם העולה לתורה אומר עם בעל קורא בק פעמים זכר זכר? והשיב: שהעולה יאמר רק פעם אחת.