שיעורי הרב שלמה אבינר

מקורות ל"ברית מילה אחרי הצהרים" - מאת הרב מרדכי ציון:

ומה שאברהם אבינו מל עצמו באמצע היום היה מקרה מיוחד. עיין תורה תמימה בראשית יז כו אות נג.

ומובא בשערי הלכה ומנהג (ג, צט), שהרבי מליובאוויטש אמר שזריזין למצות דוחה ברוב עם הדרת מלך, כדמוכח בראש השנה (לב, ב), אבל לכאורה, מילה שאני דטוב יהיה בשמחה כמו שקיבלוה עליהם (שבת קל א).

בספר אורו של עולם על הגרש"ז אוירבך (עמ' 310), סח הרב מרדכי אלון, בשאר לברית המילה של אחד מבניו: "רצינו להזדרז ולערוך את הברית בשעת בוקר, כהרגלנו, אלא שאבי שהה בחו"ל, ועמד לנחות בבוקר בישראל. ניגשתי לר' שלמה זלמן ושאלתי: אם הברית תיערך בבוקר, אבא יספיק להגיע – אך קשה לשער את מועד הנחיתה המדוייק, ויתכן שהוא יגיע בלחץ הישר משדה התעופה. אך אם הברית תיערך מאוחר יותר, אבא יגיע אליה בנחת. אמר הגרש"ז בחיוך: "מבין כותלי דבריך אני שומע, שאתה נוטה לאחר את הברית – ואני שמח על כך, מפני שאיני מבין בכלל מה השאלה...". והוסיף: "יש דיון אם יש לקיים ברית מוקדם משום זריזין מקדימים, או לאחרה משום ברוב עם, שבעשה מאוחרת יגיעו יותר אנשים. אך לא שמענו דיון אם להעדיף זריזות על פני כיבוד אב". שאלתי: "אם כך, האם לעשות את הברית בשעה 11:00 בבוקר כדי שאבא יגיע בנחת, או בשעה שתיים בצהריים, שאז גם יספיק לנוח מן הטיסה"? פסק הרב: "גם שאבא ינוח ויגיע רענן לברית – הוא חלק ממצוות כיבוד אב".

ונשאל הגרי"ש אלישיב: מי שיש לו ב' ברירות בענין הברית לבנו, או לעשותו בבוקר ולקיים מצות זריזין מקדימים, או לעשותו בצהרים ויהיה ברוב עם הדרת מלך, מה יעדיף? והשיב: לכתחילה עושים ברית בבוקר, אבל אם יש ענין מיוחד אפשר לעשותו גם בצהרים (וישמע משה ח"א עמ' תכד-תכה).

ונשאל הגר"ח קניבסקי: כשיש אפשרות למול את בנו בבוקר, ואז ההשתתפות בסעודה יהיה כרוך בביטול תורה, או לעשות הברית אחר מנחה בבין הסדרים מה עדיף? והשיב: זריזין מקדימין למצות והרוצה לבוא יבוא (לבנימין אמר עמ' צג).

וכדומה, השיב הג"ר משה ברנדסדורפר, אב"ד היכל הוראה בירושלים מיסודו של אביו מח"ס שו"ת קנה בושם, שבאופן פשוט זריזין מקדימין עדיף (כמסקנת גמ' ראש השנה לב, ב) אך אפשר לדחות לצהרים כדי שיגיעו סבים כי זריזין מקדימין אינו חיוב גמור, ויש דעות (עיין מאירי יומא כח ב) שהוא רק משום הידור ויש לנהוג כן כי כך נהג א"א כמבואר בפסחים (ד א), משא"כ כיבוד סבים, שמבואר ברמ"א (יו"ד רמ כד) שחייב אדם בכבוד אבי אביו. וכיבוד זקינו יש לו עיקר מן התורה וכמו שהביא בשדי חמד (מערכת כ"ף כלל קכא) מהמדרש תלפיות שהרבינו יונה ומנורת המאור והחרדים כתבו שחיוב כיבוד זקינו הוא דאורייתא (היכל הוראה ח"ג הוראה פט).

עיין עוד בעניין בשו"ת אז נדברו (יג סח).

ומעשה כשנולד אחד הבנים של הג"ר שמואל הלוי וואזנר, מח"ס שו"ת שבט הלוי, התגוררו בירושלים, אז גם שהה הרבי מסטמר ה'דברי יואל' שם. הג"ר וואזנר שכידוע העריץ ביותר את גדולותו רצה לכבדו בסנדקאות בברית שנערכה ביום השבת. הוא הלך לאכסנייתו בכדי להזמינו, אולם כאשר הג"ר וואזנר שמע ממנו שהוא יגיע לברית לאחר סיום התפלה בבית מדרשו, שכידוע היתה מתארכת ביותר ובפרט ביום השבת עד לשעות המאוחרות שביום, נענה הג"ר וואזנר לרבי מסטמאר ואמר לו: "שהרבי ימחול לי, היות ומחמת 'זריזין מקדימין למצוות' אין אני יכול להמתין כ"כ הרבה זמן עד לשעות הצהריים". לבסוף כיבד הג"ר וואזנר בסנדקאות את הגאב"ד של העדה החרדית הגרז"ר בענגיס עמו היה מקושר ביותר (רב רבנן עמ' סב).