משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!
מדינה דמוקרטית - ולכן יהודית
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
מדינה דמוקרטית - ולכן יהודית
[אתר סרוגים]
כל הפלפולים המשפטיים אם אנו מדינה יהודית וגם דמוקרטית או דמוקרטית וגם יהודית או שמא זה וזה שווים ,אינם נובעים אלא מאי הבנת מהות הדמוקרטיה.
ברור שאנו בעד דמוקרטיה, באופן קיצוני. כל המכונים לדמוקרטיה, כל החינוך לדמוקרטיה, כל חסידי הדמוקרטיה, מחווירים לעומתנו.
בכל זאת יש לשאול: איפה כתוב בתורה "דמוקרטיה"?
זאת ועוד: יש גם דמוקרטיה מושחתת; יש רוב דמוקרטי מושחת אשר בראשו מנהיג אכזרי הכופה עוול על המיעוט. שמא עדיפה קבוצה נבחרת קטנה של אנשים טובים וצדיקים?
אכן, על המילה "דמוקרטיה" מעמיסים הרבה מאוד פירושים, ויש גם צורות רבות של דמוקרטיה, אך שורש הדמוקרטיה, הפְּנים, הוא שלילת "כל איש הישר בעיניו יעשה", אותו תוהו-ובוהו המתואר בספר 'שופטים'. החוק הוא מעל כולם ואף אחד לא יעשה ככל העולה על רוחו; יש אחריות לאומית, יש מוסר לאומי, יש יחד לאומי.
הגדרה זו, הנראית פשוטה, מסתייגת מסוג מסוים של דמוקרטיה נמוכה שאין עניינה אחריות על הכלל, אלא מכשיר לטובת הפרט. היחיד מוכן לקבל משטר דמוקרטי למען נגוס כמה שיותר מהעוגה הלאומית, כדברי הפילוסופים התועלתניים האנגלים: הובס, יום, מיל, לוק וסמית'. הובס הסביר: "אדם לאדם – זאב, האדם אגואיסט במהותו, ורק דבר אחד מעניין אותו בעולם: הוא עצמו. החיים הם מלחמה של האחד נגד הכל. הפרט מוכן לבלוע את כולם לטובתו". אומר הובס: "לא באתי לשנות את טבע הזאב שלך, אבל לטובתך, כדאי לך להשתלב במדינה מסודרת, כי גם אחרים הנם זאבים העלולים לטרוף אותך, ואף אם תנצח, תצא חבול ותצטרך לעמוד על המשמר יום וליל. לכן כדאי לחיות ביחד, כמו הזאבים עצמם החיים בלהקות. להקת זאבים, עם סדר ומשמעת, מרוויחה יותר מזאב בודד. לטובתך - ותר למדינה, לממשלה, למשטרה, לבית-משפט ותצא מורווח". המדינה היא חברת ביטוח רבתי, זוהי דמוקרטיה הבאה לשרת את מֵרַב אזרחיה על-פי איזו אריתמטיקה של תענוגים. אומר מיל: "החירות היא הזכות העליונה, בתנאי שלא תפגע בחירותו של הזולת". במקום להתנפל בצורה גסה על העוגה, נחלקה בינינו בצורה תרבותית. זו דמוקרטיה נמוכה, דלה באחריות לאומית. אבל אצל רוסו המדבר על רצון הכלל, על המהות הקולקטיבית הלאומית – יש כבר צליל של כלליות. אצל אפלטון יש דמוקרטיה אידאליסטית למען הכלל; האומה נתפסת כאורגניזם, בדומה לאדם בעל איברים שכולם מגויסים למען האדם כולו. אין כאן הסכמים בין הלב והריאות אלא הכל אורגניזם אחד. זאת דמוקרטיה אמיתית פנימית למען הכלל. ודאי, אחריות לאומית אינה מבטלת את הדאגה למען הפרט.
דמוקרטיה נמוכה היא תרגיל לסיפוק צורכי הפרט. לכן אמרנו שאנחנו דמוקרטיה יותר מדמוקרטיה, בהיותנו בעד דמוקרטיה טובה ואמיתית של אחריות לאומית. לצערנו, לא תמיד עמדנו בזה, ובסוף תקופת בית שני תביעות הפרט נשאו ראש, אז נולדה הנצרות שאצלה חוסר אחריות מוחלט לאומה הפך לאידאל. הנצרות חיקתה את המחלה שלנו ועשתה ממנה אידאל. הפילוסוף ווייטהד שנא את הנצרות עקב חוסר אחריותה הלאומית, ומתוך בערותו סבר שכן הוא ביהדות. אמנם כך היה בסוף תקופת בית שני, כאשר התכנסנו בפרטיות. משוררים והוגים כגון גיטה ושילר הזהירונו: "לעולם לא תצליחו להקים מדינה, אתם תהרסו אותה במו ידיכם". ברוך ד', הצלחנו.
זהו המרד של מרקס נגד הנצרות בפרט והדת בכלל, שבמקום לדאוג לבעיות לאומיות, הן עוסקות ברוחניות של היחיד.
אך מרן הרב קוק הסביר באריכות אין-סופית, כגון בספרו 'אורות', שהתורה היא בעיקר חוקת הלאום. חסידי אומות-העולם במובן היחידי, הפרטי, היו קיימים לפני אברהם אבינו, בזמן אברהם אבינו ואחרי אברהם אבינו, אבל אליו נאמר: "ואעשך לגוי גדול" - קידוש השם בעם. בזמן בית שני, זה אבד, ומרן הרב קוק עמל קשה כדי להחזירו לקדמותו. "שכחום וחזרו ויסדום". חוזר ונעור. הדמוקרטיה התועלתנית הנמוכה המקובלת אצל עמי העולם עלולה להתגלגל לעריצות הרוב, וגם לעריצות המיעוט, בעזרת כל מיני תרגילים ותחבולות. אפילו הדמוקרטיה הישירה של אתונה - כלומר אספה כללית - הביאה אנרכיה, קבוצות לחץ, טירניה והשתלטות, חוסר יחס אנושי הוגן ונאה. כבר אמרו חז"ל: "כנסייה שאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים" (אבות ד יא). האגואיזם, סופו לפוצץ הכל. אך כנסייה לשם שמים, דמוקרטיה עליונה, לשם אושר הכלל – סופה להתקיים, להביא לטובת הכלל וגם לטובת הפרטים. המדינה אינה מכשיר לסיפוק צורכי הפרט, אדרבה, הפרט שמח להיות חלק מן האומה.
אמרנו: לא כל איש הישר בעיניו יעשה, אלא יש חוק מעל כולם. אך מה עניינו של חוק זה? האם זהו מגרש משחקים שבו אפשר לחוקק כל דבר בעזרת תחבולות מנוערות מאהבת הזולת ומדאגה לאומה? העובדה שחוק מושג באמצעות מנגנון דמוקרטי אינה מבטיחה שהוא חוק טוב ומוסרי. אמנם החוק מעל הכל - אך האם יש משהו מעל החוק? האם אין אידאלים נצחיים מעל החוק?
למשל: ההיסטוריה של האומה. הרי דמוקרטיה היא דאגה לאומה. אבל האם אומה היא קבוצה של אנשים שהזדמנה באקראי לטריטוריה מסוימת והם מעונינים להתארגן בביטחון ובכלכלה? זה אמנם חשוב ומקובל אצל אומות-העולם, אך לא די בכך. האומה אינה רק התארגנות הגיונית של אנשים שנולדה אתמול; יש לה היסטוריה. יש לנו אחריות להוויה היסטורית זו. לנתק אומה מההיסטוריה שלה – זה רצח לאומי, זה לגרום לה לחדול מלהיות אומה היסטורית, זה שיא אי-המוסריות.
חוק שמנתק אומה מן העבר שלה, מנתק אותה גם מן העתיד שלה, והוא בלתי-מוסרי ובלתי-דמוקרטי במובן העליון.
גם בימינו היו, לדאבוננו, מקרים שבהם המנגנון הדמוקרטי שימש להשתלטות גלויה של המיעוט על הרוב, כגון ממשלות מיעוט. אז אמר רבנו הרב צבי יהודה קוק שזהו חילול השם שאין כמותו. הרי זה ההפך מרוח הדמוקרטיה; זו טירניה. היו מקרים שראש ממשלה ידע שהאומה נגדו, שהכנסת נגדו, ובכל זאת המשיך בדרכו; זהו הפך הדמוקרטיה.
גם שיתוף גויים בהחלטות אינו דמוקרטיה, אין זו דאגה לאומית, אלא משחק של מיעוט המפלס דרכו לפי עניינו בעזרת זרים שאינם רוצים את טובת האומה, אלא אדרבה, רוצים להקים מדינה זרה בתוך מדינתנו. מדינתנו כלל אינה מעניינת אותם והם מצהירים זאת בקול רם. שיתופם בהחלטות הוא חילול נורא של מושג הדמוקרטיה. כמו שיש נבל ברשות התורה, כך יש נבל ברשות הדמוקרטיה. נשכח התוכן הפנימי, ונותרה רק הקליפה החיצונית.
גם מחשבה למסור חלק מארצה של אומה לאויב, היא שיא חילול הדמוקרטיה. המנגנון הדמוקרטי עלול להפוך לגולם הקם על יוצרו. בל נשכח את נשמת הדמוקרטיה: אחריות לאומית. חזרנו להיות אומה. נחזור לדמוקרטיה אמיתית, רוממה ושגיבה: אחריות ונאמנות לאומה על כל דורותיה ההיסטוריים.
- פורסם בשאילת שלמה 364