משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!
המאוכזב מן המדינה
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
המאוכזב מן המדינה
[הרב שלמה אבינר]
אתה מאוכזב מן המדינה? מן המצב הדתי, החברתי, הלאומי, המוסרי?
אין זו תופעה חדשה! היא קיימת קרוב לששים שנה, כלומר מיום הקמת המדינה.
אך אל תדאג: זה הדדי, גם המדינה מאוכזבת ממך, משום שאתה תובע שהיא תהיה מותאמת מאה אחוז לחלומותיך.
מותר לחלום, אבל רק עד שזה מתקיים. למשל, אנשים חלמו שפתאום בגלות יבוא המשיח ויחזיר את כולם לארץ בן רגע. מותר לחלום זאת, שהרי יד ד' לא תקצר. יש שקנו לעצמם חליפה יקרה, על אף היותם עניים מאד, כדי להקביל את פני המשיח, ואחרים היו צופים כל בוקר עם עלות השחר דרך החלון שמא משיח מגיע. ועוד מעשה במשפחה יהודית מגרמניה, אנשים מסודרים מטבעם, שהיתה לכל אחד מזוודה קטנה מוכנה עם כל הנצרך לנסיעה, כדי שלא ישכחו מאומה מתוך בהלה. אלא שההמשך פחות משמח. ביום מן הימים, כל אחד אחז מזוודתו והלך למחנה השמדה, לבד מאחד שהקדים רפואה למכה, היכה באגרופו על השולחן, לקח מזוודתו הקטנה ועלה לארץ.
אכן מותר לחלום, כי לפני ריבונו של עולם כל האפשרויות פתוחות. ואכן הרמב"ם אומר שכל הדברים האלה של ביאת המשיח, לא נדע איך יהיו, עד שיהיו (הלכות מלכים יב ב). לא נכון! כידוע, הרמב"ם לחם נגד "כת המדברים" אשר הלכו שולל אחרי דמיונם וסברו שכל מה שהדמיון מציע הנו אפשרי, כי הוא לא יתעתע בנו (מורה נבוכים א עא. שמונה פרקים א).
הדמיון אינו דומה לשכל. השכל חותר אחר האמת, ומתקרב אליו במאמצים משותפים, לעומת הדמיון המציג את הדברים כפי חשקו של האדם. אך גם בתוך ההבל הזה יש ניצוץ של אמת, אומר מרן הרב קוק, והוא שלגבי ריבונו של עולם, כל מה שהדמיון מציע, הנו אפשרי (אורות הקודש א ריב).
בגלות מותר היה לחלום ככל העולה על רוחנו. אך רק עד אשר החלה הגאולה. מאז יש לדעת שכך ריבונו של עולם גזר להביא את הדברים, שלא מחשבותיו מחשבותינו ולא דרכיו דרכינו, ויש לו חשבונות אחרים מאשר אלו העולים על רוחנו.
"שלושה בּאִין בהיסח הדעת, אלו הן: משיח, מציאה ועקרב" (סנהדרין צז א). הם מופיעים באורח לא צפוי, ללא תכנון, מה שנקרא בצה"ל: בלת"ם. ובכל זאת יש לשאול: הידיעה שמשיח בא בהיסח הדעת נחוצה מאד, כדי שלא נתייאש וגם כדי שלא נחמיץ את המשיח כאשר יבוא בדרך שלא חשבנו עליה. אך למה ללמדנו על מציאה ועקרב, זאת יודע כל ילד בגן. מסביר המהרש"א שהכל עניין אחד. המשיח בא בהיסח הדעת: לאחד הוא מציאה ולאחר הוא עקרב (שם). וזאת למה? כי הכניס לעצמו לתוך הראש דגם אחר של משיח.
אל תקבע מראש שהדברים חייבים להיות כך ולא אחרת. אחד יחליט שכולם חייבים להיות חילוניים, או חרדיים או לאומיים; דתיים, או ימניים או שמאלנים; עם מלחמות או בלי מלחמות. אנא עשה לעצמך טובה וחדל לארגן סידור עבודה של ריבון העולמים. הוא מביא גאולה איך שהוא רוצה.
אמרו רבותינו הקדמונים שמי שיש לו ציפיות בלתי מציאותיות, זהו מרשם בטוח לתסכול תמידי (מוסר אביך ד ג בשם מבחר הפנינים).
ודאי היית רוצה שהמדינה הזאת תהיה תואמת את שאיפתך, אך אינך לבד במדינה, יש עוד יהודים החושבים אחרת ממך, שלא לדבר על האויבים מבחוץ ומבפנים שאינם מתייעצים אתך.
אבל האמת חייבת להיאמר שאילו פינו מלא שירה כים, איננו מספיקים להודות לד' על מה שיש לנו. הארץ הזאת שהיתה שממה, עתה היא כגן ד' או לא? היא בין עשרים המדינות העשירות בעולם - או לא? יש קיבוץ גלויות - כן או לא? יש לנו מדינה - כן או לא? אנו מנצחים במלחמותינו - או לא? המדינה הזו מלאה תורה, ישיבות ואולפנות או לא?
כמובן, תוכל לספר על כל מיני דברים לא טובים. אין צורך. שמעתי אותם מאות פעמים ממקטרגים למיניהם, אני בקיא בהם, מומחה בהם. שמעתי ושמעתי את כל החסרונות שבמדינה, אני מכיר אותם בעל פה, אני יכול לתת עליהם הרצאה ולכתוב אנציקלופדיה לחסרונות. אך מה זה יועיל לנו, מה זה יקדם אותנו.
אלא מה חשבת, שהכל יהיה שלם בתכלית השלמות?! אז הנני להודיעך: שלא! אתה חי בעולם הזה או על הירח או שמא בבית המדרש?! צריך סבלנות. אתה חושב שיהושע בן נון קיבל מיד מלכות אידיאלית. רחוק מכך! אפילו לא כבש את כל הארץ. לעתים הגויים אפילו שלטו עלינו. "פלישתים מושלים בישראל" (שופטים יד ד) ולנו אוטונומיה דלה. ועבודה זרה, ובעל וזרובעל, ומלחמות היהודים ביהודים ופילגש בגבעה.
כותב מרן הרב קוק ב"מחאה נגד חילול שבת וחג": "לא בפעם הראשונה פוגשים אנו בדברי ימינו מצב איום ומדולדל במובנו החומרי, ובייחוד במובן הרוחני; מצב שהיה צריך להביא לידי התמרמרות של ייאוש. אבל אנו איננו נפחדים, איננו נואשים מכל ירידה. בטוחים אנו כי 'נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם' ומאופל וממחשך אור ישועה יזרח. כשאנו באים לתקופת השופטים, בייחוד לתקופתו של אבימלך בן ירובעל, זבול ובעל, ואנשי שכם, ואנו מרגישים את הדלדול החמרי והרוחני של האומה אז, תגרות והריגות ושערוריות, 'בוצרים כרמים הלולים בבתי אליליהם' - תחשכנה עינינו. אבל כשאנו מעיפים עין מזה והלאה, והנה אור נוגה; שמואל, דוד ושלמה, בניין המקדש, ממלכה אדירה, תורה, חכמה, נבואה ורוח הקודש, ממשלה, משפט וצדק - רוח ה' נשב, העננים פוזרו, ושמש צדקה זורח, שמשו של ישראל שולח קרניים מלאי יפעה" (מאמרי הראי"ה 451).
חדל להתלונן, חדל לראות את הדברים הרעים שיש במדינה, שיש אצל החברים ושיש בעצמך.
מעשה בבית כנסת חרדי ביום העצמאות, אחרי חזרת השמונה-עשרה, שליח הציבור החל בתחנון, אז אחד המתפללים פילס דרכו בקהל, דפק על העמוד וצעק: "אני הייתי במחנה השמדה, אז שלא יספרו לי סיפורים!" והחל לומר הלל בברכה.
שלא יספרו לנו סיפורים! איננו מאמינים בהם! שלא יספרו לנו שמדינו זו היא גרועה! כאילו איננו יודעים מה קורה במדינות אחרות! לו פתחנו מחר את שערי הארץ לכל יושבי תבל, היינו מגיעים מהר לכמה מליארדים - כי כל העולם יודע שפה זה גן ד'. כל יום מתים מרעב 50,000 ילדים, שהיו מאושרים להגיע לכאן.
אנא, לא לספר לנו סיפורים! אנא לא לספר שהצבא לא טוב! אלא אתה מתכוון לומר שהוא טוב ואתה רוצה אותו יותר טוב - אז אני שומע. סוף סוף עברת לסגנון נכון ולמבט נכון. ודאי תמיד יש להתקדם. "תלמידי חכמים אין להם מנוחה... ילכו מחיל אל חיל" (ברכות סד א).
ב"ה טוב, ונעמול יחד כדי שהיה טוב יותר. אל תדבר לשון הרע. דבר טוב!