שיעורי הרב שלמה אבינר

החזרת שטחים תמורת שלום אמת

שאלה: במקרה תיאורטי של החזרת שטחים תמורת שלום אמת – האם יש להסכים?

תשובה: אכן זה נראה מאוד תיאורטי, ובעניינים כאלה אין להיות נאיבי. תמים תהיה עם ד' אלוהיך, אבל לא עם אויביך שמוליכים אותך שולל.

אך באשר לשאלה העקרונית, ודאי שיש לקבל את המשוואה: החזרת שטחים תמורת שלום אמת. השלום הוא כל כך יקר שיש להקריב הרבה עבורו. גם אם אין זה נראה קרוב באופק, יש לשנן לעצמנו ולעולם אמת זו, והאמירה הזאת היא בעצמה תחדור למוחות ותביא שלום. זאת ועוד, זהו מבחן שלום אמת: האם מוכנים או לא מוכנים להחזיר שטחים. לכן, אנו אומרים בקול גדול: במסגרת שלום אמת, חייבים להחזיר שטחים. אמנם המילה שטחים פוגעת ביחס לאדמות של ארצנו הקדושה, אך בדבר כה חמור כשלום, אין אפשרות להיות כבולים בסנטימנטים, אלא יש צורך בעמדה אחראית ורצינית: שטחים תמורת שלום אמת, ולא רק מקצת שטחים בתור מחווה אלא כל השטחים כולם! כל אדם ישר בישראל ובעולם חייב לעמוד על כך שיוחזרו כל השטחים.

שלום אמת ייכון רק כאשר הערבים יחזירו לנו את כל השטחים של ארצנו הגזולים בידיהם. גבולות מדינת ישראל העכשווית אינם כוללים אלא חלק קטן מארצנו, הרבה גזול בידיהם, בכל הכיוונים, צפונה, מערבה, דרומה ומזרחה. כל כך הרבה חסר לנו.

אם אדם רוצה לעשות שלום אמת, קודם כל עליו להחזיר את הגזלה. מעשה באדם שהשתלט על שני שליש בית חברו בדרך של אלימות ורצח. יום אחד התוקף מבשר: החלטתי להשלים אתך והביטוי לכך יהיה שמתוך שליש הדירה שנשאר לך תיתן לי עוד חצי. זה שלום אמת. מוזר ביותר! אדרבה, אם כוונותיו לשלום אמת, עליו להחזיר את הגזלה, וגם לבקש סליחה, וגם לשלם פיצויים גבוהים.

הערבים חייבים לנו פיצויים בגובה של מיליארדים על כל הוצאות המלחמה שגרמו לנו, על כל ההרס שהסבו לנו, על כל היתומים והאלמנות. אחרי מלחמת העולם הראשונה, הגרמנים הוכרחו לשלם קנס בגובה של מיליארדים. זהו דבר מקובל ואין הדברים נאמרים כבדיחה.

שלום, כולל שלוש פעולות: בקשת סליחה, תשלום פיצויים והחזרת הגזלה. אם יעשו שלוש אלה, נאמין שזה שלום אמת. אך בגלל הערך העצום של השלום, נהיה מוכנים לוותר לפנים משורת הדין, על שני התנאים הראשונים ולקבל שלום אמת תמורת החזרת שטחים. אבל אם אינם עומדים בתנאי זה, וקל וחומר אם רוצים לגזול מאתנו עוד שטחים, אז משוכנעים אנחנו באלף אחוז שאין פניהם לשלום אמת.

לפי האיסלאם לא ייתכן שלום אמת, שהרי המוסלמים חייבים לכבוש את כל העולם כולו. יש חובת ג'יהד, מלחמת קודש, להבטיח שלטון מוסלמי על כל כדור הארץ, ואלה שאינם מוסלמים יהיו במעמד של בני חסות, המכונים: דימי. בינתיים, על פי האיסלאם, העולם מתחלק לשניים: דרא-אל-אסלאם, ודרא-אל-חַרְבּ, שפירושו, אזור מוסלמי ואזור החרב. ואמנם, הם יצאו לכבוש את כל העולם, עד שנעצרו על ידי הסינים, הרוסים, והפרנקים בצפון צרפת, בשנת ד' אלפים תצ"ב.

התאריך המוסלמי, ההג'ירה, אינו מתחיל מיום הולדת מוחמד, או יום מיתת מוחמד, או יום שלפי אמונתם התגלה המלאך למוחמד, אלא בשנת ד' אלפים שצב, כאשר מוחמד עבר ממֶכָּה למדינה וכבש אותה, שזהו ראשית השלטון המוסלמי.

אין אפשרות של שלום אמת, אלא רק של ג'יהד. כאשר נעצרו הערבים בכיבושיהם על שלטון תבל, שאלו את המשפטנים הדתיים שלהם מה לעשות. השיבו: הפסקת אש מותרת. שוב שאלו: אך גם לאחר הפסקת אש לא נצליח לכבוש. אז השיבו: הפסקת אש ממושכת בלי גבול מוגדר.

זה מה שיש לנו עם המצרים בהסכם: סלאם, ללא שלום. כלומר: סוּלח. אחרי ההסכם, נשיא מצרים חנך ברוב פאר משחתת שקיבלה את השם: חיידַב, או דומה לזה, שרומז לאירוע מכריע במנהיגות של מוחמד: הוא כרת ברית עם עובדי עבודה זרה של מכה, כדי שיוכל לעלות לשם לרגל, ולשם כך עשה ויתורים מפליגים. בחתימתו הוא ויתר על התואר: שליח אללה, וכן החזיר להם עבדים שברחו והתאסלמו. אנשים כעסו עליו מאוד, אך נכנעו. לבסוף ניצל מוחמד הזדמנות להרוג את אנשי מכה במִרמה, ולכבוש אותה. אז כולם הודו לתושייתו ולערמתו של מנהיגם, ושיטה זו נקבעה כאבן דרך לכיבוש. נשיא מצרים רצה לרמוז שהוא אינו מתכוון לשלום אמת אלא אדרבה, לתחבולה בדרך לחיסול האויב, אך הקנאים במצרים לא האמינו לו ורצחוהו.

רק נוסיף שכיבוש מדינת ישראל הוא בעיני המוסלמים יותר מג'יהד רגיל, שהרי האיסלאם נולד כמו הנצרות, רוב הצד המוסרי והרוחני שבקוראן לקוח מהתורה והמדרשים, כפי שאפשר לראות בהוצאות המדעיות שמציגות את הטקסט והמקור זה מול זה. לכן תמיד הם חייבים לשכנע את עצמם שהם הצודקים ולשם כך מוכרחים היהודים להיות מושפלים מאוד. לא יתכן שתהיה לנו מדינה וקל וחומר שלא תהיה בידנו ירושלים, שהיא כיוון קדוש, מקום קדוש לאיסלם ששם יש חור בשמים אשר דרכו עולות התפילות ויורד השפע לנביאים, כפי שמוזכר בספר הכוזרי (ב כב).

אמנם קמו גם פילוסופים הומניים באיסלם, כגון אבן סינא ואבן רושד, שמוזכרים על ידי הרמב"ם במורה נבוכים מתוך הערכה, אך אצל המוסלמים, הם אינם זוכים להערכה, נחשבים על גבול הכפירה ואינם נלמדים כלל.

בוודאי, הרבה זרמים יש באיסלם, אך הג'יהד הוא לכל הדעות. כאשר מנסים לטשטש זאת ולהסביר שמדובר בד'יהד רוחני של מלחמה נגד היצר, אין זה אלא זריית חול בעיני תמימים.

בוודאי אנו מאמינים בעילוי כל המין האנושי, "ולא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים" (ישעיה יא ט).

אך עמים שלמים אינם משתנים לטובה בן רגע. זהו תהליך ארוך וממושך. אך אנו בטוחים ומאמינים שזה יהיה ושגם הערבים יחזרו בתשובה שלמה כמו שאביהם חזר בתשובה. "ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה, זקן ושבע ויאסף אל עמיו, ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה" (בראשית כה ח-ט). "יצחק וישמעאל, מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו והיא שיבה טובה שנאמרה לאברהם (בבא בתרא, טז ב).

העם הערבי יחזור בתשובה, יודה שארץ ישראל שלנו, יחזיר לנו את הגזלה, וזה יהיה סימן לשלום אמת.