שיחה בין בני זוג (מאמר)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
אתה שומע אותי?...
- הלו! הלו!
- הלו!
- שלום יעקב! כמה טוב לשמוע את קולך. אין לך מושג כמה...
- הלו?
- אינך שומע אותי? איך זה? אני שומעת אותך כאילו אתה לידי. עכשיו יותר טוב, יקירי?
- עם מי את מבקשת לדבר?
- אתך יעקב! אתך, אתך! זו אסתי מדברת. אנא התאמץ לשמוע. אסתי שלך מדברת, יקירי.
- מי?
- אסתי! האם אינך מכיר את קולי? אסתי מדברת, יקירי, אסתי...
- אהָה, מה שלומך?
- שלומי טוב. לא, שלומי לא טוב. מתי אתה חוזר הביתה? אין לך מושג כמה אני מתגעגעת אליך, יקירי. כל לילה אתה חוזר הביתה מאוחר, ואני כבר לא יכולה לשאת את זה, להיות לבדי. יקירי, מתי אתה חוזר? אמרת שתהיה בשש וכבר תשע וחצי! אני מרגישה כאילו לא ראיתי אותך ימים על ימים. אמרת שהעבודה תתארך בלילה רק כמה ימים, וכבר שבועיים עברו. יעקב, אהובי, אני מתגעגעת אליך, אנא ממך...
- אסתר, איני שומע אף מילה. דברי יותר בקול.
- טוב. אנסה. עכשיו אתה שומע?
- כן. עכשיו יותר טוב. אך אל תדברי כל כך מהר. מה אמרת קודם?
- אמרתי שנורא עצוב לי להיות בלעדיך, לבדי בבית, כל ערב. אני כמעט יוצאת מדעתי. למה אתה לא עונה לטלפונים שלי?
- אני מבטיח לך, אסתר, לא היה לי רגע פנאי. אני עובד כמו חמור בלי הפסקה. אנו חייבים לסיים את הדו"ח הזה.
- באמת? סליחה, אהובי, שאני מדברת שטויות. אני מאוד מצטערת, אבל האמן לי כל כך עצוב לי. חשבתי, שאולי לפחות תטלפן אלי לומר לי מילה טובה...
- חשבתי כמה פעמים לטלפן אבל לא רציתי להפריע לך, אולי שכבת לנוח או שאת אצל שכנה.
- אני לא מצליחה להירדם כשאני מחכה לך. אני גם לא יוצאת לשכנות, שלא ישאלו אותי איפה יעקב בשעה כזאת. אני מפחדת לפרוץ בבכי, כי אני לא רוצה לספר להן מה כואב לי...
- אוף, זה הטלפון הכי גרוע שנתקלתי בו בחיי. מה כואב לך?
- אמרתי, מכאיב לי שאני לבד. אני צריכה אותך, יעקב. מה שלומך?
- עייף מאוד. ומה שלומך את?
- אני מחכה לך, יקירי, אני מתגעגעת. מתי אתה בא?...
- כיצד אני יכול לשמוע אותך כשאת לוחשת. דברי בקול וישר לתוך המכשיר...
- איני יכולה לצרוח דברים כאלה בטלפון. יעקב, יקירי, אתה תופס מה שאני אומרת לך?
- איך אני יכול לתפוס? קודם את לוחשת ועכשיו את צורחת. איני מבין אף מילה ממה שאת אומרת...
- יעקב, הקשב לי, אני חייבת לדבר אתך.
- רגע, דופקים בדלת של המשרד... [הי, שלום, מיר'לה, מה שלומך, היכנסי, היכנסי, הרגישי טוב, את יכולה לתלות את מעילך פה. אנא התכבדי בתה או בקפה, עוד מעט אמסור לך את תיק הדיווח. עוד שניה אני מסיים את שיחת הטלפון...] שמעי, אסתר, יש פה רעש אימים מהרחוב, אני בקושי מצליח לשמוע את עצמי. הַיי בחורה טובה, כשאחזור הביתה, נדבר יחד.
- אנא, יעקב שלי, אתה מוכן לשמוע רק משפט אחד?
- רק רגע... [סליחה מיר'לה אני מצטער שאני מעכב אותך בשעה מאוחרת כל כך. מיד אתפנה אלייך, כשאסיים את השיחה, שגם עולה ביוקר]. שמעי אסתר, עוד מעט אגיע הביתה, חבל על הכסף עבור השיחה. השיחות שלך עולות לנו כסף רב. לא היית צריכה לטלפן אלי.
- מה אכפת לך כמה השיחה עולה?! אני מתה אם איני מדברת אתך. מה קרה לך יקירי, אינך רוצה לדבר איתי? אינך אוהב אותי יותר, יעקב? האם זו הסיבה? נמאס לך ממני, יעקב...
- אוף! שוב איני שומע דבר!
- אנא יעקב, אני מתחננת לפניך, הקשב לי, מתי אתה חוזר הביתה? אני זקוקה לך כל כך...
- כן, כן. זהו העניין, על זה אני רוצה לדבר אתך הערב [סליחה מיר'לה עוד מעט אני אתך]
- הלו, את שומעת? את מבינה, אסתר, יש לנו עבודה רבה כאן. עוד שבוע-שבועיים, ואוכל לנשום.
- לא יעקב! לא. אני מתחננת. אל תשאיר אותי לבד. אני חייבת לראותך. אם אינך מגיע עכשיו, אני אקפוץ למשרד. איני יכולה עוד. יקירי...
- שמעי אסתר, מוטב אם נאמר שלום עכשיו, איני יכול להבין מילה וחצי מילה כשאת נרגשת כך, וכשיש רעש מהרחוב. אסתר, אמרי שלום ולכי לישון ותנוחי.
- יעקב! אל תשאיר אותי ככה, יקירי, אמור משהו שיקל עלי. אמור לי שאתה אוהב אותי. אנא אמור לי שאתה אוהב אותי. אמור לי...
- הו, הרעש נורא. אני בקושי שומע. תודה שצילצלת אלי.
- יעקב, אל תלך. אני מוכרחה לדבר אתך. אדבר בשקט, אני מבטיחה, ולא אבכה. אדבר בשקט ותוכל לשמוע אותי. מתחננת... יעקב... יעקב... אוי, השיחה ניתקה... הלו... הלו... יעקב?
- זו שוב את, אסתר?!
- בעצם לא. אין דבר, אין דבר... סליחה שהפרעתי לך, שלום.
על פי "שיחה טלפונית" של הסופרת האמריקנית דורותי פרקר, (תרנג-תשכז)
==
==